יום שני, 17 באפריל 2023

ערב יום השואה. למרות השנים - הזכרונות צפים וחונקים.

 




            שוב הגיע ערב יום השואה. יושבת מול המרקע ומקשיבה לפאנל הצעירים המתלבטים....האם לראות את הסרטים המזוויעים? מה לומר לילדים?                     איך לתווך להם את העובדות הלא נקלטות? 

       מקשיבה להם ומזילה דמעות. טישיו אחר טישיו נספג בדמעותי.

  צפים זיכרונותיי, געגועיי......לאבא! אבא שלי. שורד השואה שכבר אינו      ביננו  עשרות שנים. אבל רוחו מרחפת ועוטפת אותי מדי יום ביומו. 

                     הוא המגדלור בחיי! המנטור! הגאווה! הדוגמא.

           איך אסביר לאותם צעירים איך נראו חיינו באותם הימים?

מה התחושה להתעורר משינה עמוקה כאשר אבי בחדר הסמוך מתעורר מחלומות זוועה ומרדפים של נאצים עם אלות ושנאה רושפת בעיניהם.

 איך ניתן להשתחרר? איך ניתן לשכוח שנים של רעב ונגיסה בבצל חי, או  תפוח אדמה שלא פגש מים ? להסתובב ולתור אחר פירור. איך???

מקשיבה להם הצעירים, בני ה-30 - 40  דור שחי על סיפורים, על כתבים, סרטים וטלביזיה.

  אני חייתי את השתיקות, הדמעות, ההסתרות וחיפוש אחר מידע להשלמת התמונה.   במגירת השולחן החבאתי  את "מאה ילדים שלי" וספרי שואה

                                         של אותם הימים.  

ביום השואה, היינו מכבים את מסך הטלביזיה (בשחור לבן) כשכבר הצטרפה לביתנו. לא תמיד היתה שם... 

 דאגנו להגן על אבא. למנוע ממנו כאב מיותר. לעטוף אותו. לא לחוות שוב את התקפי הבכי החנוק כשבידו מטפחת בד המגוהצת בקפידה. והיא ספוגה ורטובה.

בכוננית הסמוכה היו מונחים קלסרים אותם תעד  בכתב ידו ובצירוף תמונות שהסתיר בבטנת כובעו, צילומי הזוועות מהעיתונים. תמיד חזר ואמר..יכחישו, לא יאמינו שהתרחשה כזו זוועה על פני האדמה.

על המדף האחר היתה קופסת עץ קטנה , גודלה כגודל חפיסת סיגריות. בצידה האחד תמונתו של סבא (אביו של אבי) שלא הכרתי..בצידה האחר שמו ותאריך פטירתו......בתוכה הביא אבי את אפר אביו לקבורה בבית הקברות הישן ברחובות. אפר שנאסף מבורות המוות. מותו למול עיני אבי.  כך גדלתי, בצל הקופסא הקטנה שאמרה כה הרבה. איך אפשר להשתחרר מהמראות? איך?

לימים, אבא ישב והקליד על גבי מכונת כתיבה את סיפור המשפחה וזוועות השואה. 110 עמודים צפופים של מידע שהעברתי לאחר מותו ללוחמי הגיטאות - למוזיאון.  כל המסמכים והמידע הועברו לשם. בידי עותקים בלבד.

קופסת העץ שמורה עימי. לא יכולתי להיפרד ממנה. היא הדבר היקר ביותר שנותר לי מאבא. 





                                              כן, בלתי נתפס.  

              נאוה סמל ז"ל , חברתי שעסקה רבות בנושא השואה, 

         כתבה לפני שנים רבות כתבה, עלי ועל קופסת העץ הקטנה. היא מאד

         התרגשה. 

              חלפו השנים. נכדי הבכור התגייס בימים אלה לצבא. 

                             תקופה מטלטלת של מחשבות ודאגות.

                 הבוקר כתב לי בהתרגשות, כי לראשונה מקבל נשק .

                        ואני.......הזלתי דמעות והוצפתי במחשבות.

              איזו סימליות!!!  ביום הזה, הנין שלא הכיר מקבל נשק ונרגש 

                            ללבוש מדים ולשרת בצבא ההגנה לישראל.

            אבא! אבא שלי! עשית רבות למען הצבא והמדינה שכה אהבת. 

                     האם אתה רואה למעלה את הנין שלא זכית לו?

            אוחז בנשק, כאן על פני האדמה שעשית הכל כדי להגיע אליה?



יום ראשון, 16 באפריל 2023

ליל הסדר ללא אמא.

                             

                                               


            למי אין זיכרונות ליל סדר משחר ילדותו, גם בחלוף השנים?

    היינו משפחה קטנה במיוחד. אבא ניצול שואה, שריד אחרון ויחידי בעולם.

 אמא בת יחידה, ללא הורים.  היינו הורים ו-2 בנות ישובים סביב שולחן הסדר.

   הקפדנו על קריאת ההגדה. שרנו את כל השירים ואכלנו מטעמים תוצרת בית.

      הקניידלאך הרכים של אמא ריחפו בצלחת מרק העוף כמו ענני נוצה.

   הגפילטא פיש תוצרת בית, לאחר קניית הקרפיון שנקנה אצל ה"דייג" בקצה הרחוב. קרפיון ששחה בבריכה קטנה בחנות השכונתית ועבר לשחות באמבטיה שלנו......עד שעשה דרכו אל הסיר כשהוא מקושט בפלחי גזר.

              הכרמזאלאך (בובלאך) שהיו ארוחת בוקר/ערב בימי החג.

                      החרוסת תוצרת בית. מתוקה עם ענני יין באויר.

החזרת (חרייאן) שהתקרבות אליה פותחת את כל המעברים בחלל הראש ועוצרת נשימה.

חלפו השנים. אבא ז"ל עזב אותנו לעולם שכולו טוב... אמא נותרה לבדה. דאגנו לה אבל היא מצאה עניין בקריאת ספרים, קונצרטים, הצגות , בישול ואפיה, מתכונים, והרבה שקעה לעולם האמנות והציור.

השתלבה יפה בתחום הטכנולוגיה ושלטה בכתיבת וואטצאפ, דבר שסייע בקשר רציף איתה, שעות חיפשה בגוגל וגילתה שם עולם ומלואו. גם היוטיוב הפך לחברה הטוב, בעיקר טכניקות ציור שלא ויתרה לנסות וסקרנותה היתה רבה.

מדי שנה בליל הסדר היא היתה מרכז הערב.  עשתה הכנות, הכינה חידון לנינים ואספה את כולם סביבה. זו היתה חוויה. ישבה מול כוננית הספרים שלה שהשתרעה על הקיר הנגדי כולו, נברה בספרי החגים ויצרה חידון לתפארת. חשוב היה לה שמעבר לאוכל ולשולחן החג, יהיה תוכן והעברת ידע לדור הצעיר.  היינו גאים בה על כך.

לבושה חגיגית ישבה בראש השולחן והיוותה ראש השבט שלנו. 

לידה 2 הבנות, החתנים, הילדים (הנכדים) והנינים. ממש עץ המשפחה כמו בספרים.

אמא עזבה אותנו ב-5.12.21  נותרנו יתומים. חסרונה מורגש בכל יום ויום.

                            בכל ערב שישי בהדלקת הנרות.

בשעות אחה"צ, שעת השיחה היומית. הטלפון נדם. קולה לא נשמע.

מזכירים אותה, מתגעגעים. יודעים להעריך שהיתה צלולה עד שעצמה את עיניה. שהבינה הכל. 

                         שהיתה ריאלית שאין חיים לנצח. 

                        שניצחה תמיד על תזמורת המשפחה.

               שידעה להנות ולהעריך כל יום ויום. שידעה להודות. 

                                          שהיתה צמאת חיים. 

                 נלחמה ולא ויתרה לזכות בעוד יום נוסף במחיצתנו.

                      היתה לנו אמא מיוחדת. לנצח ניזכור ונזכיר.  

                                           


 



עוגיות בוטנים ושיבולת שועל -


                                 כל חיי שומעת שבאפיה צריך לשקול ולדייק.

                                     בדרך כלל אני ממושמעת.

                                     הפעם עברתי לצד המורדים.

                                               המאלתרים.


                                       מצרכים ואופן הכנה

                                  3 כוסות שיבולת שועל (קוואקר)

                                  1 כוס בוטנים קלופים (ברור!)

                                  חצי כוס סוכר. לאוהבי המתוק - כוס.

                                  במעבד מזון לקצץ הכל יחד.

                                  להוסיף - חצי כוס חד פעמית שקופה - שמן.

                                    ביצה אחת שלמה.

                                    חצי שקית אבקת אפיה

                                    שליש כוס גרעיני חמניה

                                    שליש כוס צימוקים/חמוציות .

                                    שליש כוס מים.

                                    רבע כוס יין אדום מתוק.

                                    כפית קינמון. 


                       לצפות תבנית בנייר אפיה. אין צורך לשמן

                       להרטיב את הידיים וליצור עוגיות.

                       לאפות ב-170 מעלות עד שמשחימות.

                       לקרר עד שמתקשות.

                       להתחיל לכרסם. הצלחה מובטחת.

                                                                      בתיאבון.

                                 


                           נ.ב     לא, אין קמח במתכון. אין צורך.

לחמניות כוסמין מלא.

                                          רק באפיה ביתית יודעת מה המרכיבים                            יודעת שאין חומרים מיותרים.            ...