מהרשתעולה במעלה המדרגות, חוזרת למסע שורשים לבית שגדלתי בו,
לזכרונות של הילדה הקטנה שחורת עיניים.
הילדה של אבא ואמא.
של אב ניצול שואה שכל כך רצה להקים משפחה
כשנשאר גלמוד.
מקישה על הדלת בעדינות,
אשה מבוגרת פותחת את הדלת ואני מבקשת רק להציץ,
לבחון את זיכרוני מאותם הימים.
הול מרובע, ממנו נפתחות דלתות לשני חדרים.
באחד, הספה המשמשת קבלת אורחים ובלילה הופכת למיטת ההורים.
מזנון חום על רגליים בו מונחות בזו על גבי זו.........הסיגריות של אבא.........
על הקיר האחר מביט בי רדיו גדול וכבד
שבילדותי המוקדמת הקפתי אותו
על מנת לבחון מי מדבר מתוך קופסת העץ על כפתוריה?
איך נראה האיש הזה עם הקול העמוק?.
מרפסת קטנה יוצאת למול שביל עפר בטרם הפך לכביש סלול.
על הקיר החיצוני טיפס שיח יפיפה עם פרחים צהובים
שהפך לימים למין ספוג רחצה,
בתוכו הקישו הזרעים השחורים אותם היינו מלקטים לעונה הבאה.
בערוגות מסודרות לתפארת הציצו תותים אדומים
מבין עלים ירוקים.
בחדר הסמוך, שתי מיטות שנראו לי אז כל כך גבוהות.
זוכרת את עצמי מקפצת עליהן בפחד
כשאחותי הקטנה אספה כלבלב אבוד והביאה אותו כדייר נוסף למשפחה.
הוא נראה לי מאיים.
היא ליטפה אותו ואני חשתי איום וניסיתי להגן על עצמי בפניו.
בפינת החדר עמד ארון חום בן 2 דלתות.
צניעות של אותם הימים.
שולחן כתיבה לצידו האקורדיון שלי.
שם התאמנתי מדי יום,
שם ישבתי ליד המורה הגרמני שלי שהיה מגיע על אופניו מהעיר השכנה,
ריח חריף של זיעה נדף ממנו,
הוא דיבר אלי גרמנית ואני ילדה צברית דוברת עברית,
התאמצתי בין דמעות היאוש להבין אותו.
תודה לך פליקס שעזרת לי לצבור
מילים בשפה שונה ואחרת.
במטבח הצדדי שכן לו מקרר של פעם.
שכדי לשמור על תקינותו של המזון היה מקרר לנו בעזרת בלוק קרח
אותו היה מביא לנו העגלון.
מקרר על חשמל? מה זה בכלל???
טלביזיה? הכל מחוץ לתחום
והאמבטיה לא אשכח אותה.
בעיקר את הקרפיון שהיה שוחה בה
עד שהיה מגיע
לקשט את שולחן השבת כשפיסת גזר כתומה מעליו.
בחצר פיילת אלומיניום ,
המים שמילאו בתוכה בעזרת צינור השקייה (דופיה)
התחממו מקרני השמש הלוהטות, ששימשה לנו לבריכה בימי הקיץ החמים.
משתכשכות ונהנות.
צוהלות ושמחות.
בחצר האחורית טיילו להן תרנגולות מטילות.
ממש משק אוטארקי.
בימים קבועים היתה מגיעה הכובסת,
מרתיחה מים בפרימוס מוזהב ומצוחצח ועליו מיכל מים גדול
המשמש לדוד הרתחה לכביסה.
חבלים היו מתוחים בינות לעמודים יציבים ועליהם ניתלו הסדינים הגדולים,
המגבות והבגדים הקטנים של שתי הילדות הקטנות שגרו באחת הדירות.
היו ימים , נותרו זיכרונות ילדות בראשה וליבה של היותי אשה
גדולה.......
אני עוזבת את הדירה, מודה לאשה הזרה ומרחפת על ענני הזיכרון.
מהרשת.
