אתגר העיתון.......כן! מה זה בדיוק?

יצאנו לדרך עם אתגר נוסף.

#אתגרעיתון.

בקבוצה "כרטיסי ברכה ויצירה בנייר" אותה אני מנהלת בפייסבוק, כפי שסיפרתי בפוסט הקודם

יצאנו לאתגר (הקודם היה אתגר השעון....זוכרים? אם לא אפשר להציץ)

למה עיתון תשאלו? 

היה זה בימי בחירתו של טראמפ לנשיא החדש והמפתיע את העולם כולו

הרשת געשה, עיתונים הודפסו, כותרות נכתבו

התבקש לי לצאת לאתגר העיתון.

הרי אנחנו היוצרות, בעלות דימיון מפותח במיוחד.

אז קודם כל כדוגמא אישית, התנסיתי בעצמי

ועכשיו מחכה בסקרנות לבנות המוכשרות.

כל אחת תשתף מחדר היצירה שלה, מהדמיון שלה, מהעשיה שלה.

מאתגר.

נזכרתי באחד הקורסים שהיו לי בלימודי התרפיה באמנות בארה"ב,

המרצה ניסתה להוביל אותנו עד לקצה, להפעיל דמיון, להעז, ליצור, לשבור גבולות...

היא חזרה אלי עכשיו בזיכרון - בגדול!!!

אז עכשיו להתנסות שלי באתגר העיתון!

תהליך היצירה -

בחירת בסיס לכרטיס ברכה

בסיס רקע צבעוני בגווני כחול האהובים עלי

בחירת קטע עיתון בגודל תואם וניקוב פרחים בפאנצ' שמאפשרים חשיפת דף הרקע

הדבקת פסי תחרות ואלמנטים שבחרתי לקישוט הכרטיס

הדבקת פרחים על פרחי הרקע החשופים.

השארתי אפשרות להדבקת ברכה במילים (מזל טוב/חג שמח וכו')

מוכן.

אשמח לכל הצעה או תגובה.

הכרטיס הנוכחי בטכניקה שונה.

להלן דרכי העבודה.

הכנת בסיס לכרטיס ברכה.

הכנת 2 בסיסים לרקע - 1. כסוף    2. צבעוני

גזירת פסים מ-2 עיתונים בשתי שפות  1. אנגלית   2. עברית

(יחסי הידידות בין ארה"ב וישראל...)

שזרתי אותם כשתי וערב....ריבועים, ריבועים...והדבקתי על דף הרקע.

וכיוון שקריסטמס כבר כאן, הטלביזיה משדרת מרחבי העולם, אפילו שלג כבר ירד שם

(עדיף על הרוחות והשריפות הנוראיות מאמש - בזכרון יעקב ומבואות ירושלים)

כרטיס הקריסטמס שלי מוכן....

לזכר הימים הצבעוניים שגרתי שם......

מאוהבת !

מאז ומתמיד אהבתי תחרה.

בעיקר בענף הבגדים.

כל חולצה מעוצבת עם תחרה תימשוך מיד את עיני.

אבל הפעם עסקינן בנייר.

מי אמר שאין תחרות גם בתחום הזה? מי?

הנה ההוכחה!!!

                                                    התאהבתי בתחרה...היא כל כך מוסיפה!!!

                                                                           לדעתי כמובן!

                                                                         ומה אתם חושבים?

 תחרה היא אריג אוורירי, עשוי במכונה או בתפירת יד. תחרה ניתן ליצור הן על ידי הסרת חוטים מתוך בד ארוג, על מנת להגדיל את המרווחים שבין חוטי האריג, והן באמצעות טכניקת אריגה בה נשמרים חורים בין חוטי האריג. ראשיתה של התחרה בשלהי המאה ה-15 או ראשית המאה ה-16. בגדי תחרה נארגים לרוב מכותנה, אך גם מחוטי משי, כסף וזהב. ויקיפדיה

מי אמר שאין תחרה מנייר?

ועכשיו......אני מגלה שיש מוזיאון תחרה באוסטרליה...

איך לא ידעתי אז.......כשהייתי שם?

שאחזור? סיבה טובה!

http://www.powerhousemuseum.com/lacestudycentre//

 

אתגר השעון!!!

05/11/2016 22:44:45

בקבוצת הפייסבוק "כרטיסי ברכה ויצירה בנייר" אותה אני מנהלת

עלה אתגר "השעון"!

זוכרים שרק השבוע הזיזו את השעון ושוב טלטלה?

קמים בבוקר לחושך

בשעה 17.00 חשיכה יורדת ומחשיכה את חלונות הבית ואת העולם סביב.

מה יכול להיות מתאים יותר מאתגר השעון?

בקבוצה למעלה מ-500 נשים, רובן עוסקות בסקראפ - ממלכת הנייר!

רובן, כמו בכל הקבוצות - דוממות!

חלקן פעילות ומשתפות.

המטרה והחלום של כל מנהלת קבוצה - שתהיה השתתפות ערה, שיהיה שיתוף ולמידה,

שתהיה ביקורת בונה, שיהיה מעניין.  

אז יחד עם כולן יוצאת למשימה ומקווה לטוב!!!

הדימיון מתחיל לעבוד. דיסק נראה לי מתאים ביותר לתחילת עבודה.

מצפה אותו בשלב א' בבסיס גווני כחול כרקע

שעונים......שעונים.....

ואיך אפשר בלי פרחים?

הפאנצים מכל הסוגים וכל הפרחים נכנסים לפעולה.

וזו התוצאה!!!!

כל כך אוהבת אתגרים שמפרים את הדמיון והיצירה!!!

מחכה כבר לאתגר את עצמי בפעם הבאה!!!

הצטרפו אלי.....

"אמנות ויצירה - כתרפיה לנשמה"!

מחשבות על חברים, על החיים ובכלל!

יש משפטים ואימרות שגורמים לך לעצור ולחשוב. לעיתים יש חיבור מיידי, אמפתיה, הזדהות.

המשפט מוצא דרכו אליך ולא עוזב. 

הוא נמצא שם, את חושבת, מהרהרת, נשאבת לדיבור פנימי ומשוחחת עימו, עם המשפט הזה שטילטל אותך.

כך נתקלתי באימרה הרצ"ב, ממש הבוקר, ועצרתי לחשוב.

כל אחד מאיתנו זורם עם החיים, כאילו צועד בתוך נתיב עם מים תכולים.

לעיתים המים שקטים, אנחנו  מקפצים על אבנים חלקלקות ומועדים.

לעיתים מקפצים כמו ילדים שמחים, לעיתים עוצרים ונחים.

לפתע מגיעים למים עמוקים, עומדים וחוששים לעבור. לעיתים פונים לאחור וחוזרים.

יש הלוקחים סיכונים, קצב הלב עולה, אולי קצת רועדים, אולי פוחדים, אבל....

כן, עברנו, חשים סיפוק וגאוה, שמחים על ההחלטה שהניבה תוצאות של הצלחה.

מוקפת בחברות קופצניות שאינן מוצאות מנוחה, מתניעות את המכונית ומגיעות לשפת הים, לבריכה, לקניון, או סתם קפה עם חברה.

תחושת הבדידות מסעירה את מנוחתן, מכניסה אותן לחוסר שקט ודאגה.

יש אלה שבכל היכרות חדשה, יוצאות בהכרזות על אהבה מיוחדת במינה, מתרפקות, מגלות התנהגות דביקה, אולי חשש מנטישה, גם בין אשה לאשה.

כגודל ה"אהבה" הן כבר עברו להיכרות הבאה והמילים נותרו יתומות באויר. חלולות, ריקות כל כך.

יש חברות שאת משתפת במצוקה, הן תומכות, מחבקות, מסייעות, נותנות לך תחושה שהן הכי הכי.

חלפו חודש או חדשים, שנה או שנתיים והן התאדו כלא היו.

חברים שסעדו על שולחני לאחר טירחה של שעות ארוכות, כבר נשכחו מזמן. 

אף צד מהצדדים לא טרח להשקיע לשמר רגעים מתוקים.

פשוט זרמו עם האירועים, הניחו זיכרונות בצד והמשיכו בדרכם. 

חברים אינם תעודות ביטוח. הם תלויי זמן ומקום. 

חברות! מלמדים החיים - היא זמנית בהחלט!!!.

חברים הכי הכי של פעם, אינם מופיעים יותר בספר הטלפונים שלך, אותו את מנפה מדי שנה בשנה.

שנים ארוכות, בנאיביות מוחלטת חשבתי שחברות הינה לכל החיים. כמו קעקוע שנעשה באהבה על גופך.

החיים......לימדו אחרת.

זה עצוב, זה כואב, לחלקינו יותר, אחרים פחות. חלקנו למדו עובדת הארעיות כבר מזמן, ופשוט ממשיכים עם מאורעות הזמן.

לדעת להנות מעצמך - גם זו למידה ארוכה.

להיות מאושר גם כשאתה לבד, לחוש נינוח, להיות רגוע, לקרוא ספר טוב, לעסוק בסריגה או ריקמה.

להשתעשע במטבח ולעסוק ביצירה שממלאת אותך סיפוק והנאה.

אלו רגעים נפלאים.

אז צאו למסע ובחרו גם באפשרות הזו.

תגלו עולם ומלואו!!!

עוגה אפויה במיקרו ב- 5 דקות. מי יוותר?

עוגה בחמש דקות אפיה במיקרו! 

המתכון -

ביצה מס' 1 

3 כפות סוכר

כפית וניל

5-6 כפיות חלב או מים

כוס קמח כפרי/מלא/לבן

חצי כפית אפיה

4-5 כפות שמן

כף ממרח תמרים

כפית גדושה קינמון

חופן צימוקים.

לערבב היטב.

להכניס לתבנית אינגלישקייק או עגולה מפיירקס.

להניח עם כף, נגיעות של ממרח שוקולד.

לאפות 5 דקות במיקרו. 

חולייטה - פרי יצירתו המופלאה של אלמודובר.

סרטו החדש של פדרו אלמודובר. 

בגיל 18 עוזבת אניטה את אמה חולייטה מבלי לתת הסבר, מבלי לומר לאן. 

במשך שנים מנסה חולייטה לאתר את בתה, אבל בהדרגה גם מצליחה לבנות לעצמה חיים חדשים.

 בדיוק כשהיא ניצבת בפני ההזדמנות להתחיל מחדש, במקום אחר ועם אהבה חדשה, 

ומוכנה לוותר על החלום לשוב ולראות את בתה, 

נחשף לפניה חלק חדש בפאזל ההיעלמות המסתורית ומחזיר אותה למסע עמוק בזיכרון, לחייה שלה ושל בתה.

סרט שראיתי אמש....ומעורר מחשבות!!!
נהנתי מכל רגע.

קוראת את כל הביקורות, הן מגוונות.

שמחה שאני בצד הנהנה!!!

מומלץ.

            

שחקניםאדריאנה אוגרטה  אמה סווארזבמאיפדרו אלמודוברהפקהתסריט: פדרו אלמודובר, אליס מונרו, מפיק: אגוסטין אלמודובר, מוסיקה:אלברטו איגלסיאסז'אנרדרמה  זראורך120 דקותשפהספרדיתמקום / שנהספרד / 2016הגבלת גיל[הותר מגיל 14] (Age 14+ Permitted)

    

ארה"ב - קטיף פטל. (Picking raspberries)

חייבת, חייבת לתעד את הביקור בגן עדן של הפטל בארה"ב.

לקחנו חלק עם הילדים בחבורה ונהנינו לא פחות. 

מצויידים בסלסלה, יצאנו לקטיף.

אכלנו ואכלנו ללא הגבלה.

חשבנו כבר על העוגה, הריבה וכל מה שבאמת נעשה כשנשוב הביתה עם האוצר הזה. 

פטל (שם מדעי: Rubus) הוא סוג של שיח בעל פרחים ממשפחת הוורדיים, הכולל למעלה מ-250 מינים ותת-מינים, הגדלים בכל אזורי העולם, בעיקר בצפון הממוזג; ישנם מינים תרבותיים שמשמשים בעיקר למאכל, להכנת ריבות ומיצים.

למרבית מיני השיח יש חוחים בדומה לוורדים, בהם הם נעזרים כדי לטפס על קירות ומבנים. יוצא דופן מבחינה זו הוא הפטל האדום, שגבעוליו ישרים וחלקים.

הפירות של כל מיני הפטל הם בצורת מקבץ גרגרים זעירים, הסדורים בצורה מעגלית סביב העוקץ. אשכולות הפטל מתוקים-חמוצים והם טובים למאכל אדם. קוצי הפטל מעוקלים, חדים ודוקרים. בקטיף פטל עלולים להיפצע מקוציו. ויקיפדיה.

                נכנסנו לחווה, כניסה ציורית כפי שנראה בתמונה, קיבלנו סלסלה ויצאנו לדרך. 
שורות שורות של שיחים עם הפרי                                                                                         האדום האדום הזה.

שפע שלא יתואר. אוכלים ואוכלים, בוחרים וקוטפים, נהנים מכל רגע. הפירות בשלים כל כך ואני חושבת לעצמי כיצד ישרדו את הדרך הביתה? איך יגיעו לסיר הריבה? ואולי יקשטו עוגה...

הילדים נהנים וצוהלים. כמה כיף להם שיש ענפים נמוכים ונגישים, לכל אחד לפי הגובה שלו, ממש מולו מחכה עוד ענף עמוס בפרי.

ובחצר, פינת משחקים לילדים. קרון מוצל עם ספסלים, המיועד לפיקניק משפחתי. איך? איך הם חושבים על כל פרט?

כמה נקי ומסודר. כל משפחה הסועדת את ארוחתה, מפנה ומנקה אחריה עד לפירור האחרון.

אני מביטה וכולי קנאה.

                        למה? למה בארץ שקיות מתעופפות? ניירות ובדלי סיגריות בכל מקום? היכן טמונה הבעיה? 

                                                                צר לי, אך אין זה מרפה ממני. 

               עצוב לי, מדי יום לראות, לחוות ולכאוב את הלכלוך סביב, חוסר השמירה על הסביבה. מה קורה לנו???

הרווחתי אותם מחדש.

חייבת, חייבת לתעד את היום הזה שהרווחתי אותם מחדש.

הם עזבו לפני 4 שנים +

נסעו רחוק מכאן, ובחרו מקום מושבם ליד אגם ענק, הר מושלג, פרחים וירק כל השנה,

מזג אויר קריר ונוח.

שכונה בטוחה, רגועה ושקטה.

תנאי עבודה שאין שני להם.

תקציבים, תנאים של מלכים.

הם אנשים צנועים ושקטים וכך מגדלים את הילדים.

2 נכדים בלונדינים יש לי. נסיכים קטנים.

היא היתה בת פחות מחמש כשעזבו, הוא בן שנה וחצי.

הוא גישש אחר מילים ראשונות, היא נאבקה על אנגלית כדי להיות כמו כולם.

במהירות מפתיעה, היא קלטה את השפה. (לא היו במחיצתה ילדים דוברי עברית.)

היא חזרה מהגן, מפטפטת אנגלית והוא האח הקטן למד ממנה, מילה אחר מילה.

הם נקלטו בגן יהודי, בילו שעות קסומות ליד האגם, 

בהו בסירות החולפות, בברווזים השטים בשלווה.

הלכו לחוגי החלקה על הקרח, ספורט ויצירה,

הכירו עולם, טיילו וגמעו מרחקים.

אמש נחתו 2 הבלונדינים שלי.

הוא עולה לכתה א', כשיצא... צמחו לו שיניים,

כשחזר - חסרה לו שן בפיו...מוכן לכתה א'

היא ילדת הגן הקטנה, כבר עולה לכתה ד'.

מדברים אנגלית במבטא כבד.

הנכדים האהובים שלי.

4 שנים מחייהם הקצרים שלא הייתי נוכחת בהתפתחותם, בחוויותיהם,

לא יכולתי לחבק, לאהוב, להיות שותפה.

בהחלט תחושה של החמצה גדולה.

מביטה עכשיו בחצי הכוס המלאה.

הם כאן שוב איתי.

בוחנים את הסביבה החדשה.

סקרנים. נרגשים.

טועמים טעם המילקי ,הדני והחטיפים.

מחכים לטעום מהקרמבו הישראלי,

מתרגלים לטעמים אחרים, לא מוכרים.

מיד ביקשו לבדוק את גן המשחקים השכונתי.

(ילדים לא מתעייפים מטיסות ארוכות?)

הביטו בילדים שכולם דוברי עברית,

הרימו ראשם למראה מטוס ממריא, התרגשו מהים הקרוב כל כך.

שוב הם ליד מים. איפה ההר המושלג שפגשו מדי יום?

לאן נעלם?

כל ההתחלות קשות, אני יודעת. עברתי את אותו התהליך כמוהם.

אני נרגשת, לא מעקלת.

הרווחתי את הבת האהובה שלי מחדש.

את החתן שלי, שכל כך גאה באבהותו ובהצלחותיו.

את הנכדים הבלונדינים,

הנסיכים, המנומסים, החכמים, הרגישים

הסקרנים הכל לדעת, לנסות, לבחון.

מרגישה הכי עשירה בעולם.

זכיתי בפיס!!!

המשפחה שלי שוב לידי.

מתנה של החיים!!!

מאחלת לכם קליטה מהירה, הצלחה, בריאות ואושר.

שמחה לחבק אתכם מחדש.

תודה לך סקייפ שסייעת לי לשרוד את התקופה,

את הגעגועים העזים, הדמעות והמחשבות.

תודה לכם ילדים שלי שהשארתם את כל הטוב הזה מאחור

ובחרתם לחזור.

לא מובן מאליו.

זכיתי!

רק בשמחות

---

 

פורסם ב-15 בפברואר 2014, 18:20 במדור אמנות ויצירה

 

הוזמנתם לחתונה?

הכנתם ברכה?

האם אתם קונים כרטיס מוכן?

כותבים "מזל-טוב" על דפי ממו ומצרפים למעטפה?

מכינים בעצמכם?

אצלי חלק מההתרגשות סביב האירוע מתבטאת בהכנת כרטיס אישי.

הנה דוגמאות שנוצרו על שולחן היצירה שלי.

רק בשמחות!

הבושם הכי טוב שיש.

---

 

פורסם ב-12 באפריל 2015, 12:36 במדור צילום

 

ריח הדרים - שלמה ארצי.

https://www.youtube.com/watch?v=bOXMZZrsH60

אין ריח בושם שישווה לריח פרחי ההדרים.

נכון - זו לא דיילת יופי בסופרפארם שתציג לך אותו עם עיניים מאופרות בקפידה.

לא יזכר שם שמו של ז'אן פול גוטייה

ואל הבקבוק לא יתנוסס מחיר שמתחיל ב-700 ש"ח.

הכל בחינם!!!

התקרבו לעץ, עימדו שם והסניפו את ריח פרחי ההדר.

גדלתי ברחובות עיר ההדרים. כבר כתבתי על כך בעבר.

הריח האהוב הזה מקורו בילדותי המוקדמת והוא מלווה אותי כל חיי בגעגוע.

השבוע בחצר של בתי המושבניקית

פגשתי את הריח הזה שוב...

עץ הפומלה בפריחתו!

 פומלה הוא פרי ממשפחת ההדרים, גדול בהרבה מהאשכולית. קליפתו בשרנית וספוגית.

הפרי הובא לארץ ישראל מסינגפור בשנת 1907 על ידי שמואל צבי הולצמן.  (ויקיפדיה)

מקורה של הפומלו הוא בדרום מזרח אסיה, ובייחוד מלזיה, וגדלה באופן טבעי על גדות נהרות פיג'י וטונגה.

משוער כי הפומלו הובאה לסין במאה הראשונה לפני הספירה. היא גודלה בדרום סין, ובמיוחד במרכז תאילנד על גדות נהר צ'ן;

היא גם גודלה בטאיוואן , דרום יפן, דרום הודו, וייטנאם, מלזיה, אינדונזיה, גינאה החדשה וטהיטי.

כיום היא מגודלת באופן מסחרי בעיקר בקליפורניה וישראל.

באנגלית, הפומלו נקראת גם"שֶדוֹק", (Shaddock) וזאת לאחר שקפטן אנגלי בשם זה העביר זרעים שלה לאיים הקריביים במאה השבע עשרה מן הארכיפלג המלזי.

באוקיינוס השקט ובאסיה הוא ידוע כ"הזָ'בּוֹנְג", ובסינית הוא נקרא "יוזי" (柚子). בהולנדית נקרא פָמְפֵלְמוֹאֵס (מילולית "לימון דלעת"), משם זה נגזר השם בצרפתית "פומלו".

צבע חלקו הפנימי של הפרי נע בין צהוב חיוור לאדום, וטעמו מתוק חלש. הפומלו היא פרי ההדר הגדול ביותר, והיא מגיעה לקוטר של 30 סנטימטר ולמשקל של עד 10 קילוגרמים. קליפתה עבה,

ולעתים משתמשים בה להכנת  ממתקים.

קליפת הפומלו משמשת גם בבישול ובממתקים הסיניים. קליפות הדרים משמשות לעתים קרובות במטבח הסיני לתיבול, במיוחד בקינוחי מרקים מתוקים.

עמדתי שם עם נכדתי בת השנתיים (בקרוב) על הידיים

מצלמה ביד

וריח חזק באפי.

מה צריך יותר?

את הריח אין לי אפשרות לחלוק איתכם.

תמונות - כן! 

ועכשיו כל שנותר הוא לחכות לפרי שיגדל ויבשיל

לקלף ולקלף!

ולראות סביבי ילדים מאושרים שכל כך אוהבים

כל פלח ופלח מהפרי הנפלא הזה.

האביב כל כך משמח, מביא עימו פרחים צבעוניים לרוב... והרבה תקוות.

פשטידה שאחרי שבת.....

השבת עברה

אבל מי נפרד מהמטבח?

אז הנה פשטידה חמה שיצאה עכשיו מהתנור.

המצרכים

4-6 תפוחי אדמה מבושלים בקליפה קצוצים או קוביות קטנות

2 בצלים קצוצים

לערבב היטב.

להוסיף -

חצי כוס גרעיני תירס

חצי כוס פטריות

קופסת גבינה 250 גרם 5%

2 ביצים

4 כפות קוואקר/קמח תפוחי אדמה (לפסח).

מלח, פלפל (אפשר גם אבקת מרק למי שאוהב).

לפזר על נייר אפיה מעט קוואקר/שומשום.

להניח העיסה.

לישר ולפזר למעלה מעט שומשום אם רוצים.

פשטידה עדינה וטעימה מאד.

נסו....

בתאבון.

טיול שבת קל"ב.

בשבת כזו פורחת של אביב באמצע החורף חייבים לצאת אל הטבע.

בורכנו....בחיפה הכל קרוב.

מתחילים ביערות הכרמל, חולפים על פני עוספיה ודליה.

הכל ירוק, עם נקודות צבע של פרחים משמחים.

ממשיכים בדרכינו.

בכל פעם עוצרים והמצלמה נכנסת לפעולה.

איזו עונה יפה. שדות ירוקים. פרחים לא תמיד מוכרים.

ויצורים חיים מכל הסוגים - נהנים גם הם!