יום שלישי, 12 בדצמבר 2023

מיהו חבר אמיתי!

 

"חבר אמיתי, הוא אדם שבחברתו אתה מעז להיות עצמך."


יש חברים מכל מיני צבעים,

מכל מיני תקופות,

מדרגות עומק וקירבה שונות.

יש חברים שונים ומשונים.

 

יש חברים של שיחות על מתכונים,

יש כאלה שרק משמיעים ואינם מקשיבים.

נפגשים לפרקים, נעלמים לחודשים ושנים,

לפתע חוזרים ולא מסבירים.

 

יש חברים נוגעים

שמבטיכם נפגשים,

שאתם יכולים להבחין ברגשות,

אלה המסתתרות מאחורי המילים.

 

יש חברים השונים מכם באנרגיה,

בערכים, בדרך החיים.

בחיי היומיום, בתחביבים.

אך יש כבוד הדדי, קבלה, הבנה והכלה.

 

יש חברים שהתקשורת מקרטעת

הזרימה של המילים לעיתים נתקעת.

המפגש מתקיים, ואת מצפה שיסתיים.

את חשה עייפות ואנרגיה מוחלשת.

 

יש חברים אמיתיים,

שתמיד בך מתעניינים.

מתקשרים, כותבים ותמיד מעורים.

כל מיפגש הוא חוויה נעימה ומרגיעה.

 

יש חברים שאיתם אינך צריכה לשקול מילים,

לחשוש מביקורת, מניתוחים חובבניים.

יש חברים שאיתם –

את פשוט – את!

פגישה מפתיעה.

 

פחם, מנוף, טיפות, וירוס, יוג'ין

אלה מילים שניתנו לנו בסדנת כתיבה אליה אני משתייכת מזה זמן.

הבטתי במילים. הן הביטו בי. מה הקשר? איך בונים מהן סיפור?.

השעון מתקתק. ניתנו לנו 8 דקות לכתיבה. אין הגהה. פשוט ספונטניות וכתיבה מהבטן. 

השאירו אף אותי הכותבת בתדהמה.

פשוט טיול למעמקי התת המודע.


זה היה מזמן. 

אבי הפגיש אותי עם בן דודו יוג'ין

נדהמתי מהדימיון המשפחתי. 

זו היתה הפעם הראשונה שנפגשנו שכן הוא גר שנים בארה"ב

היה דובר אנגלית ומעט עברית במבטא אמריקאי כבד. 

הבטתי בו.....הייתי ילדה קטנה. לא היו לי דודים. 

אבי היה ניצול שואה וכל שאר פליטה היה עבורי הפתעה.

יצאנו לטיול רגלי בטבע. להכיר לו את הסביבה הקרובה. 

טיפות גשם נתפסו במעיל הדקיק והחליקו מטה.  

בשטח היו פזורות שאריות פחם ממנגל שחגגו כאן משפחות ביום אמש. 

מנוף גדול נראה באיזור הנבנה בפאתי הפארק הירוק השוכן ליד ביתנו. 

שיחה התנהלה תוך כדי הליכה. 

אחזתי בידו של אבי ולא יכולתי להסיר עיני מיוג'ין שלפתע הופיע בחיינו. 

צעדנו לכיוון הבית. הייתי נרגשת.

 למחרת וירוס תקף אותי או שמא שפעת........

כמו תמיד הרגישות למעט קור, אינה פוסחת עלי.

 נותרו זכרונות ילדות רחוקים.

יום ראשון, 19 בנובמבר 2023

עוגיות פירורים בטעם של פעם.

                                                             


                                                                     


                              

                            לפתע צץ לו זכרון ואפילו יכולתי לחוש טעם של פעם על קצה הלשון.
                            טעם של עוגת הפירורים והריבה שזכרתי מימים אחרים.
                    חיפוש מהיר ברשת ובמחברות המתכונים שלי, הפגיש אותי עם המתכון הבא!

                                                             100 גרם מרגרינה רכה
                                                                   3/4 כוס סוכר
                                                                קליפת לימון טרי
                                                               מעט תמצית וניל
                                                            1/2 2  כוס קמח תופח


                                לערבב את כל החומרים במעבד מזון. להפריד 1/4 מהכמות ולהכניס למקרר.
                                      יתכן והעיסה תראה "פירורית". אז להוריד כוס מהפירורים הצידה.
                           לשאר להוסיף מספר כפות מים בזמן שהמעבד עובד. עד אשר יווצר גוש בצק אחיד.
                                                לרדד את הבצק על גבי נייר אפיה, בעזרת מערוך.
                                         למרוח ריבה, לפזר אגוזים, גרעיני חמניות, צימוקים, שקדים
                                     לרסק על פומפיה את שאר הבצק.(או לפזר את כוס הפירורים)
                                                                    לפזר קינמון ומעט סוכר.

                             לאפות ב-180 מעלות עד אשר משחים. לפרוס ריבועים. לקרר. לשמור בקופסה סגורה.                   





   

יום ראשון, 12 בנובמבר 2023

כשמלחמה וחורף מתחברים.

 

  


                                       ממטרים עזים, ברקים ורעמים מרעידים

                                       לא, אנחנו לא בימים רגילים.

                        דרוכים לקראת כל אזעקה או טילים מתנפצים.

                                 עצבינו מרוטים, ימים קשים.

                            מלחמה בעזה, גם בצפון חיילנו נלחמים. 

                               אנחנו כאן בעורף, להם כל כך דואגים.

                                  ניסיונות פיגועים שלא פוסקים.

                             הפגנות תמיכה בישראל ברחבי העולם!

                               פרו פלסטינאים עם שנאה בעיניים

                                 מפגינים מולם!

  מתפללים כאן לגשם, מאז ומתמיד.

 הפעם...רעמים ובומים מתערבבים

ואנו דואגים.

מי זה מי? אנחנו שואלים!


מהרשת.

יום שלישי, 7 בנובמבר 2023

מתכון מנחם - עוגיות בוטנים


ימי מלחמה ואנחנו מחפשים נחמה.
עוגיה פריכה תוצרת בית
שקשה להפסיק לכרסם.
רוצים גם?

חומרים ואופן הכנה.
כוס בוטנים ליבש בתנור/במיקרו או במחבת
חצי כוס קמח כוסמין מלא
חצי כוס קמח שקדים.
חצי שקית אבקת אפיה
חצי כפית גדושה קינמון
רבע/חצי כוס סוכר חד"פ שקופה
חצי כוס שמן חד"פ
4 כפות שומשום
2-3 כפות טחינה גולמית
2-3 כפות מים.

ללוש היטב ותת לבצק להתגבש ולנוח כחצי שעה .

בתבנית על גבי נייר אפיה להניח כדורים פחוסים.
לאפות ב-170 מעלות. להוריד ל-120 לייבוש עד שישחימו.

מבטיחה שלא תוכלו להפסיק.
תהנו.
קינמון  
     

 

יום שני, 6 בנובמבר 2023

מלחמה 2023 - חודש של כאב ודאגה.

                                                            


                                                                         



                                                   מהמסך ניבטות מראות אימה

מניחה ראשי בין כפות ידי, כלא מאמינה.

   עד היכן יכולה להגיע הזוועה?

הסרטונים מגיעים טיפין טיפין

ניסו עלינו להגן, 

לחסוך מאיתנו את רגעי האימה.

התעוררה מחלוקת ברחבי המדינה.

קמה צעקה רמה.

העולם חייב לדעת את האמת! לקבל את התמונה הנכונה!

השעות חולפות. 

מתח ודמעות בלתי נשלטות.

תמונות החטופים - מהמרקע זועקות!

משפחות שבורות, מודאגות ונלחמות.

עייפות, מרוסקות אבל לא מוותרות.

העם מחבק מכל עבר, עוטף בחמלה ואהבה.

רוח התנדבות ונתינה שלא נראתה כמותה.

מימין למסך, התרעות כתומות על עוד ועוד אזעקות.

הגוף כולו צמרמורות 

והעיניים דומעות.

עוד ועוד חיילים בני 19 מובאים לקבורה.

קשה לקבל ולהשלים עם העובדה.

ילדים צעירים של אמא

שעזבו מיטה חמה וחיבוק של משפחה.

לבשו מדים ונדרש מהם להיות באחת

חיילים אמיצים! נועזים! גיבורים!

הם ילדים עכשיו של כולנו -

של מדינה מותשת, כואבת ובוכה.

קצינים שעזבו תינוקות ואשה

וחוזרים בארון עטוף בדגל המדינה

נישאים כעת בידי חברים ללחימה, 

הכובשים בכאב עמוק, דמעה ועוד דמעה. 

 גיבורי ישראל נטמנים באדמה,

ספוגה בדמעות של לוחמים.

מתחת לזרי פרחים צבעוניים, 

וסרטים שחורים!

אנחנו שבעי מלחמות,

שרק רצינו והתפללנו שילדינו יהנו משלום ושלוה.

והנה........נכדינו האהובים

גם הם כבר במדים.

תורמים את כל מה שהם יכולים,

כדי שאנחנו הסבתות והסבים

ננשום נשימות של שלום, שלוה ואחווה.

אנחנו כאן בארץ הזאת 

אנשים של אהבה.

אהבת החיים!  הטבע והנופים הירוקים

שצימחה האדמה הספוגה בדם לוחמים.

אנחנו רוצים רק קצת ימים שקטים ובטוחים.

האם אנחנו מגזימים?



                                  

יום שני, 30 באוקטובר 2023

ימי מלחמה אוקטובר 2023

 


ימי מלחמה קשה מנשוא

זו שנכפתה בהפתעה גדולה.

הותירה מדינה בעצב גדול, דמעות, כאב ודאגה.

 המילים שזורמות תמיד בקלות

נעלמו בזרם השוצף קוצף.

טבעו במצולות.

נותרו דמעות בלתי נשלטות

והרבה לחץ בלב.

קשה לשאת סיפורים מסמרי שיער

להבין שזו שואה שנייה.

זוועות כאלה לא עלה במוחם של בני אנוש

אף לא חיות טורפות.

ראשים נערפים, תינוקות נרצחים,

חברי קיבוץ מלח הארץ, שנורים בביתם.

קשישות על אופנועים, בדרך לא דרך

מטלטלות על אופנוע כשרובים מול ראשם.

ילדים נותרים יתומים.

בנות צעירות נאנסות ונרצחות

בידי הולכי על שתיים - צמאי דם!

חפים מפשע נלקחים בשבי לתוך תעלות אפלות

בעזה שידעה רק סבל, פחד ואין מחר.

מנסים למנוע מאיתנו לראות את הזוועות

לא להכביד ולהוסיף על הסבל, הדאגה והכאב.

אבל העולם שם בחוץ

המוזן בשטיפות מוח אינסופיות

הוא חייב לדעת. 

לגעת במעט..         באמת! 

להציץ לעבר הגיהנום שפקד את ארצנו האהובה.

 

הפעם נצא עם הדגלים

לא אלה המפלגים.....הקוראים לשנאה ומחלוקת.

נצא לקראת תקוה וימים טובים יותר

ונשיר....

"אין לי ארץ אחרת - גם אם אדמתי בוערת"

"עם ישראל חי"

"מי שמאמין - לא מפחד".

נזיל דמעות שלא פוסקות

נספגן בעוד מטפחת שמתקשה להכיל!

ונשיר!

מלאי תקוה וחלומות לעתיד בטוח

בארץ הזו.

שלנו!!!!

יום ראשון, 15 באוקטובר 2023

מלחמות!




                                                 מהרשת.


יושבת כאן עם לב כבד 

ומעצור בעיניים שלא לבכות. 

מעמסה כבדה, הרבה זיכרונות

 ממלחמות קודמות. 

קוראים לזה צלקות, 

אני קוראת לזה קעקועים. 

לא, לא אלה שאתם מכירים.

 אלה קעקועים פנימיים, שאולי אינם נראים. 

קעקועים נסתרים, לא כחולים......הם אדומים. 

בצבע דם הם צבועים. 

קעקועים שנצרבו במהלך השנים, המלחמות, האירועים. 

הדמעות זולגות, מנסות לנקות מטענים, 

לפנות קצת מקום, 

ממש כמו בטלפון

 העמוס הודעות 

ואין בו מקום להכיל את הבאות.

 בספרים מגדירים זאת פוסט טראומה.

 כל כך רוצה לשחרר, להמשיך הלאה, 

למחוק זיכרונות.

 הלוואי ויכולתי... אבל לא מצליחה.

 הנה שוב, עוד מלחמה, 

הפאזל עם אלפי החלקים כבר הושלם. 

מה לעשות עם החלקים החדשים? 

אין להם מקום. 

היכן אניח אותם?

 מסרבת להוסיף.....

אבל הם מפעילים עלי לחץ להצטרף 

ולי אין כוחות

 להדוף, לשכוח, להרחיק, להתעלם. 

אין לי!!!.





יום שישי, 13 באוקטובר 2023

תנו לחיות בשקט!

      



                                       
 מהרשת.

 ימים רגישים של מלחמה

כל מטס מחריש אזנים 

מעלה דופק ותחושה של חנק ומועקה.

כל מבט לעבר המסך

והדמעה כבר בפינת העין,

מגיחה מעצמה

ללא שליטה.

אחריה עוד דמעה ועוד דמעה...

לו רק מילאו את הכנרת

היא יכלה להיות כחולה ויפה.

הנה עוד מטס נמוך מעלי,

בתוכו טייס שאולי

רק לא מזמן כעס ופרש.

בעת מצב של מדינה בסכנה

הוא מיהר אל הטייסת בכוונה מלאה,

להגן על המדינה האהובה .


"אין לי ארץ אחרת - גם אם אדמתי בוערת".

אני זועקת!!!

https://www.youtube.com/watch?v=5rlHA21a05c


די לשנאה!!!.

היא לא אמורה להיות קיימת.

זמנו אהבה!!!

 היא כל כך מיטיבה!

מרפדת בטוב, ברוך - את הנשמה!

מפחיתה חרדות, מאפשרת לחייך ולנשום עמוק.

תנו לנו שקט לחיות! לאהוב!

פשוט לחיות!

גם לחיות הפך מצרך נדיר

יעידו המדפים הריקים במרכולים.

תנו לנו לחיות 

 כי מה כבר אנחנו רוצים?

מבקשים! מתפללים! מתחננים.

רק לחיות בשקט ושלוה אנחנו מבקשים. 

לא עוד הלוויות ובתי קברות

משפחות שכולות עוד ועוד.

כל כך הרבה כאב

והלב קורס, זועק, כואב.

החזירו לנו את השקט והשגרה

לקום בבוקר ללא חרדה.

שבענו מספיק מלחמות!

אספנו זיכרונות! נותרו שריטות עמוקות!

החיוך פינה מקומו לדמעות.

הן שוטפות ושוטפות.

כל כך מלוחות!

                                                        מהרשת


 

                                                 

יום ראשון, 1 באוקטובר 2023

יפו

                                                     

                                                  יפו, זה מקום שהמצלמה אוהבת כל כך.

       כל פינה מספרת סיפור.

אין צורך במילים.

העיניים קולטות. הידיים מנציחות בעזרת הנייד הצמוד.

הים, הסירות העוגנות.

הטיילת בה נשמעות שפות זרות.

מדריכי תיירים בכל פינה מאגדים סביבם חבורות חבורות.

אוירה מיוחדת יש במקום הזה.

הים הכחול, המדרגות המפותלות.

גלריות ואוירת תרבות מרחפת.

אין כמו יפו!

אחת, יחידה ומיוחדת.

תמונה אחת - טובה מאלף מילים.

בואו לטייל איתי

בסימטאות המספרות.


                                                                          חמסות!





בוגונויליה מוסיפה צבע ושמחה.



רק להביט לצדדים.








                                                         כניסות ופתחים מיוחדים.






                                                         צריח בכל פינה.





קורוזיה ליד הים.






                                                 לא, זה לא הכותל. דומה, נכון??







כמה תיירים בשבילים.




                                                     רחבה שטופת שמש בצהרי היום.



                                                         בשעה קרירה יותר, הכל יראה אחרת.






                                                         הצצה לעבר המים הכחולים




                                         מסעדות בכל פינה. 


                                                        היכן עוד תראו מראות כאלה?




                                 חם היום. שעת צהרים. סביר להניח שאחה"צ הרחבה תראה אחרת.




מילא לרדת...אבל לעלות!



צאו לטייל ברחבי ישראל.
יש לנו ארץ נהדרת.
לא אחליף אותה באף אחרת.


                                                          





ביאליק מונצח בשדרות ח"ן רחובות

  בילדותי גדלתי ברחובות. כל חזרה למקורות מפגישה אותי עם העבר וגורמת להתרגשות.   כך זה אצלי.                 שדרות ח"ן (ע"ש חיים נח...