למי אין זיכרונות ליל סדר משחר ילדותו, גם בחלוף השנים?
היינו משפחה קטנה במיוחד. אבא ניצול שואה, שריד אחרון ויחידי בעולם.
אמא בת יחידה, ללא הורים. היינו הורים ו-2 בנות ישובים סביב שולחן הסדר.
הקפדנו על קריאת ההגדה. שרנו את כל השירים ואכלנו מטעמים תוצרת בית.
הקניידלאך הרכים של אמא ריחפו בצלחת מרק העוף כמו ענני נוצה.
הגפילטא פיש תוצרת בית, לאחר קניית הקרפיון שנקנה אצל ה"דייג" בקצה הרחוב. קרפיון ששחה בבריכה קטנה בחנות השכונתית ועבר לשחות באמבטיה שלנו......עד שעשה דרכו אל הסיר כשהוא מקושט בפלחי גזר.
הכרמזאלאך (בובלאך) שהיו ארוחת בוקר/ערב בימי החג.
החרוסת תוצרת בית. מתוקה עם ענני יין באויר.
החזרת (חרייאן) שהתקרבות אליה פותחת את כל המעברים בחלל הראש ועוצרת נשימה.
חלפו השנים. אבא ז"ל עזב אותנו לעולם שכולו טוב... אמא נותרה לבדה. דאגנו לה אבל היא מצאה עניין בקריאת ספרים, קונצרטים, הצגות , בישול ואפיה, מתכונים, והרבה שקעה לעולם האמנות והציור.
השתלבה יפה בתחום הטכנולוגיה ושלטה בכתיבת וואטצאפ, דבר שסייע בקשר רציף איתה, שעות חיפשה בגוגל וגילתה שם עולם ומלואו. גם היוטיוב הפך לחברה הטוב, בעיקר טכניקות ציור שלא ויתרה לנסות וסקרנותה היתה רבה.
מדי שנה בליל הסדר היא היתה מרכז הערב. עשתה הכנות, הכינה חידון לנינים ואספה את כולם סביבה. זו היתה חוויה. ישבה מול כוננית הספרים שלה שהשתרעה על הקיר הנגדי כולו, נברה בספרי החגים ויצרה חידון לתפארת. חשוב היה לה שמעבר לאוכל ולשולחן החג, יהיה תוכן והעברת ידע לדור הצעיר. היינו גאים בה על כך.
לבושה חגיגית ישבה בראש השולחן והיוותה ראש השבט שלנו.
לידה 2 הבנות, החתנים, הילדים (הנכדים) והנינים. ממש עץ המשפחה כמו בספרים.
אמא עזבה אותנו ב-5.12.21 נותרנו יתומים. חסרונה מורגש בכל יום ויום.
בכל ערב שישי בהדלקת הנרות.
בשעות אחה"צ, שעת השיחה היומית. הטלפון נדם. קולה לא נשמע.
מזכירים אותה, מתגעגעים. יודעים להעריך שהיתה צלולה עד שעצמה את עיניה. שהבינה הכל.
שהיתה ריאלית שאין חיים לנצח.
שניצחה תמיד על תזמורת המשפחה.
שידעה להנות ולהעריך כל יום ויום. שידעה להודות.
שהיתה צמאת חיים.
נלחמה ולא ויתרה לזכות בעוד יום נוסף במחיצתנו.
היתה לנו אמא מיוחדת. לנצח ניזכור ונזכיר.
