סלט המיונז של אבא

 

                                                                          

סלט תפו"א הוא סלט מיוחד עבורי שמחבר אותי כל כך לאבי ז"ל. 

הוא זה שהיה מכין לנו את הסלט בחיתוך מדוייק, לכל חג ושבת.

 הטעם...הטעם....שאיש לא יכול לעמוד מולו ולעצור. 

הקערה העמוסה התרוקנה לנגד עיננו ועברה מיד ליד.

 אני העדפתי את הסלט הזה על כל עוגת קצפת או שוקולד. 

יכולתי להשתלט על קערה כזו לבדי. 

כשאבא עבר לעולם שכולו טוב, נותר החלל. 

יום בהיר אחד החלטתי לנסות. 

כן, היה לו שם סוד שאסור לשכוח....השמיר שכל כך היה אהוב עליו. 

שמיר שנותן טעם מיוחד. השפים קוראים לזה...טוויסט.... אחרי שהעזתי...הכתירו אותי במשפחה כממשיכת דרכו.

לימים למדתי לעשות קיצורי דרכים ולזייף במסורת המדוייקת שהוא נהג להכין. 

בפומפיה של צ'יפס חתכתי תפו"א וגזר.

 בישלתי בסטימר (כן באדים) 

הורדתי מכמות המיונז, לא שכחתי את החרדל שהוא השתמש בו,

 מלפפון חמוץ, ביצה הקשה וכמובן השמיר שאהב.

נוצר סלט משלי...שעדיין כמו פעם...קשה לעצור מולו.

הוא קיים בעדות שונות, בצורות שונות, בשמות שונים, בוואריאציות כאלה ואחרות.

ואז מגיע הגיל...שאסור תפו"א כי הם מעלים את הסוכר.

 המיונז - את הכולסטרול...

המלפפון החמוץ את לחץ הדם (המלח)....

אז כדאי להנות כשאפשר ולהיזכר בבית ההורים. זיכרונות מתוקים.

ערכים מבית אבא!

 

אבא שלי, עזבת לפני שנים,

בי הותרת אהבה לטיפול בצמחים.

מגדלת ירקות באדניות

מטפלת בהם עטופה בזיכרונות.

דאגת לכל עלה ירוק

ליטפת נגעת, אהבת וטיפחת.

שיתפת אותנו באהבה לאדמה

בהודיה על פרייה.

גרנו ברחובות, בסמוך לפקולטה לחקלאות

הייתי חשופה לשיחות על מחקרים, אתגרים והפתעות.

והיום, מגורים בקומה הרביעית

אינם מונעים ממני להתנסות.

לאור הזיכרונות על התותים של אז, שגידלת בשורות שורות...

אני מגדלת לי באהבה, פלפלים, חצילים, פרחים ועגבניות.

אבא, תודה לך על החינוך, האתגרים.

תראה אבא, הם הניבו ערכים.

לאהבה, דאגה, חמלה, אחריות ומסירות.

הילדה הקטנה בשמלה הפרחונית

שכיסתה כל תות ותות בקליפות ביצים צחורות

כדי להרחיק מזיקים וציפורים רעבות

ילדה קטנה של פעם... שהפכה לאשה גדולה הנושאת עימה זיכרונות !

היו ימים...אותי הם תמיד מלווים.

                                                                                            תודה לך אבא על כזה מסלול חיים .

מרק קרופניק מבית אבא.

                                                                        

                                                   כשחולפות השנים ואין כבר הורים😢

גוברים הגעגועים למאכלים המוכרים

שאולי כבר חלפו שנים, 

אבל לא נשכחו הטעמים הנפלאים.

אבא ז"ל מאד מאד אהב מרק קרופניק.

זוכרת אותו מתענג על כל כף מרק מהביל

ביום חורף קר.

כשזגוגיות החלון מכוסות אדים

מהקור שבחוץ והחום שבפנים.

אז לזיכרך אבא אהוב

שכל כך חסר,

ואליך הצטרפה אמא ז"ל

רק לפני תקופה קצרה.

למען הדיוק רק 3 חודשים

שהשאירו זיכרונות והרבה געגועים.

נכנסתי למטבח והכנתי סיר גדול

סיר של געגועים וזיכרונות.

מה היה שם?

בצל ענק פרוס דק דק מושחם

3-4 שיני שום מעוך וקצוץ

4 גזרים חתוכים לקוביות קטנות

2 תפוחי אדמה קוביות

2 עלי סלרי עם הגבעול...קצוצים קטן

סלסלת פטריות - קוביות, קוביות.

כוס גריסי פנינה מושרים ושטופים.

מלח, פלפל, אבקת מרק, מוסקט

לבשל על אש קטנה..עד לריכוך מלא.

אני אחבק את אבא בדימיון

ואתם תהנו מצלחת מרק נפלאה

אם רק תנסו.

בתיאבון.

חמין לשבת!

 

 

מהרשת

 

השבת בפתח.

בבתים רבים תהליך השריית השעועית, גריסים וכו' כבר בעיצומו.

בקרוב הכל יוכנס לסיר הענק הזה...סיר השבת.

הבית בשעות הקרובות יעטה ריחות חזקים של חמין.

האמת? אני אוהבת את סיר השבת הזה.

אמת אחרת? אצלי בבית לא כל כך אוהבים...(עצוב לי...)!

אבל תמיד נהנית לאכול אצל בני משפחה אחרים.

זוכרת את סיפורי החמין (צו'לנט) מבית אבי, הוא סיפר לנו על התור המשתרך בקרבת המאפיה בעיר, לשם היו מוסרות הנשים את סיר החמין בכניסת השבת

ואוספות אותו רותח רותח ומעלה אדים וריח לארוחת השבת.

כך סיפר לי אבי ז"ל מזיכרונות הילדות שלו בוילנה שבליטא (אז פולין).

הסיפור הזה תמיד הרשים אותי כילדה, ניסיתי לדמיין, כדרכם של ילדים.

כשהגעתי לפולין וראיתי את נשות הכפר עוטות מטפחת ססגונית המסתירה את שיערן

יכולתי להבין עוד יותר.

 

במהלך השנים למדתי כי לכל "תפוצה" יש את החמין שלה...

השם משתנה, התכולה שונה.

         יצאתי לבדוק מה מספרת הויקיפדיה על החמין 

צ'ולנט: תבשיל זה נקרא אצל עדות אשכנז ביידיש טשולנט (מהמילה הלטינית - calentem - להיות חם)‏ - ""צ'וּנט"" במבטא פולני-חסידי או ""צ'וֹלנט"" במבטא ליטאי-רוסי (טשאָלנט בכתיב יידיש תקני). בעדות אשכנז מקובל להוסיף קישקע - מעי ממולא. המושג חמין (ריבוי של ""חם"" בלשון חז""ל; ביידיש: טשאָלנט (נכתב לעתים צ'ולנט) או בערבית: סחינה או טבית) מתאר מגוון מאכלים מהמטבח היהודי שיחודם הוא בכך שבישולם אורך זמן רב ומתבצע על מקור חום נמוך יחסית לקראת שבת. רכיביו של החמין משתנים לפי מנהגי העדות השונות, אך בדרך כלל החמין מכיל תפוחי אדמה, בשר, שעועית, גריסים, פול, חיטה, חומוס וביצים קשות. לאחר שעות רבות של בישול והנחה על האש הופך צבעו לחום כהה, ורכיביו מקבלים גוון אחיד.

 סחינה: בחלק מעדות צפון אפריקה, בפרט יוצאי מרוקו, קוראים למאכל דומה בשם סחינה .

                   בצ'ולנט מבשלים את כל הרכיבים ביחד, כך שייספגו את הטעמים זה של זה. בסחינה, לעומת זאת, כל חלק מונח בשקית נפרדת, כך שטעמו משתמר.

• אושיסבו: בני העדה הבוכרית קוראים לחמין אושיסבו (אוכל של שבת) והוא מכיל בעיקר אורז. יש המוסיפים שעועית וחומוס ויש המוסיפים גם משמשים, תפוחי עץ ותמרים. טאדאגי זה החלק השרוף של האושסבו שנדבק לסיר. גרסה נוספת של המאכל מתבשלת בשקיק מיוחד בסיר מים רותחים, בה בנוסף לאורז יש גם צימוקים ובשר קצוץ.

• טבית: יוצאי עיראק קוראים לחמין עוף טבית . הטבית הנו נזיד עוף הממולא באורז וחלקי פנים של עוף, המתבשל בישול ארוך על אש נמוכה או בתנור כשסביבו אורז מתובל. רכיביו של החמין הם עוף הממולא בתערובת של אורז מתובל וחלקי פנים של העוף, עגבניות וצנוברים. הטעמים של המרכיבים השונים מתמזגים זה עם זה והאורז הופך רך ועסיסי. התיבול העיקרי של האורז הנו בהרט - תערובת תבלינים המבוססת על הל וקינמון. לסיר הטבית נהוג להוסיף גם ביצים קשות שהופכות לחומות עקב זמן הבישול הארוך.

באיזה מקום עבודה אין שיחות יום א' אודות הצלחתו של חמין השבת.?

ידעתי תמיד שטיבו של החמין נמדד לא רק עפ"י טעמו אלא גם עפ"י צבעו

ככל שהוא כהה יותר, ערכו עולה.

ניסיתי במהלך השנים, מגוון של שיטות והמצאות על מנת לגרום לו ל"השתזף"...

קליפות בצל, תה מרוכז, שזיפים ומה לא?

 

למרות שפעם הייתי אלופת החמין, בעיקר זה הצמחוני, והיום הוא התרחק ממטבחי

מי אמר שאינני חושבת עליו? מי?

אז מה עושים שנמנעים להכין?

עושים תהליך סובלימציה (עידון רגשות)!!!

"מה זאת אומרת"? תשאלו!

במקום לבשל חמין....אני סורגת תחתיות לסירי החמין....

YYY נכון רעיון מקורי ודיאטטי?

רוצים לראות?

 

 

ועוד תחתית לסיר מלבני.

 

ומחזיקי סירים.

 

בתיאבון חברים.

תהנו!!!

 

"

יום הזיכרון לשואה ולגבורה - רגשות ותחושות

 

הוא כבר כאן בפתח....

שוב חשה אי שקט בגופי, בנשמתי

וחוזרת לרשומה שכתבתי כאן רק לפני שנה.

מה השתנה?

כלום, לא השתנה!

שוב עומדת בינכם

כולנו בלבן

מרכינים ראשינו

עומדים לזכרם.

אתם הצעירים שלא ידעתם.....

אני גדלתי לצידך אבא,

גם אם אינך איתי

גם אם נפרדת ממני,

לעולם אדליק בביתי את נר הזכרון!!!

לעולם לא אשכח!

 

לא אשכח את אשר סיפרת לי

לא אשכח את בכייך,

את הדמעות על לחייך,

את לילותיך ללא שינה,

את הסיוטים שלא הניחו....

 

לא אשכח אבא! לעולם!!!

 

בחרדת קודש מלטפת את קופסת העץ

בה הבאת לארץ

כל הדרך הארוכה מן התופת

את אפרו של אביך ז""ל לקבורת ישראל.

 

את זכרונותיך מסרתי למוזיאון לוחמי הגיטאות

מן הקופסא...

ממאנת להיפרד.

היא איתי....

היא השריד מן הימים ההם

היום כשאתה לא איתי.

היא שמחברת אותי שוב ושוב אל התופת.

 

נסעתי לפולין! ביקרתי שם!

שבתי ולא היית כבר כדי לשמוע מה ראיתי שם!

טיילתי בעיר הנופש בה ביקרת עם הוריך בילדותך

רציתי להביא לך תמונות משם

אבל כבר לא היית.......כדי שאשתף אותך! 

 

הבאתי לך דיסק מנגן פולנית

כדי שתקשיב לשפת האם שלך

וניגנתי אותו לעצמי

כי לא היית שם להקשיב.

 

ושוב אני מרכינה ראשי בין בני הנוער ששבו מהמסע לפולין

ומביטה במסך הטלביזיה

במשלחת אנשי צבא בראשותו של הרמטכ""ל שלנו

צועד בגאווה על אדמת התופת

מלווה בקהל עצום הצועד בעקבותיו

ויודעת שלו היית כאן

היית מתייפח

כפי שאני עשיתי,

כי ירשתי ממך את הרגישות והרגשנות

שכל כך אפיינו אותך

וכל כך מאפיינים אותי!

 

רציתי רק לחבק

ולספר לך כמה אתה חסר תמיד

וברגעים אלו.....

כמה ינקתי ממך כל מילה ששירבבת בין דמעותיך

כשאמא דואגת לנו הדור השני

ואומרת ""די""........

ומלטפת אותך בחום ובהבנה כה רבה!

 

ואני חוזרת לפינה שלי

וקוראת בסתר ספרי שואה

כדי לדעת עוד!!!

את כל מה שאתה לא יכולת לספר...

להיזכר....

לכאוב....

 

והשנים חולפות!

70 שנה!!!

עשרות שנים של זכרונות מן התופת.

הניצולים מתמעטים

הסיפורים נאספים כמו יהלומים!

עכשיו אנחנו מבינים

שהזמן אוזל!!!

 

אזכור ולא אשכח אבא

את אשר עברת

את היקרים שאיבדת

את מה שהשארת מאחור!

 

מבטיחה לך אבא!

 

יהי זיכרם ברוך!!!

 

 

 

 

זכרונות דור שני לשואה.

אבא שלי. אליעזר בן נחום (אולייסקי) ז"ל

שורד שואה. ניצול מחנה קלוגה בפולין. יליד וילנה.

נותר בגפו.

הביא את אפר אביו נחום אולייסקי ז"ל לקבר ישראל.

נותרו הזיכרונות והם מלווים אותי במסע חיי,חיים לצידו של ניצול, עם סיוטי הלילה, זעקות קורעות לב מתוך שינה, התעוררות פתאומית עם דפיקות לב מואצות.

זיכרונות כואבים שלו, חילחלו לתוך חיינו, הדור השני לשואה!!!

הרבה משא בגוף אחד , הסתרות ושתיקות והרבה הרבה דמעות.

אחריות אין קץ, דאגות וחרדות לשלומה של המשפחה שהקים.

אדם עם כריזמה. חוכמה והומור, יופי פנימי וחיצוני, חום ונתינה אינסופית.

עורך דין מצליח שם בפולין הרחוקה, וויתור על החלום, כאן עם העליה הלא פשוטה וההתחלה החדשה במקום מבטחים. 

אבא! היית המיגדלור שלנו, הכתף, מוביל הדרך.❤️🏆🥇

תמיד אמרת "הלימודים הם החשובים, הם ההשקעה לחיים, את ההשכלה שום גרמני אכזר לא נטל ממני.

ההורים, המשפחה, הרכוש, הבית...נמחקו מעל פני האדמה!!!,

רק התארים, הידע וההשכלה פתחו לי דלתות כדי לשרוד, נותרתי

חסר כל ובניתי את חיי מחדש בזכות המטען הפנימי, הוא היה רכושי".

אבא שלי, זיכרך לא ימוש ממני לעד. ❤️😢❤️

לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואימו

ג'וזף פוגש את אסנת 1490-1500 By Yair Haklai - Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=81096198 https://www.youtube.com/watch?v=3XRSQqDpEOU פיתחו והקשיבו לכל איש יש שם חוה אלברשטיין מילים: זלדה מישקובסקי לחן: חנן יובל לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו לכל איש יש שם שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו ונתן לו האריג לכל איש יש שם שנתנו לו ההרים ונתנו לו כתליו לכל איש יש שם שנתנו לו המזלות ונתנו לו שכניו לכל איש יש שם שנתנו לו חטאיו ונתנה לו כמיהתו לכל איש יש שם שנתנו לו שונאיו ונתנה לו אהבתו לכל איש יש שם שנתנו לו חגיו ונתנה לו מלאכתו לכל איש יש שם שנתנו לו תקופות השנה ונתן לו עיוורונו לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו לכל איש יש שם שנתן לו הים ונתן לו מותו.

השיר המתנגן באזני, שלח אותי שוב למקורות, לחקור את מקורות השם שניתן לי ע"י הורי

פעם פעם...

אי שם בבית היולדות בחדרה שם נולדתי.

כבת של אמא מורה, מה הפלא שיצאה לחפש לי שם במחוזות התנ"ך.?

שם שהיה הכי דומה לשמה של סבתי ׁ(אימו של אבי) שנספתה בשואה.

במהלך ילדותי לא היו בסביבתי "אסנתיות" נוספות.

את האסנת הראשונה פגשתי בהגיעי לצבא, לטירונות.

היינו באותו חדר.

המכ"ית שהיתה מקישה על דלתנו בבוקר היתה קוראת "אסנתיות לקום".

קולה מהדהד באוזניי למרות השנים הרבות שחלפו מאז.

פעם נוספת שפגשתי באסנת נוספת היתה בעת עבודתי בפנימייה...

אני כיועצת, היא כעובדת סוציאלית.

אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן הייתה אשת יוסף שניתנה לו על ידי פרעה, וילדה את ילדיו מנשה ואפרים במצרים. במדרשי חז"ל^[1] מובא שילדה את מנשה ואפרים בחודשים אדר ואייר. ספר בראשית אינו מוסר כמעט מידע על אודותיה, אך בספר יוסף ואסנת שבספרים החיצוניים היא הדמות הראשית.

בראשית פרק מא פסוק מה
וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

בראשית פרק מא(נ) וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן:(נא) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי:(נב) וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי:

בראשית פרק מו(ח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן:
(יט) בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב יוֹסֵף וּבִנְיָמִן:(כ) וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם:(כא) וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ:(כב) אֵלֶּה בְּנֵי רָחֵל אֲשֶׁר יֻלַּד לְיַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ אַרְבָּעָה עָשָׂר:

זוכרת בסביבתי חברות שלא אהבו את שמן, שרצו להחליפו באחר.

שכעסו על הוריהם על הבחירה.

אני אהבתי את שמי, עד אשר המרתי את מקום מגורי לניו יורק הרחוקה.

במקום עבודתי במוסד פסיכיאטרי ידוע, התמודדתי לראשונה עם עיוותי השם שלאמריקאים היה קשה לבטאו.

מצאתי עצמי מסבירה, משמיעה שוב את שמי האמיתי

אך נתקלתי בקושי יומיומי.

כמו כל אחד מאיתנו, גם לי היו שמות חיבה בקרב משפחתי ובעיקר ניסיונות לקצר את השם לקליט יותר.

אכן..........לכל איש יש שם.

חוטמית זיפנית - זכרונות מבית אבא

הוספת כיתוב

מי חשב שפרח יעורר בי התרגשות וגעגועים לאבא שעזב אותנו לפני 25 שנה.?
גרנו בבית שהגישה אליו היתה באמצעות שביל, שלוש מדרגות ומשטח הנתמך על ידי עמודים שתמכו בבית דירות של 7 דיירים.
הגינה תמיד היתה מטופחת, עם צמחיית צל האמורה לשרוד בתנאים אלה.
הבית היה ברחובות, בסמוך למכון וייצמן למדע.
הורי שהיו אנשים אסטטיים בלבושם, בביתם והכניסה לבית היתה חשובה להם במיוחד, דאגו לטיפוחה של הגינה, הרימו כל פיסת נייר, או ענף שסיים את חייו ויבש.
אבא, אמא ושתי בנות. משפחה קטנה ומלוכדת.
בבית הקודם בן 4 דירות, אבי טיפח את הגינה המשותפת כי איש לא שם דעתו אליה. צמחו אצלנו תותים, בצל ירוק, גזרים וירקות, ממש משק אוטארקי קטן.
הגינה בבית החדש כבר היתה בעלת אופי אחר לחלוטין. הגינה היתה בקומת עמודים.
באחד מטיולי בטבע שלנו, נתקלנו בחוטמית הזיפנית היפיפיה והמרשימה בגובהה. איך אפשר להתעלם ממנה? היא זועקת "אני פה, תתייחסו אלי"
חלק מפרחיה יבשו ואבא אסף זרעים והעביר אותם לגינת הבית.
לימים משני צידי הכניסה פרחו להם בנוכחות מרשימה וורודה.
והיום..........ובמהלך השנים שחלפו, כל מיפגש עם היופי הזה........מעורר בי זכרונות וגעגועים לאבא. אבא שכל כך חסר לי.

וטיול ברחבי הויקיפדיה, מפגיש אותי עם המידע הבא.....לחוטמית פריחה בצבע ורוד, וגובה של 1.0 עד 2.0 מטר. שמה נובע מהבליטה באמצע הפרי המזכירה חוטם ומקורו בשם בערבית, ח'טימה. בעברית מכונה גם "ורד הקציר" או "ורד הקוצרים".

הגבעול ארוך ואינו מסתעף, מכוסה שערות קשות וזיפניות ומכאן התואר זיפנית. הפרחים יוצאים מבין העלים ונישאים על עוקץ קצר. הגביע בן חמש אונות, חמשת עלי הכותרת הורודים דמויי משולש הפוך מפורצים בראשם ואורכם כחמישה סנטימטר בבסיס. הפרח פתוח ובמרכז צלקת, עמוד עלי מוקף בצינור האבקנים. לצמח עלי שחלה רבים.

ברפואה העממית יש המשתמשים בנוזל של צמח החוטמית לריפוי פצעים, כוויות, שיעול ודלקות. את הניצנים של הפרחים אפשר לאכול כשהם מבושלים או כשהם חיים. ניצני הפרחים של החוטמית נחשבים תרופה למחלות בדרכי הנשימה.

החוטמית הזיפנית בישראל נפוצה בחבל הים תיכוני, בגליל, בכרמל, ביהודה ובשומרון במקומות שכמות הגשם בהם מגיעה ל-400 מילימטר לפחות. החלק מעל הקרקע של צמח החוטמית מת ומתייבש בקיץ. בחורף מתפתחת שושנת עלים ומתוכה עולה עמוד פריחה זקוף. הפרחים הוורודים רבים וגדולים מאוד, בגליל ובכרמל הפרחים כהים יותר ובגלבוע ובשומרון הם בהירים יותר. הצמח כולו שעיר וזיפני. הפריחה מתרחשת מחודש אפריל עד חודש יוני.

בשל יופיו והדרו, נשתלו פרחי חוטמית רבים לאורך כבישים מהירים בישראל ובמיוחד לאורך כביש 6, בו הן פורחות בשיא האביב (בעיקר בחודש אפריל ותחילת מאי). כמו כן נשתלו פרחים רבים מסוג זה בירושלים.