מביטה בתמונה, מפליגה בזיכרונות למחוזות ילדותי.
נזכרת בטיפות הגשם מקישות על חלוני.
אני עומדת על המיטה ברגלי היחפות
כולי נרגשת...גשם, שלוליות !
ילדה רחובותית קטנה.
לא, אין עצי אורן בסביבה.
אין כאן אורניות צהובות,
שאינן רעילות ומסוכנות
כמו פטריות אחרות.
בין רגבי אדמה חרושים
יחד עם ההורים הצעירים, משוטטים..
פטריות מלקטים.
רק כאלה שאנו מכירים ובטוחים.
ההתרגשות רבה!
על מציאת כל פטריה, אנחנו מצהירים בשמחה.
עם סל עמוס, הביתה חוזרים.
אמא מנקה ומכניסה לסירים.
סביב קערה מהבילה כולנו סועדים.
והיום....נותרו הזיכרונות
מעצימים הגעגועים.
לילדות שחלפה, להורים המתים.
היו ימים!
זכרונות יפים. אני התחלתי ללקט פטריות רק לאחר שהכרתי את עננת...
השבמחקאני מקנאה. פעם אחרונה שליקטתי פטריות היתה לפני שנתיים וזה נגמר בהרעלה חמורה. השותפה הרוסיה מילאה אותי בכדורי פחם בדרך לבית החולים. מאז, אין לי אומץ ללקט פטריות בלי מומחה לצידי.
מחקמרגש
השבמחק