אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה.: שקיעה

‏הצגת רשומות עם תוויות שקיעה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 10 במרץ 2024

שקיעה ממרום הכרמל - צילום

אני אוהבת לצלם.

אוהבת בעיקר שקיעות וזריחות.

לא מסוגלת לגלות אדישות מולם.

שולפת את הנייד ומנציחה.

יש בהן יופי של בריאת עולם.

תמיד משאירות אותי פעורת פה.

והפעם בנסיעה מחלון המכונית.

יערות הכרמל.

יום רביעי, 31 באוגוסט 2022

שקיעה בחוף הים של חיפה

את ההליכות בחוף הים החיפאי אני מכוונת לשעות השקיעה.

לזריחות ושקיעות יש קסם מיוחד.

חיבור ללימוד שיעורי התורה בבית הספר היסודי...

סיפור הבריאה. סיפורי הילדות הרחוקה שנחקקו בזיכרון.

1 בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. 2 וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם.

3 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי אוֹר, וַיְהִי־אוֹר. 4 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאוֹר כִּי־טוֹב, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. 5 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. {פ}

6 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. 7 וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי־כֵן. 8 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם. וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי. {פ}

9 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל־מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, וַיְהִי־כֵן. 10 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב. 11 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרגַיע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ־בוֹ עַל־הָאָרֶץ, וַיְהִי־כֵן. 12 וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרגַיע לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה־פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ־בוֹ לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב. 13 וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי. {פ}

14 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים; 15 וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ, וַיְהִי־כֵן. 16 וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים, אֶת־הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת־הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. 17 וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ, 18 וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב. 19 וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי. {פ}

20 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל־הָאָרֶץ עַל־פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. 21 וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל־נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל־עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב. 22 וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ. 23 וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי. {פ}

24 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ־אֶרֶץ לְמִינָהּ, וַיְהִי־כֵן. 25 וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת־הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל־רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב.
26 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל־הָאָרֶץ וּבְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ. 27 וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ; זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. 28 וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל־חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל־הָאָרֶץ. 29 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת־כָּל־עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וְאֶת־כָּל־הָעֵץ אֲשֶׁר־בּוֹ פְרִי־עֵץ זֹרֵעַ זָרַע; לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, 30 וּלְכָל־חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל־עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת־כָּל־יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה, וַיְהִי־כֵן. 31 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד. וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי. {פ}

צועדת לי לאורך החוף מלווה את השמש בסוף יומה.

עיני מחוברות לרקיע, שם מתנהלת סצינה יומית מרשימה.

אין יום דומה לקודמו.

אין רגע בו אין תנודה ושינוי.

בין הסלעים דייגים מעטים

מתפללים לשוב עם דגים לארוחת הערב.

בסבלנות כה רבה

מאכילים, זורקים החכה ומחכים...

רבים מטיילים עם כלביהם, ניכר כי חיכו לצאת

מבתיהם כאשר יפוג עוד יום חמסין.

משפחות רבות של חרדים, ברוכות ילדים

באות להנות מהשמש המשחקת מחבואים בינות לעננים.

מצויידות בשקיות אוכל וחטיפים. הם צועדים יחדיו

משגיחים זה על זה כמו יחידה צבאית מיומנת.

מתקרבים לקו המים, טובלים את הרגלים, צוהלים ונהנים.

מרגישה כאילו אני באולם קולנוע

המראות חולפים ומפתיעים.

אף תמונה אינה דומה לאחרת.

בריאת העולם!

יופיו של הטבע!

מראות קסם.

אני מנציחה ומתלהבת.

סה"כ עוד יום מגיע לסיומו...

מחר תזרח השמש בחלוני

ותאיר לי יום חדש.

השמש ממשיכה לשחק מחבואים.

מסתתרת מאחורי העננים

מרשימה במראות מרתקים.

פעם מחשיכה ופעם מאירה.

כמו ילדה קטנה שובבה.

יום שבת, 2 באוקטובר 2021

שקיעה בימי מרגוע.

מדי שנה באותו המקום,

בחדר צנוע המספק מרגוע,

על שפת ים קצת אחרת,

שונה משפת הים, החיפאית המוכרת.

ממרום הסלע משקיפה,

אל מים ושקיעה.

מים כחולים ושמיים כתומים

מראות מרהיבים

שואבים אליהם באחת, מחשבות ומבטים.

המצלמה בידי, ערוכה ומוכנה להנציח

עוד שקיעה עוצרת נשימה

עוד שקיעה במלוא עוצמתה.

עוד שמיים כתומים

ויום שחלף ואיננו.

יום רביעי, 8 באוגוסט 2018

זיכרונות ילדות ומציאות עכשווית

פעם פעם בילדותי הרחובותית, אי שם בין פרדסים מדיפי ריח בשמים,

חיפה נחשבה רחוקה. 

כאילו שוכנת בארץ אחרת. לא מוכרת.

הכרמל נראה גבוה וירוק, הים כחול עמוק.

אבל אני גדלתי בין נופים אחרים, בין נרקיסים ותפוזים, כלניות אדומות, שלוליות וביצות.

רכבתי על אופנים במישור שאז לא ידעתי כמה אתגעגע אליו ביום מן הימים.

עם השנים ומאורעות החיים, שיניתי את נוף ילדותי ונדדתי לחיפה היפה.

נושמת לתוכי מדי בוקר את הנופים מבעד לחלון, מטיילת בין רקפות ואוספת איצטרובלים.

פוגשת חזירים חופשיים, במשפחות גדולות, בינות החצרות. כן כן....סוג של חברים קצת מפחידים, אבל גם אליהם מתרגלים.

מישור אינו בר השגה, לטפס רגלית בהרים זו משימה לא קלה.

נהנית מזריחה מרהיבה ושקיעה כתומה ואדומה. 

משמיים צבעוניים ונופים כה שונים מנוף ילדותי.

והנה עוד בוקר כבר כאן, תוכניות למכביר, משימות לביצוע, מי אמר שמשעמם לנו הגימלאים? מי?

ילדה של כרמל

אילנה טובים 

מילים: חמוטל בן זאב

לחן: קובי אושרת

בית לבן בצל עצי אורן 

רוח קרה מנשבת בליל 

שמה אני עדיין אוהבת 

כך הם קוראים לי: ילדה של כרמל 

ילדה של כרמל בת הגלים 

עולה מן החוף מטפסת הרים. 

ילדה של כרמל בת ההרים 

יורדת לים אל גל וצדפים 

כמו פטריות אחר בוא הגשם 

איך שם צמחו חלומות ילדותי 

ככה אני עדיין אוהבת 

את הכרמל, כי שם הוא ביתי 

יום שישי, 3 באוגוסט 2018

שמש משחקת מחבואים

תמיד נטיתי להביט בחצי כוס מלאה.

רבים שואלים איך אני מוותרת על אחיזה בהגה לטובת נסיעה בתחבורה ציבורית?.

הכבישים עמוסים, החוקים נוקשים (המוצדק היחידי הוא האיסור על שימוש בנייד בעת הנהיגה, כל היתר - לא תשתה, לא תאכל, לא תיגע ברדיו וכו' טורדניים לחלוטין).

אז כרטיס ה"רב קו" הירוק הירוק הזה, הפך לחברי הצמוד, המקל על ההתניידות שלי בכבישים.

נפלא להעביר אחריות לנהג "אגד" ולחוש פנויה להביט על הנוף הנקרא בדרכי, להנות מהזריחה/השקיעה, מהעננים בשמים שמציירים במעברים חדים - ציורים שונים, מרהיבים!.

הוא נוהג.....אני מתרווחת על הספסל שכולו עבורי, מרחב מחיה נפלא! מביטה מבעד לחלון שראה ימים יפים יותר, משחזרת את המיפגש של היום עם הבת והנכדים.......ונרגשת מהמראה הניבט מהחלון הסמוך. השמש מציצה מבעד לעננים, משחקת מחבואים.....