הבוקר הזה - מבעד לחלון.

                                                      

                                             מראות הזריחה מבעד לחלון מפעימות
                               ושונות כל בוקר מחדש.
                              זו ההפתעה שחיכתה לי הבוקר.
                              כרמל. חיפה.

                                                          

                  

                                      מה מבשרים העננים? השמיים?
                                      זאת אגלה בהמשך היום.  

רקפות ביישניות על הכרמל הירוק.

בילדותי ביליתי בין עצי הדרים

עם ריח חריף של הבושם הכי הכי

בתקופת הפריחה.

מחברות כתה ב' היו מעוטרות בגאוה

"רחובות - עיר ההדרים".

בשבתות, טיולי משפחה, טיולי כתה

התבוססנו בבוץ של שלוליות וביצות

מסניפים ריח נרקיסים

קולפים תפוזים,

סוקרים בסקרנות נמלים וחלזונות.

מתעוררים לקולן של תרנגולות.

ילדות של תמימות.

נותרו געגועים לאותם הימים.

לימים...עברנו לעיר הכרמל.

הנוף השתנה.

הרים ירוקים, חזירים משוטטים,

נמיות ודורבנים.

ציפורים מצייצות

נקר "חופר" בגזע עץ

מיינה שרה על מעקה המרפסת.

יונים מטילות באדנית.

מציקות ולא מוותרות.

מלכלכות ומטרידות.

עורב ענק מאיים במעופו.

רקפות בכל פינה, גדלות פרא בגינה.

מציצות בסדקים של מדרגות

על שפת מדרכות,

מכסות את הררי הכרמל

בגווני ורוד שונים.

כל כך עדינות וביישניות.

https://www.youtube.com/watch?v=ufMp0pWXPrU

                               צולם בחצר הבית.

 

       

  

                                                                            

              

כך הן נראות ביציאה מהחניון הביתי.

                                                     גדלות על מעקה לאורך הרחוב

מציצות מסדקים של מדרגות חיצוניות

                                  

                                                       ויקיפדיה.

                רַקֶפֶת מְצוּיָה (שם מדעי: Cyclamen persicum) היא צמח מסוג רקפת ממשפחת הרקפתיים.

בספטמבר 2007 נבחרה הרקפת לפרח הלאומי של מדינת ישראל, לצורך ייצוג בתערוכה בוטנית בבייג'ינג.

בימי קדם נהגו להפיק מהצמח מגוון שיקויים ותרופות, למגוון מחלות. בנוסף, דייגים נהגו לכתוש את פקעת הרקפת, להוסיף לתערובת מעט קמח, לשפוך לנחל - הרעלנים היו משפיעים על הדגים והאחרונים היו צפים על פני מים, ואז הדייגים אספו אותם. בפקעת הרקפת חומרים מקציפים היכולים להוות תחליף לסבון. אחד מהם מכונה 'ציקלמין' והוא נגזר מהשם הלטיני של הצמח. הרועים הערבים נוהגים לחתוך את פקעת הרקפת ולשפשף בה בד שהרטיבו קודם לכן כדי לייצר צבּוּנָת אֶל רָאעִי ('סבון הרועים')

הרקפת היא צמח רב שנתי בעל פקעת גדולה, עגולה ושטוחה. צבע פרח הרקפת נע מלבן עד סגול עז וכולל הרבה גוני ורוד, והיא פורחת בחודשים אוקטובר עד אפריל.

בישראל יש למין זה שני אקוטיפים פנולוגיים שונים. האחד, הנפוץ יותר, גדל בדרך כלל בבתי גידול מוצלים בחבל הים-תיכוני, ופורח בחודשים ינואר עד אפריל, לאחר הופעת העלים. האקוטיפ השני נדיר יותר, גדל בדרך כלל על מצוקים חשופים במפנים מערביים ודרומיים או באזור חגורת הספר, ופורח בחודשים אוקטובר עד נובמבר, לפני הופעת העלים. בניסוי שערכו החוקרים רחלי שוורץ-צחור, אמוץ דפני ודן אייזיקוביץ באזור רמת הנדיב, הועתקו פרטים של כל אחד מהאקוטיפים אל בית גידולו של האקוטיפ השני. למרות השינוי שחל בתנאי הסביבה, לא היה שינוי במועדי הפריחה והופעת העלים בפרטים המועתקים. תוצאות אלה מעידות כי ככל הנראה קיימים הבדלים גנטיים בין שני האקוטיפים, האחראים להבדלים בפנולוגיה.

הצמח נפוץ בצפון ובמרכז ישראל, בעיקר באזורי ההר, ונדיר יותר בדרום הארץ, באזור הר הנגב. מקום ידוע בו צומחות רקפות הוא "גבעת הרקפות" שברמות מנשה, בסמוך לקיבוץ גלעד; גבעה קטנה זו, המתכסה באלפי רקפות למשך כמה שבועות בלבד בשלהי החורף ובאביב, מושכת אליה המוני מטיילים.

הרקפת היא מן הפרחים הידועים והמקובלים ביותר בארץ, בזכות תפוצתה הרחבה והצורה המיוחדת של פרחיה, ועליה דמויי הלב. פקעת אחת יכולה לשאת עשרות פרחים.

הרקפת המצויה היא פרח מוגן ואסור לקטוף אותה, אם כי ניתן להשיגה כצמח נוי ביתי המשווק כפקעות על ידי מגדלים מורשים, ומופצת בחנויות ומשתלות.

לעיתים קרובות היא צומחת בין סלעים, המסתירים אותה קמעה. מסיבה זו מואנשת הרקפת לעיתים קרובות בספרות ובאמנות, ומוצגת כצנועה וביישנית. לוין קיפניס כתב עליה את שיר הילדים הפופולרי "רקפת" ("מתחת לסלע צומחת לפלא רקפת נחמדת מאוד...").

"בילוי" בכרמלית החיפאית!

                                                                   מהרשת.

 איני מהמקטרים,

אבל אמש עברתי חוויה לא נעימה שחייבת לשתף.

אחרי שנים רבות וארוכות ממש, החלטתי להשתמש בשירותי ה"כרמלית" החיפאית.

בפתחה, בעיר התחתית עמד אדם בתפקיד הבודק.

לחמניה נלעסת בפיו וכוס בידו, ענה בחיוב לשאלתי "האם הכרמלית פעילה"?

המקום נראה עזוב ומדכא.

ירדתי במורד המדרגות המוזנחות, שחורות, בעיר התחתית כשפני למרכז הכרמל.

הרגשתי שאני בהארלם.

נזכרתי ב-7 שנות חיי בניו יורק בפרקים הפחות משמחים.

איך עירייה שמכבדת את עצמה לא עוצרת לחשוב?

להתייחס? לתת מענה? לכבד את עצמה?......

הרבה תיירים היו שם. דוברי ספרדית, אנגלית. חבורות, חבורות.

התביישתי.......ממש התביישתי.

ליכלוך, עזובה, מדרגות מזוהמות.

האם לא ניתן לטפח מקום ציבורי שכזה?

עציץ ירוק, תמונות/פוסטרים צבעוניים.

כניסה יותר מכבדת ומסבירת פנים?

מי רוצה לחזור לשם, למקום שמשרה עליך עצב ודיכאון?

נכון שנוח מאד לחסוך בפקקים, להגיע במהירות מהעיר לכרמל.

חזרתי עצובה. עד כמה העיר היפה הזו הפכה למוזנחת.

היכן כל העסקנים לקראת הבחירות?

נכון, יש לנו חזירים שהחיים עימם לא פשוטים,

תחנות אוטובוס מוזנחות שאמורות לשרת את אלה שאינם בעלי מכוניות,

מדרכות שבורות ומסכנות תושבים מבוגרים.

לא מספיק להשתומם מול הנוף היפה מולך, כשסביבך עזובה, לכלוך והזנחה.

עצוב לי! עצוב מאד.

שוב נעלה על מטוס ונשלם ממיטב כספנו ונטוס לשוויץ כדי לספר כמה נקי שם?

הכל תלוי בנו וברשויות הממונות.

גם לנו מגיע לחיות במקום מכבד ולא להיכנע להזנחה הבלתי נסבלת.

מהרשת.

בתמונות הכל יפה. לא במציאות!

שקיעה בחוף הים של חיפה

את ההליכות בחוף הים החיפאי אני מכוונת לשעות השקיעה.

לזריחות ושקיעות יש קסם מיוחד.

חיבור ללימוד שיעורי התורה בבית הספר היסודי...

סיפור הבריאה. סיפורי הילדות הרחוקה שנחקקו בזיכרון.

1 בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. 2 וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם.

3 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי אוֹר, וַיְהִי־אוֹר. 4 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאוֹר כִּי־טוֹב, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. 5 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. {פ}

6 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. 7 וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי־כֵן. 8 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם. וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי. {פ}

9 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל־מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, וַיְהִי־כֵן. 10 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב. 11 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרגַיע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ־בוֹ עַל־הָאָרֶץ, וַיְהִי־כֵן. 12 וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרגַיע לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה־פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ־בוֹ לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב. 13 וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי. {פ}

14 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים; 15 וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ, וַיְהִי־כֵן. 16 וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים, אֶת־הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת־הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. 17 וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ, 18 וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב. 19 וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי. {פ}

20 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל־הָאָרֶץ עַל־פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. 21 וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל־נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל־עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב. 22 וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ. 23 וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי. {פ}

24 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ־אֶרֶץ לְמִינָהּ, וַיְהִי־כֵן. 25 וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת־הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל־רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב.
26 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל־הָאָרֶץ וּבְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ. 27 וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ; זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. 28 וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל־חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל־הָאָרֶץ. 29 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת־כָּל־עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וְאֶת־כָּל־הָעֵץ אֲשֶׁר־בּוֹ פְרִי־עֵץ זֹרֵעַ זָרַע; לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, 30 וּלְכָל־חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל־עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת־כָּל־יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה, וַיְהִי־כֵן. 31 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד. וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי. {פ}

צועדת לי לאורך החוף מלווה את השמש בסוף יומה.

עיני מחוברות לרקיע, שם מתנהלת סצינה יומית מרשימה.

אין יום דומה לקודמו.

אין רגע בו אין תנודה ושינוי.

בין הסלעים דייגים מעטים

מתפללים לשוב עם דגים לארוחת הערב.

בסבלנות כה רבה

מאכילים, זורקים החכה ומחכים...

                            רבים מטיילים עם כלביהם, ניכר כי חיכו לצאת 

                            מבתיהם כאשר יפוג עוד יום חמסין.

 

                          משפחות רבות של חרדים, ברוכות ילדים

                   באות להנות מהשמש המשחקת מחבואים בינות לעננים.

                            מצויידות בשקיות אוכל וחטיפים. הם צועדים יחדיו

                   משגיחים זה על זה כמו יחידה צבאית מיומנת.

                   מתקרבים לקו המים, טובלים את הרגלים, צוהלים ונהנים.   

מרגישה כאילו אני באולם קולנוע

המראות חולפים ומפתיעים.

אף תמונה אינה דומה לאחרת.

בריאת העולם!

יופיו של הטבע!

מראות קסם.

אני מנציחה ומתלהבת.

סה"כ עוד יום מגיע לסיומו...

מחר תזרח השמש בחלוני

ותאיר לי יום חדש.

השמש ממשיכה לשחק מחבואים.

מסתתרת מאחורי העננים

מרשימה במראות מרתקים.

פעם מחשיכה ופעם מאירה.

כמו ילדה קטנה שובבה.

חיפה היפה משלמת את מחיר הקידמה.

השקט המבורך של שבת בבוקר

מזכיר במקצת את יום הכפורים.

מנוחת ה"לוחם" לאחר כל ימות השבוע

השקט סביב, ההפוגה מהמכוניות הצופרות בבוקר לעבודה.

כולם ישנים (!) (?) ואולי את הקפה כבר שותים.

בכל זאת החיים השתנו מאז הפרישה

תם הלחץ בבוקר והמתח היומיומי

איך עשינו זאת רק לא מזמן? שואלת את עצמי.

חיפה הותיקה מחדשת פניה

בתים קטנים משנים צורה וגדלים למימדים עצומים.

מתקרבים זה לזה

ובמשך היום הפועלים עובדים

ואת אזני מחרישים.

מחפשת לי פינה חמה - אך הם אינם מתחשבים!

הבטיחו לי שקט בפרישה

אחרי עשרות שנים של המולת ילדים.

הקידמה בועטת בכל כוחה

"פינוי בינוי" "תמ"א 38" הפכו למושגים שבשיגרה.

הנוף למול עיני אחר ושונה. קו האופק מדי יום משתנה.

עוד ועוד חופרים בהר, גודעים עצי אורן ותיקים

מטפסים אל הגובה ואת הנוף היפיפה מסתירים.

בתים בני 2 קומות הפכו לשמונה

מרפסות אל הנוף, מעליות וגינות מפתות.

העין מנסה להתרגל לשינוי, לגובה, לאדריכלות החדשה.

חיפה מתעוררת משנתה.

משלמת את מחיר הקידמה.

זיכרונות ילדות ומציאות עכשווית

פעם פעם בילדותי הרחובותית, אי שם בין פרדסים מדיפי ריח בשמים,

חיפה נחשבה רחוקה.

כאילו שוכנת בארץ אחרת. לא מוכרת.

הכרמל נראה גבוה וירוק, הים כחול עמוק.

אבל אני גדלתי בין נופים אחרים, בין נרקיסים ותפוזים, כלניות אדומות, שלוליות וביצות.

רכבתי על אופנים במישור שאז לא ידעתי כמה אתגעגע אליו ביום מן הימים.

עם השנים ומאורעות החיים, שיניתי את נוף ילדותי ונדדתי לחיפה היפה.

נושמת לתוכי מדי בוקר את הנופים מבעד לחלון, מטיילת בין רקפות ואוספת איצטרובלים.

פוגשת חזירים חופשיים, במשפחות גדולות, בינות החצרות. כן כן....סוג של חברים קצת מפחידים, אבל גם אליהם מתרגלים.

מישור אינו בר השגה, לטפס רגלית בהרים זו משימה לא קלה.

נהנית מזריחה מרהיבה ושקיעה כתומה ואדומה.

משמיים צבעוניים ונופים כה שונים מנוף ילדותי.

והנה עוד בוקר כבר כאן, תוכניות למכביר, משימות לביצוע, מי אמר שמשעמם לנו הגימלאים? מי?

ילדה של כרמל

אילנה טובים

מילים: חמוטל בן זאב

לחן: קובי אושרת

בית לבן בצל עצי אורן

רוח קרה מנשבת בליל

שמה אני עדיין אוהבת

כך הם קוראים לי: ילדה של כרמל

ילדה של כרמל בת הגלים

עולה מן החוף מטפסת הרים.

ילדה של כרמל בת ההרים

יורדת לים אל גל וצדפים

כמו פטריות אחר בוא הגשם

איך שם צמחו חלומות ילדותי

ככה אני עדיין אוהבת

את הכרמל, כי שם הוא ביתי