טוב מראה עינים...בואו נצא לסיור בשדרה
הוא מתקרב החג הזה...
בוקר חדש!
הדפים קוראים לי ליצירה!
הציוד זועק מהמגירה.
הראש כבר מתכנן עשיה
זו שתורמת לרגיעה!
זוכרת תמיד ש....
קראתי לבלוג שלי -
"אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה".
לא אתלבש ואתאפר.
לא אצא לפגישה עם חברה.
אשב לי לשולחן עם דפים צבעוניים
מספריים, דבק, טרימר וחותכנים
אשתמש בדימיון, תיכנון ורעיונות שונים,
אצור לי בשקט ושלוה.
ברקע אקשיב לרפי רשף, לרוני קובן
לזום השואב אותי מדי יום לעוד הרצאה.
אז קדימה ליצירה!
סקיצות הן דירבון נפלא ליצירת כרטיסי ברכה.
והפעם בזכות Yael Youtzis Reuta CRAFT & DIY - רעותא -
תודה על הדירבון להתחבר לתחום שאני כל כך אוהבת וזנחתי אותו לאחרונה.
תודה לחברתי אריאלה סופרין שיזמה ובזכותה אני כאן.
אתגר יום ראשון
ךוש
גדלות על מעקה לאורך הרחוב
ויקיפדיה.
רַקֶפֶת מְצוּיָה (שם מדעי: Cyclamen persicum) היא צמח מסוג רקפת ממשפחת הרקפתיים.
בספטמבר 2007 נבחרה הרקפת לפרח הלאומי של מדינת ישראל, לצורך ייצוג בתערוכה בוטנית בבייג'ינג.
בימי קדם נהגו להפיק מהצמח מגוון שיקויים ותרופות, למגוון מחלות. בנוסף, דייגים נהגו לכתוש את פקעת הרקפת, להוסיף לתערובת מעט קמח, לשפוך לנחל - הרעלנים היו משפיעים על הדגים והאחרונים היו צפים על פני מים, ואז הדייגים אספו אותם. בפקעת הרקפת חומרים מקציפים היכולים להוות תחליף לסבון. אחד מהם מכונה 'ציקלמין' והוא נגזר מהשם הלטיני של הצמח. הרועים הערבים נוהגים לחתוך את פקעת הרקפת ולשפשף בה בד שהרטיבו קודם לכן כדי לייצר צבּוּנָת אֶל רָאעִי ('סבון הרועים')
הרקפת היא צמח רב שנתי בעל פקעת גדולה, עגולה ושטוחה. צבע פרח הרקפת נע מלבן עד סגול עז וכולל הרבה גוני ורוד, והיא פורחת בחודשים אוקטובר עד אפריל.
בישראל יש למין זה שני אקוטיפים פנולוגיים שונים. האחד, הנפוץ יותר, גדל בדרך כלל בבתי גידול מוצלים בחבל הים-תיכוני, ופורח בחודשים ינואר עד אפריל, לאחר הופעת העלים. האקוטיפ השני נדיר יותר, גדל בדרך כלל על מצוקים חשופים במפנים מערביים ודרומיים או באזור חגורת הספר, ופורח בחודשים אוקטובר עד נובמבר, לפני הופעת העלים. בניסוי שערכו החוקרים רחלי שוורץ-צחור, אמוץ דפני ודן אייזיקוביץ באזור רמת הנדיב, הועתקו פרטים של כל אחד מהאקוטיפים אל בית גידולו של האקוטיפ השני. למרות השינוי שחל בתנאי הסביבה, לא היה שינוי במועדי הפריחה והופעת העלים בפרטים המועתקים. תוצאות אלה מעידות כי ככל הנראה קיימים הבדלים גנטיים בין שני האקוטיפים, האחראים להבדלים בפנולוגיה.
הצמח נפוץ בצפון ובמרכז ישראל, בעיקר באזורי ההר, ונדיר יותר בדרום הארץ, באזור הר הנגב. מקום ידוע בו צומחות רקפות הוא "גבעת הרקפות" שברמות מנשה, בסמוך לקיבוץ גלעד; גבעה קטנה זו, המתכסה באלפי רקפות למשך כמה שבועות בלבד בשלהי החורף ובאביב, מושכת אליה המוני מטיילים.
הרקפת היא מן הפרחים הידועים והמקובלים ביותר בארץ, בזכות תפוצתה הרחבה והצורה המיוחדת של פרחיה, ועליה דמויי הלב. פקעת אחת יכולה לשאת עשרות פרחים.
הרקפת המצויה היא פרח מוגן ואסור לקטוף אותה, אם כי ניתן להשיגה כצמח נוי ביתי המשווק כפקעות על ידי מגדלים מורשים, ומופצת בחנויות ומשתלות.
לעיתים קרובות היא צומחת בין סלעים, המסתירים אותה קמעה. מסיבה זו מואנשת הרקפת לעיתים קרובות בספרות ובאמנות, ומוצגת כצנועה וביישנית. לוין קיפניס כתב עליה את שיר הילדים הפופולרי "רקפת" ("מתחת לסלע צומחת לפלא רקפת נחמדת מאוד...").
אני מאלה משכימי קום. לא מסוגלת לוותר על נפלאות זריחת הבוקר. בכל בוקר מראה אחר המזכיר את בריאת העולם. המראה משתנה במהרה. התמונות הללו צולמו ב...
