יום חמישי, 26 בינואר 2012

סיפורים מהחיים!


 

סיפורים מהחיים!

היא מבקשת שאספר לה סיפורים מהחיים
בת 4 - מוקפת סביבה ספרים רבים.
אני נוברת במגירות הזיכרון
כל סיפור מעורר בה עוד ועוד תיאבון!
רוצה לשמוע על אמה כשהיתה פעם קטנה
אינה מוותרת גם לסבתא השניה.
אני מספרת לה על כלבלב קטן



 שהובא כהפתעה - לאמה במתנה

עיניה נוצצות - והיא מאיצה בי "עוד"!
ומחשבות רבות - לעיתים שמחות
 לעיתים נוגות....
בי מרקדות ומרקדות!
הגעגועים גוברים לאלה הימים,
שחלפו ביעף והותירו זכרונות
של שנים עטופות באהבה ואמהות!
ודפי החיים נכתבים ונכתבים,
ועוד כתבים מתהווים ומספרים,
את סיפור החיים!


יום שני, 16 בינואר 2012

ברווזים...ברווזים........


    אתם בלובן משמחים! גם אם אין בכם חיים!

    גשם זלעפות ירד......
    שמים אפורים!
    כולם מסתתרים,
    ואתם בראש מורם
    עומדים ולא זזים.
    התקרבתי אליכם
    ואתם לא פוחדים.
    פרחים פורחים סביבכם
    ואתם לא רומסים
    לא מכרסמים
    ולא מלכלכים.
    את העוברים ושבים
    אתם בלובן משמחים!
    נשארים שם דוממים
    אין בכם חיים!
    ברווזים......ברווזים...........

    יום ראשון, 15 בינואר 2012

    ערפל ברמת הגולן.


      ערפל ברמת הגולן ינואר 2012

      נסענו......נסענו.......בואו תראו למה נקלענו!!!!!!!
      שעה 13.00 בצהרים! עין זיוון!
      לא נעים! אפילו מסוכן! אורות ערפל מהבהבים!
      רצינו לטייל עם כל עם ישראל.....אבל לא ראינו איש.......
      ערפל כבד סביב, שכמותו עוד לא פגשתי!

      זה החל כך......
      והחמיר.....
      ועוד יותר......
      ולא ראינו מאומה!

      כמה טוב לטייל, כמה טוב לשוב אל הבית החם!

      מצלמת בגשם - לא מוותרת!



      אורח הגיע אלינו מחו"ל!

      החלטנו להשוויץ בארץ היפיפיה שלנו ולקחת אותו למסע ברחבי ישראל למרות הגשם והערפל 
      הכבד.

      צילמתי.....

      הראות לא הכי הכי.....אבל הנוף משגע!

      בואו תציצו ....








      מצלמת בגשם ובורחת חזרה להסתתר מפניו בתוך המכונית המחוממת.
      מקשיבה לרותי נבון - גשם בעיתו!

      בחוץ קר......אבל איך אפשר לוותר על צילום? איך?
      איזו הנאה!
      כמה יופי!

      נעלים - כמה יפות הן נראות בתצוגה.

      !

      לאחרונה מוצאת עצמי נפרדת מנעלים בזו אחר זו.

      הדיאגנוזה הרפואית! "הפרדות סוליה"!

      נעלים חדשות, פתק הקניה עדין לא התקהה!

      מפלאי הקידמה........פוליאוריטן מוקצף!

      נעלי צ'יק צ'ק......ולפח.

      2 זוגות שטיילו השבוע לפח המקומי היו מתוצרת גלי...כן......לא תאמינו.

      לא צילמתי.....לצלם נעלים מתפרקות??

      עכשיו אני ממש מצטערת על כך......יכולתי כבר ליצור תערוכה רצינית. אחשוב על זה בעתיד.

      לא הספקתי להצטער והזוגי סיפק לי גם הוא....

      כל כך צחקנו....? למרות שזה קרה בתוך הסופרמרקט בקניות לשבת..לא נעים!

      עכשיו אולי תצחקו גם אתם....



      נעל (ברבים: נעליים) היא פריט לבוש שמטרתו לכסות כף הרגל על מנת להקל על ההליכה ולמנוע פציעות ממכשולים סביבתיים כגון קוציםאבני חצץ וזכוכיות.
      הנעל עשויה ברובה מגומי כאשר הידוקה לרגל נעשה באמצעות שרוכים שקשירתם בצורה נכונה מבטיחה אחיזה טובה של כף הרגל, מונעת נזקי הליכה ומונעת מהנעל מלהחליק מהרגל. לצד הנעליים הקלאסיות, קיימים גם דגמים שונים שכל אחד מהם נועד לפעילות ספציפית. הנעל בנויה מסוליה - החלק התחתון של הנעל המעניק את המשען המוגבה לעקב יותר מאזור האצבעות, גוף הנעל והשרוכים המהדקים את הנעל לכף הרגל. ויקיפדיה.






      אז למה בחנות הכל נראה יפה כל כך?

      נעלים - פורטיס.



      יום שישי, 13 בינואר 2012

      פשטידת תירס בין רגע!

                 


      מאת: גלשי

       
       
       
       
      החומרים
       
      קופסת תירס מסונן
      1 יוגורט דנונה 3%
      1-2 ביצים.
      כף שטוחה אבקת מרק.
      3 כפות קמח מלא
      3 כפות קמח לבן
      כף שטוחה אבקת אפיה
      3-4 כפות מוצרלה מגוררת.
      2 כפות שבבי שקדים .
      פטרוזיליה/שמיר.
      כף שטוחה שבבי שום יבש.
      לערבב היטב כל החומרים.
      להניח בתבנית פיירקס משומנת ומקומחת.
      לפזר שומשום.
      לאפות ב-160 מעלות עד השחמה.
       
      לפני....
       
       
       
      אחרי....
       
       
       
      קדימה אוכל!!!!!!


                                                                     בתיאבון!!!!!!!!!
       

      יום שלישי, 10 בינואר 2012

      מעשים טובים ו........מרגשים.



      "מילה טובה מביאה עימה אמון.




      מחשבות טובות יוצרות עומק



      מעשים טובים מביאים אהבה"


      לאו טסו


      המיילים ברשת מפגישים אותנו עם מצגות, מכתבי שרשרת, ולעיתים סיפורים מהחיים!
      כל אחד מאיתנו עושה מעשים של שגרה ולעיתים מזדמנים לו מעשים שהם פרי אירוע בלתי
      צפוי....נקלענו לסיטואציה באקראי.
      למי מאיתנו לא ארע מקרה שכזה???.
      אני "סוחבת" אחד על עצמי כבר שנים רבות, מהימים בהם התנדבתי בער"ן. לעולם לא אשכח אותו.
      הפעם מביאה כאן סיפור שהגיע אלי במייל שכותבו לא הזדהה, אבל המקרה ריגש אותי ורוצה לשמרו כאן בבלוג שלי, כדי להוכיח לעצמי שוב ושוב.....כי תמיד בעצם הנתינה יש הרבה מאד סיפוק וקבלה!!! 




        ... "הגעתי לכתובת וצפרתי בצופר. 
      אחרי שהמתנתי מספר דקות, הלכתי לדלת הדירה ודפקתי… 
      'רק שניה', שמעתי קול שברירי וזקן. 
      שמעתי גרירת רגליים על הרצפה מעבר לדלת. 
      לאחר המתנה ארוכה, הדלת נפתחה. 
      אישה קטנה בשנות ב-90 שלה עמדה לפני. 
      היא לבשה שמלה מודפסת וכובע בעל תיתורה, כמו משהו מסרט ישן. 
      לצידה הייתה מזוודת ניילון קטנה. 
      הדירה נראתה נטושה, כאילו אף אחד לא גר בה כבר שנים. 
      כל הרהיטים כוסו בסדינים לבנים, לא היו שעונים על הקירות, שום אביזרים על המדפים, 
      בפינה עמדה קופסת קרטון מלאה בתצלומים וכלי זכוכית. 
      'האם תוכל לשאת את המזוודה שלי למונית?' היא שאלה. 
      לקחתי את המזוודה למונית ואז חזרתי כדי לסייע לקשישה. 
      היא לקחה את זרועי ושנינו הלכנו לאט לכ יוון המונית. 
      כל העת היא הודתה לי על אדיבותי. 
      'זה כלום', אמרתי לה… 
      'אני רק מנסה להתנהג אל נוסעיי כפי שהייתי רוצה שינהגו באמי.' 
      'אוה, אתה ילד טוב.', היא ענתה. 
      כשהגענו למונית היא נתנה לי כתובת ואז ביקשה, 'האם תוכל לנסוע דרך העיר?' 
      'זו לא הדרך הקצרה ביותר,' עניתי במהירות. 
      'אוה, לא אכפת לי', היא ענתה. 
      'אני בדרך להוספיס.' 
      הבטתי במראה האחורית. 
      עיניה ברקו. 
      'לא נשארה לי משפחה,' היא המשיכה בקול רך… 
      'הרופאים אומרים שלא נשאר לי זמן רב לחיות.' 
      בשקט רכנתי וכיביתי את המונה. 
      'באיזו דרך תרצי שאקח אותך?', שאלתי. 
      בשעתיים הבאות, נסענו דרך העיר. 
      היא הראתה לי את הבניין שבו היא עבדה פעם 
      כמפעילת מעלית. 
      נסע נו דרך שכונה שבה היא ובעלה התגוררו כשהיו נשואים טריים. 
      היא ביקשה שאעצור מול מחסן רהיטים שפעם היה אולם ריקודים שבו רקדה כנערה צעירה. 
      מדי פעם היא ביקשה שאאט לפני בניין מסויים או פינה ואז היא 
      ישבה, מתבוננת לתוך החשיכה, 
      לא אומרת דבר. 
      כשהשמש החלה לחצות את קן האופק, היא לפתע אמרה, 
      'אני עייפה, בוא נלך עכשיו.' 
      נסענו בשתיקה לכתובת שנתנה לי. 
      זה היה בניין נמוך, כמו בית מוארך עם שביל גישה 
      שעבר מתחת לקשתות אבן. 
      שני אחים יצאו מהבניין ברגע שעצרנו. 
      הם היו יעילים ומדוייקים, 
      הביטו בכל תנועה שהיא עשתה. 
      הם כנראה ציפו לה. 
      פתחתי את תא המטען ולקחתי את המזוודה הקטנה לדלת. 
      האישה כבר הושבה בכיסא גלגלים. 
      'כמה אני חייבת לך?', היא שאלה ברוכנה לעבר הארנק שלה. 
      'כלום', עניתי. 
      'אתה צ ריך להרוויח למחייתך.', היא ענתה. 
      'יהיו נוסעים אחרים.' עניתי. 
      כמעט מבלי לחשוב, התכופפתי ונתתי לה חיבוק. 
      היא נאחזה בי בחוזקה. 
      'נתת לאישה זקנה רגע קטן של שמחה.' היא אמרה. 
      'תודה לך.' 
      לחצתי את ידה ופסעתי לעבר אור היום שהתעמעם. 
      זה היה הצליל של חיים שנסגרים. 
      לא אספתי נוסעים נוספים באותו יום. 
      נסעתי ללא מטרה, אבוד במחשבותיי. 
      במשך שארית היום, לא יכולתי כמעט לדבר. 
      מה עם האישה הזו היתה מקבלת נהג כעוס, 
      או אחד שהיה חסר סבלנות לסיים את המשמרת? 
      מה אם הייתי מסרב לקחת את הקריאה, 
      או שהייתי צופר פעם אחת וממשיך הלאה בלי לגשת לדלת? 

      בסקירה מהירה של חיי, אני לא חושב שעשיתי משהו יותר משמעותי מזה. 
      אנו מותנים לחשוב שחיינו סובבים סביב רגעים גדולים. 
      אך רגעים גדולים תופסים אותנו לעתים קר ובות 
      כשהם עטופים במה שאחרים יחשיבו כרגעים קטנים. 
      אנשים אולי לא יזכרו בדיוק מה עשיתם, 
      או מה אמרתם, אך הם תמיד יזכרו 
      כיצד גרמתם להם להרגיש .


      צר לי כי לא הובאה זהותו של הכותב, כל מה שניתן להסיק שהוא נהג מונית אנונימי. כן ירבו כמוהו!!!

      כמה מרגש!!

        

      יום שני, 9 בינואר 2012

      הגבול הדק שבין יופי לכיעור!



      11/01/2012 בול.
      רבות הכותרות שרצו במוחי כשצלמתי את הצילומים הללו......
      "עצב בטבע"
      "הישראלי המכ....."!
      "יפי הטבע ועוצמתו למול קטנותו של האדם'
      "מדוע ולמה?"
      "כאב לב".
      "עצוב לי"!
      "מזבלה בטבע".
      "איכות הסביבה!"

      ומה לא?
      הרבה כאב לב גרמו לי התמונות הללו.
      נתחיל ביופי עוצר נשימה -









      הלוואי ויכולתי להישאר שלווה בתוך היופי הזה........
      אבל אז! מחזה מעציב התגלה לעיני!!!




      ועכשיו מיצאו את ההבדלים!

      יום ראשון, 8 בינואר 2012

      אפרים סידון ודני קרמן - מסע משותף ונפלא!



      מפגש שנערך אמש במקום העבודה שלי במסגרת סל תרבות השאיר בי חותם.


       מהרשת.

      סידון איש קופצני ומצחיק. לצלם אותו לא ניתן. חברה שהיתה לצידי מצויידת במצלמה ניסתה לשוא..

      אז מזל שיש מקורות אחרים...

      רשימת הספרים והמחזות שכתב ארוכה. החרוזים מתנגנים ומשאירים טעם של עוד. רעמי צחוק נשמעים בקהל הצעיר

       וסידון מפליא בדרכו לספר לילדים מעלילותיו.

      אפרים סידון מדבר על יסודות הכתיבה לילדים שבה הוא עוסק ובראשם: מציאות, דמיון, חריזה והומור.
      סידון נחשב גם לסופר ילדים מוכשר. הוא כותב בחרוזים ובצורה הומוריסטית, בעיקר אגדות ילדים ועל ספרי התנ"ך, כשמרבית ספריו אויירו על ידי יוסי אבולעפיה. ספר הילדים המוכר ביותר שלו הוא "מעלה קרחות", סיפור אלגורי על עיר של קרחים המשמש כמשל על תופעת ה"עדר" או הקונפורמיזם המוחלט. כמו כן חיבר הצגות ומחזות זמר לילדים כמו "טרזן וג'ין", "ספר הג'ונגל" (על-פי ספרו של רודיארד קיפלינג) ו"פצפונת ואנטון" (על פי ספרו של אריך קסטנר). הוא כתב גם מחזות תיאטרון דרמתיים, כמו המחזה "מזריץ'" המתרחש בתקופת השואה.(ויקיפדיה).
      ומי אינו זוכר את הסדרה "קרובים קרובים" שהשתתף בכתיבתה?
      סגנונו מיוחד והומוריסטי. יצאתי עם חיוך על הפנים לקראת שבת! היה נפלא!.
      ספריו
      • עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור (1976) — מעשה במלך שהתחיל לבוא אל עמו בדרישות שגעוניות, ועל כן הורד מכסאו והוגלה לאי נידח.
      • שירים במיץ (1977)
      • הגן על הקרחת (1978) — קובצי שירי איגיון, המושתתים על שעשועי לשון.
      • עלילות התוכי ואדון שעשוע או איך עושים מדקדוק שעשוע (1979)
      • מעלה קרחות (1980) — סיפור בחרוזים על עיר של קרחים, ששערה בודדה התחילה לצמוח פתאום על ראשו החלק של ראש-העיר.
      • המלאך (1985)
      • אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו (1987)
      • באמת אלף-בית (1988)
      • שירים רעים לילדים טובים (1991)
      • סיפור מוזר ומלא תימהון על האי הקטן האי היגיון (1993)
      • גליצו יוצא לנדוד בדרכים (1997)
      • הקרב הראשון בנחל קשישון (2005). בשנת 2008 הצגה בבימוי מאור זגורי זכתה במקום הראשון בפסטיבל התיארונטו לילדים.
      • חורני (2008)
      • בבה כבשת היומולדת (2008) עם איורים של איתמר טל

       דני קרמן.

      דני קרמן  הוא מאייר מוכשר ומרתק, סאטיריקן ומעצב. בשנת 1959 סיים את לימודיו בבצלאל, במגמה לעיצוב גרפי.  מגיל 17 ועד היום אייר למעלה מ-350 ספרים.

      קרמן מדבר על יצירתו של המאייר, מהרגע שבו הוא מקבל את הטקסט מהמחבר. הוא מפליא באיוריו כהדגמה לילדים על פני לוח ועושה זאת במהירות ומיומנות שאין שניה לה.
       

      לאחר ההרצאה הלכתי להציץ באתר שלו-
      איש נמרץ ומרתק.


       מהרשת


      היה זה בוקר תרבות, מלא הומור וצחוק. חוויה בלתי נשכחת שאפשר לכתוב עליה עוד ועוד.
      תודה ל-2 האנשים המופלאים הללו שהשאירו חותם בכולנו.
      מסע משותף ונפלא הן לילדים ומבוגרים כאחד.

      מצהירה בזאת - "אני פחדנית!"


      הייתי מתה במקום!
       מהרשת



      אימה!!!

      בעיני!!!

      ואתם? הייתם רוצים להיות שם? אדרנלין בעיניכם?

      הכנסו לקישור המצ"ב ושתפו איך הרגשתם!


      קיבלתי הבוקר במייל.

      מבעיט בעיני!



      מה לא שמעתם אותי ממרום גילי זועקת "אמא'לה?"




      שבת שלום ושלוה!

      יום שבת, 7 בינואר 2012

      מצהירה בזאת - "אני פחדנית!"



        הייתי מתה במקום!


         מהרשת


        אימה!!!

        בעיני!!!

        ואתם? הייתם רוצים להיות שם? אדרנלין בעיניכם?

        הכנסו לקישור המצ"ב ושתפו איך הרגשתם!

        קיבלתי הבוקר במייל.

        מבעיט בעיני!

        מה לא שמעתם אותי ממרום גילי זועקת "אמא'לה?"




        שבת שלום ושלוה!

        יום שני, 2 בינואר 2012

        כרטיסים - ינואר 2012


          ינואר 2012 - בהשראת השלגים!










          כל זאת בהשראת השלגים של ינואר.
          יום שלישי
          שלג -2 - 1 °C

          לחמניות כוסמין מלא.

                                                    רק באפיה ביתית יודעת מה המרכיבים                            יודעת שאין חומרים מיותרים.            ...