פעם פעם בילדותי הרחובותית, אי שם בין פרדסים מדיפי ריח בשמים,
חיפה נחשבה רחוקה.
כאילו שוכנת בארץ אחרת. לא מוכרת.
הכרמל נראה גבוה וירוק, הים כחול עמוק.
אבל אני גדלתי בין נופים אחרים, בין נרקיסים ותפוזים, כלניות אדומות, שלוליות וביצות.
רכבתי על אופנים במישור שאז לא ידעתי כמה אתגעגע אליו ביום מן הימים.
עם השנים ומאורעות החיים, שיניתי את נוף ילדותי ונדדתי לחיפה היפה.
נושמת לתוכי מדי בוקר את הנופים מבעד לחלון, מטיילת בין רקפות ואוספת איצטרובלים.
פוגשת חזירים חופשיים, במשפחות גדולות, בינות החצרות. כן כן....סוג של חברים קצת מפחידים, אבל גם אליהם מתרגלים.
מישור אינו בר השגה, לטפס רגלית בהרים זו משימה לא קלה.
נהנית מזריחה מרהיבה ושקיעה כתומה ואדומה.
משמיים צבעוניים ונופים כה שונים מנוף ילדותי.
והנה עוד בוקר כבר כאן, תוכניות למכביר, משימות לביצוע, מי אמר שמשעמם לנו הגימלאים? מי?
ילדה של כרמל
אילנה טובים
מילים: חמוטל בן זאב
לחן: קובי אושרת
בית לבן בצל עצי אורן
רוח קרה מנשבת בליל
שמה אני עדיין אוהבת
כך הם קוראים לי: ילדה של כרמל
ילדה של כרמל בת הגלים
עולה מן החוף מטפסת הרים.
ילדה של כרמל בת ההרים
יורדת לים אל גל וצדפים
כמו פטריות אחר בוא הגשם
איך שם צמחו חלומות ילדותי
ככה אני עדיין אוהבת
את הכרמל, כי שם הוא ביתי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה