תמיד נטיתי להביט בחצי כוס מלאה.
רבים שואלים איך אני מוותרת על אחיזה בהגה לטובת נסיעה בתחבורה ציבורית?.
הכבישים עמוסים, החוקים נוקשים (המוצדק היחידי הוא האיסור על שימוש בנייד בעת הנהיגה, כל היתר - לא תשתה, לא תאכל, לא תיגע ברדיו וכו' טורדניים לחלוטין).
אז כרטיס ה"רב קו" הירוק הירוק הזה, הפך לחברי הצמוד, המקל על ההתניידות שלי בכבישים.
נפלא להעביר אחריות לנהג "אגד" ולחוש פנויה להביט על הנוף הנקרא בדרכי, להנות מהזריחה/השקיעה, מהעננים בשמים שמציירים במעברים חדים - ציורים שונים, מרהיבים!.
הוא נוהג.....אני מתרווחת על הספסל שכולו עבורי, מרחב מחיה נפלא! מביטה מבעד לחלון שראה ימים יפים יותר, משחזרת את המיפגש של היום עם הבת והנכדים.......ונרגשת מהמראה הניבט מהחלון הסמוך. השמש מציצה מבעד לעננים, משחקת מחבואים.....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה