השקט המבורך של שבת בבוקר
מזכיר במקצת את יום הכפורים.
מנוחת ה"לוחם" לאחר כל ימות השבוע
השקט סביב, ההפוגה מהמכוניות הצופרות בבוקר לעבודה.
כולם ישנים (!) (?) ואולי את הקפה כבר שותים.
בכל זאת החיים השתנו מאז הפרישה
תם הלחץ בבוקר והמתח היומיומי
איך עשינו זאת רק לא מזמן? שואלת את עצמי.
חיפה הותיקה מחדשת פניה
בתים קטנים משנים צורה וגדלים למימדים עצומים.
מתקרבים זה לזה
ובמשך היום הפועלים עובדים
ואת אזני מחרישים.
מחפשת לי פינה חמה - אך הם אינם מתחשבים!
הבטיחו לי שקט בפרישה
אחרי עשרות שנים של המולת ילדים.
הקידמה בועטת בכל כוחה
"פינוי בינוי" "תמ"א 38" הפכו למושגים שבשיגרה.
הנוף למול עיני אחר ושונה. קו האופק מדי יום משתנה.
עוד ועוד חופרים בהר, גודעים עצי אורן ותיקים
מטפסים אל הגובה ואת הנוף היפיפה מסתירים.
בתים בני 2 קומות הפכו לשמונה
מרפסות אל הנוף, מעליות וגינות מפתות.
העין מנסה להתרגל לשינוי, לגובה, לאדריכלות החדשה.
חיפה מתעוררת משנתה.
משלמת את מחיר הקידמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה