יום שלישי, 28 בספטמבר 2010

הפעלת ילדים באמצעות "תיאטרון בובות".

מאת: גלשי


       
 
בובות אצבע אהובות על הילדים הקטנים בעיקר בתקופה בה הם ממששים, מתפעלים, בוחנים את הצבעים, מתבוננים וחוקרים.
 
 הם מתאימים לליווי בקריאת סיפור  ותורמות להעשרה  ופיתוח הדמיון.
Step 2: Place hand on screen.
 
ניתן לרכוש אותן, אבל...... אנו החיות ונושמות בעולם היצירה, מעדיפות ליצור בעצמנו ולהשתמש גם
בדימיון שלנו (מי אמר שדימיון הוא נחלת עולם הילדים? מי?).
 
אפשר כמובן ליצור עפ"י נושאים כמו חיות, חייזרים, פיות וכד'.
 
בגיל מאוחר יותר הילד יכול לשתף חבר ולהיכנס לאינטראקציה חברתית.
 
דינמיקה בינאישית ושימוש גם כאן בעולם הדמיון.
 
ישנו גם שימוש בכפפת יד מעוצבת .
 
את היפנית שלי תפרתי מתוך התייחסות לפרטים אבל ללא תכנון מוקדם לאיזו מטרה היא מיועדת,
 
 אז בנתיים אפשר להשתמש בה ככפפת יד (וגם כנרתיק משקפיים). היא פתוחה בתחתית והיא רב תכליתית.
 
 
 
 
 
ניתן להכין בובות אצבע מקיפולי נייר אוריגמי.
 
הפכו את הנייר.הביאו את 2 הפינות העליונות כלפי מטה למרכז וישרו את הדפנות העליונות עם הקפל המרכזי.
 
 
בובות אצבע מרתקות ילדים כבר מגיל שנה.
 
 הן לא תופסות מקום , ניתנות לנשיאה לכל מקום, נוחות לשחק עם הילד בספסל האחורי בעת נסיעה.
 
 
ניתן ליצור בובות ולהדביקן למקל ארטיק ,לשימוש ההורים בלבד. מסוכן מדי לילד קטן. 
 
אפשרות נוספת להדביק וולקרו/סקוטצ' על כל בובה ולהדביקה למושב האחורי של הכסא שם יושב התינוק/הילד,
 
אולי אולי יהיה עסוק ולא יפריע לך בנהיגה כשאת לבדך במכונית ודרושה לך עירנות מוחלטת וידך אינה פנויה
 
כרגע ללטף.
 
ברור שניתן גם לסרוג דמויות קטנות, כל אחת לפי נטיות ליבה.וכמובן - 10 אצבעותיה!
 
פעם פעם...כשלמדתי בארה"ב תרפיה באמנות, אחד השיעורים היה עבודה עם ילדים באמצעות תיאטרון בובות.
 
מי שמכיר אותי יודע  שאני מנסה ליצור ולמחזר עד כמה שניתן.
 
במסגרת הלימודים, היינו אמורים ליצור תיאטרון בובות. ברור שבחרתי בקרטון, פתחתי בו חלון ואפילו ניצלתי את
 
הידע שלי בתפירה ותפרתי לו וילון.
 
נסו, זה פשוט ומקסים. ילדים אוהבים זאת.
 
תמונה? כן כבר כתבתי בעבר, רבות מיצירותי לא צולמו במהלך השנים וחבל.
 
אז הנה הצצה קטנה לבובות אצבע שהכנתי מלבד צבעוני ושימחתי את רונה הקטנה, שבחנה, מיינה, הכניסה
 
והוציאה מקופסה, והעיקר לא הפסיקה לחייך. כדאי המאמץ נכון?
 
 
 
 
 
ובובת מריונטה מונעת ע"י חוטים ומיועדת בדיוק לתיאטרון בובות.
 
תפרתי אותה מגרבי ניילון, קרטון, חומר מילוי (אקרילן) ועיטרתי בבדים...
 
צריכה להיות לבושה וצנועה הלא כן?
 
 
והבובות הקטנות הללו - מלבד כמובן, עם מילוי אקרילן נוחות למשחק ותיאטרון. מיגוון לבחירה.
 
 
 
 


יום ראשון, 26 בספטמבר 2010

היי דרומה לאילת.


    חמושה במצלמה! לוחצת על ההדק!

    בעידן החדש כשהצילום הפך פשוט כל כך.....את התמונות עורכים בתיקיות במחשב
    ואין יותר יציאות מהבית לעבר חנות הצילום הקרובה....
    אני משתדלת להיות צמודה למצלמה ולהנציח רגעים יפים של החיים.
    ראייה אופטימית לכל הדעות!
    והפעם "היי דרומה לאילת" זוכרים את השיר?
    לאילת יש לי רגשות מעורבים. יש בה יופי של נופים סביב  - ויש כיעור שמביאים אנשים.
    לפני שנים בעת נופש בעיר הדרומית, אמרנו לעצמנו "פעם אחרונה" או בקיצור "NO MORE ".
    הכתרנו אותה כ"עיר הועדים". ויסלחו לי אלה מרימי הגבה! יש כאלה? מישהו עוד חושב כמוני?
    הבעיה הבסיסית היא - ראיית האחר, התחשבות באחר, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" ועוד.
    הצעקות של הילדים במעליות ובמסדרונות, פיצוח הגרעינים ו.....
    רגע...רגע...למה להיזכר בחצי הכוס הריקה? הרי אני מזכירה לעצמי שוב ושוב להתרכז בחצי הכוס המלאה.
    אז נשכח את מה שלא עושה לנו טוב.
    אבל יש נופים נפלאים וזאת מתעדת המצלמה שלי. רוצים מחשבות חיוביות? רוצים להנות? 
    כבר בדרך דרומה - ים המלח שצובט בלב מחד - אבל גם משרה עלינו רוגע מאידך.





    המראה המדברי היפיפה!



    וכעבור שעות לא מעטות, עצירות בדרך מתגלה לנו עיר הקיט הדרומית, שמשתנה ומשתנה.


    ומראה מבעד לחלון, כמה מקל כשהחלונות מבריקים כל כך ונקיים!

    ועוד מבט מבעד לחלון.







    לילה....שלוה, רוגע.
    הרי נסענו עד לכאן כדי לעשות "תשליך" של הדאגות/צרות/לחצים/כאבים   ולנוח!
    לצבור כוחות!
    היתה לנו חופשה נפלאה!  מחכים כבר לבאה!!!

    יש לנו ארץ נהדרת! עם טעימות קטנות של חו"ל!

    יום שבת, 25 בספטמבר 2010

    מיקצפת בננות


      חם לכם? מיקצפת בננות התשובה.

      סוכות.
      עדין ימים חמים אפילו אצלנו בצפון.
      מאד פשוט לצאת לקניון ולטייל בבנין הממוזג באשר הוא עם כוס משקה קר ביד.
      כבר סיפרתי שאני סולדת מקניונים? זוכרים?
      את הפתרונות אני מחפשת בחדר היצירה שלי (אחד מהם!)   המטבח!!!
      הבסיס הוא תמיד תבנית קרח מהמקפיא!
      בננה רכה יש? ואולי פסיפלורה?
      הפרה נתנה חלב? (כולם מדברים על מצוקה בחלב ברשתות השיווק, אני דוקא מצאתי שקית עם המשקה הלבן הזה...)
      סוכר?  לא אצלי....הבננה היא פצצת אנרגיה. מי צריך?
      מעבד מזון יש? אולי בלנדר?
      קדימה לעבודה. ההנאה מובטחת.
      כמויות מדוייקות? כאן מתחילה הבעיה. מכירות את המתכונים...קצת מזה וקצת מזה?
      אצלי במטבח "הראש היהודי ממציא לנו פטנטים". זה לא שיעור כימיה ולא מדע מדוייק. יודעת שיקומו אלה שיחלקו עלי...לא נורא! אני מהוותרנים..לא אכנס לויכוח. 
      אז.....
      תמונה ספונטנית שלא היתה זוכה בפרס הצילום. אבל הפעם זו רשומה על התמודדות עם החום הכבד.
      וכשחם לי...אני רק חושבת על הקרח ולא על זויות צילום. איתכם הסליחה.





      אז מה היה לנו?
      תבנית שלמה של קרח לגרוס במעבד עד דק.
      להוסיף בננה רכה, פסיפלורה (לא חובה),  חלב לפי הטעם (לא להרוג אותי בבקשה...זה בדיוק כמו בקפה, אחד אוהב מעט והשני הרבה...כך זה אצלנו בבית).



      למזוג לכוס ולהגיד בקול רם......"אוי כמה שזה טעים! מעולה!!!"



      מקוה שלא יקום כאן איש ויאמר לי.."בשביל זה ללכלך את מעבד המזון?"
      יש לכם פטנט אחר לגרוס קרח?
      בשקית עם פטיש סטייקים?  לא ילך.
      לרוויה חברות!


      רק אגלה לכם שבעודי מקלידה...רעמים נשמעים מכיוון הצפון...השמים אפורים. מישהו שמע על גשם מתקרב לחיפה? הלו.....דני רופ...איפה אתה כשצריכים.
      גם רעמים לא יפריעו לי ללגום מהמשקה האוורירי והקר הזה.

      יום שישי, 24 בספטמבר 2010

      ימי הולדת וזכרון שבוגד בנו.




      כמה פעמים קרה לכם ששכחתם את תאריך יום ההולדת של בן משפחה, חברה טובה,
      חבר לעבודה?
      יש כאלה שפשוט לא מטריחים עצמם לזכור.
      יש אלו שרושמים ביומן.
      יש (כמוני) שיש להם "יומן עד".

      יש כאלה שפשוט לא זוכרים ועוברים לסדר היום.
      כל אחד ואופיו הוא!!!.
      יום ההולדת שלי חל בחודשי הקיץ. (יולי ליתר דיוק!)
      בהיותי ילדה (זה היה מזמן) אירגון יום ההולדת שלי היה מבצע צבאי. בית הספר סגור,
      המורה בחופש, אף אחד לא חגג לי בזמן הלימודים. תמיד חשבתי כמה קל לילדי  יום
      ההולדת של ימי תקופת הלימודים.
      אבל השלמתי ....והתמודדתי.  יש ברירה?
      עד היום אני נפעמת כיצד במקום העבודה כולם מריעים לחתן היום הולדת (ללא קשר
      למין וגיל). מקשטים ואפילו מביאים עוגה לקפה של הבוקר ו- עושים שמח!!!
      הועד הקודם במקום העבודה שלי החליט לא לחגוג לפני התאריך - אלא בתחילת
      שנה"ל החדשה. ואז......הגיע הועד החדש ומי בכלל זוכר שהיו "ילדי קיץ"?
      נמחקנו כולנו!!!   מי יגיד? אנחנו כבר גדולים לא?

      ואז שוב מגיע חופש יולי אוגוסט ו......ש........שקט...איש לא זוכר.
      אני נוהגת לפנק בכרטיס ברכה מעשה ידי. זה גורם לי הנאה לשמח אחרים. הנאה
      כפולה - גם להנות מהיצירה - וגם לשמח! מה טוב מזה?
      מעולם לא עשיתי חשבון....פשוט התרגלתי שאת שלי חוץ מאמא ובני המשפחה
      הקרובים איש לא זוכר.
      גדלתי על האמרה "שונא מתנות יחיה". דרך טובה לנחם את עצמי...חחחחהה
      לפני זמן מה רציתי לשמח חברת ילדות שלי שעשתה שינוי.
      כמו תמיד אוהבת להכין בעצמי ולהתאים לבעלת השמחה.
      הכנתי לה פנקס תוצרת עצמית, מחולק עפ"י חודשי השנה, על מנת שתוכל לשמור לעצמה
      את כל תאריכי ימי ההולדת/ימי נישואין וכד'.
      קראתי לפנקס "זיכרי אותי". מתאים נכון?
      אולי בשל הרגישות שלי....(כל יצירה מקורה משורשים פנימיים עמוק בתוך הנפש).

      הנה הוא הפנקס הקטן בצבעים סולידיים כיאה לאותה חברה מקסימה.



      את האלבום הקטן יצרתי מקרטון קורנפלקס ממוחזר (כבר הכתירו אותי כמלכת המיחזור בעבר).




      עטפתי בנייר בצבע אחיד, הדבקתי מסגרת מנייר גלי ובתוכה כתבתי כפי שאתם רואים.




      עיטרתי בפרחים וכפתורים. הרעיון בהחלט מקורי מקורי שלי (כל הזכויות שמורות).








      וכך הוא נראה בדף הפנימי.









      חבל...לא צילמתי את שאר הדפים עפ"י חודשים...אבל זה כבר קל לדמיין!




      ועכשיו אשמח אם תשתפו אותי בשאלה סוגיה (שאולי אותי בשל הנסיבות קצת

      מטרידה...)
      איך אתם עוזרים לעצמכם לזכור תאריכים חשובים?
      שיהיו רק ימים שמחים!

      יום חמישי, 23 בספטמבר 2010

      יצירה בפרגמנט.


        נייר ושמו פרגמנט.

        פעם פעם..ידעתי שפרגמנט מיועד לשמור על טריותו של הכריך.
        לימים כששקעתי לתוך עולם היצירה על כל גווניו....גיליתי את יופיו של הנייר הזה
        שניתן להופכו לתחרה ולהפיק ממנו יופי ברמות בלתי נתפסות.
        סקרנותי בתחום היצירה הפגישה אותי גם עם הפרגמנט/פרצ'מנט.
        זוהי מלאכת מחשבת עדינה שהחלה לפני מאות בשנים, בעיקר בעולם הנוצרי
        אולם גם היהודים השתמשו בטכניקה זו.
        הפרגמנט מותאם ליצירה לפי משקלו - 130 גרם,150 גרם, 180 גרם וכדומה.
        ישנם ניירות פרגמנט בצבעים, אך אני מעדיפה את הלבן/שקוף שבינהם, הוא
        המתאים ביותר לדמות לתחרה (שכל כך אהובה עלי הן בתפירה, בביגוד).

        על מנת לעבוד עם הפרגמנט יש להצטייד במספר עזרים -
        עט ג'ל לבן
        או עט ציפורן ודיו לבן
        אפשר גם עפרונות צבעוניים על בסיס מים
        מספרי צורות
        פאנצ'ים
        דבק סלוטייפ.
        נייר צבעוני (להדגשת הרקע אם רוצים, בדומה למיגזרות הנייר).
         
        מכשירי הבלטה.
        במהלך השנים התנסיתי מספר פעמים בפרגמנט ואהבתי את התוצאה.
        אני ממש לא מומחית בתחום. לא עשיתי מזה עיסוק עיקרי בתחום האמנות, אלה
        היו טעימות פה ושם.
        זה הזמן להזכיר לעצמי שאולי כדאי להתנסות עוד ולהגיע לרמות גבוהות יותר.
         
            מאז המשכתי לנסות בעוד הזדמנויות.  כרטיס ברכה בשילוב פרח פרגמנט.
                   כמה קל לראות היום את השגיאות.   
        כך זה באמנות ויצירה, כל התנסות מקדמת. אם לא מנסים לא טועים, אם לא
        טועים לא לומדים!
        והנה ברכה להולדת תינוק....משקיעים משקיעים ואולי אחרים...זורקים?
        אבל אני יוצרת למען עצמי והסיפוק שלי מתהליך היצירה...אז לא נורא. טוב
        שנותרים זכרונות במצלמה!   

        עוד כרטיס ברכה "כיס" מעוטר בפרגמנט וממנו נשלפת תגית "מזל-טוב".   

           

        עוד כרטיס ברכה בטכניקה אחרת, בשילוב ציפורן ודיו לבן.

        ואחרון חביב - אהיל קטן .

        מזכירה לעצמי להמשיך!  אתם עדיי.

        יום שלישי, 21 בספטמבר 2010

        דובים רקומים מלבד.


          פוסט שנכתב בעבר..........אבל תמיד אקטואלי.



          את אהבתי לתינוקות (יש מישהו שלא אוהב תינוקות???) כבר הבעתי בפוסט הקודם.

          אז הנכד הפיצפון שלי עדיין נאבק עם כאבי הברית, וחוץ מהציצי של אמא, עוד לא מעניין אותו הרבה.

          אבל אני בשקט בשקט מכינה לו LINE של מתנות שקצת יגדל.. ובנתיים גם לתינוקות האחרים במשפחה.

          כיוון שאני עובדת 6 ימים בשבוע (לא בדיוק עם תינוקות...אלא עם חבר'ה נועזים בגיל ההתבגרות),

          את שעות הרוגע שאחריי, אני מנצלת ליצירה.

          אז כשאין כוח לסחוב את מכונת התפירה הנאמנה אבל כבדה (אוף למה דוקא לי יש את הדגם הנדיר שהחליטו בזינגר ליצר ממתכת וצריך אליה סבל צמוד על מנת לנייד אותה ממקום למקום)

          אז...אני שולפת את שקית הלבד שלי ושאריות הפליס הרכות (תודה לך מירי ש. חברתי היקרה והדואגת לי לעיסוק מתמיד) ומתיישבת לנוח מהמתח שצברתי בעבודה במהלך היום שעבר עלי. כי לעבוד עם נוער זה אתגר, אבל זר לא יבין זאת. כמה בריאות משלמים, כמה מתחים צוברים, כמה רגעים של לחץ, כמה דאגות....

          אז כמו שאמרתי...."אמנות ויצירה - כתרפיה לנשמה".

          והפעם דובים קטנים מלבד - תפורים רק ביד.....כמה שזה מרגיע אין לכם מושג. (ואולי כן!)

          דובים שתפרתי לתאומים בנים והלבשתי אותם לצניעות!







          ודובי לתינוקת...ברור לא?


                                                             




          וכדי שהאח הגדול לא יקנא...דובי קצת גדול יותר, אבל כמו הקטנים רך ונעים!
          הקטנים כל כך אוהבים כיסים...אפשר להחביא שם כל מיני חפצים קטנים....
          אז גם אם דובי אינו ממשפחת הקנגרו.....אצלי הוא קיבל כיס קטנטן. 
          עכשיו אוכל להציץ מה החביאו שם.







                                                                                    







                                                            אלה היו מספר דקות על דובים ותינוקות!

          יום ראשון, 19 בספטמבר 2010

          תינוקות שבדרך....


            תינוקות שבדרך....

            יום הכיפורים מאחורי....היום הקשה בשנה. מנסה לחזור לשגרה...וטוב שכך!

            תמיד היתה לי חולשה לתינוקות.
            בשנה א' לפסיכולוגיה בבר אילן נדרשנו להתנסות בניסויים שערכו תלמידי השנים המתקדמות. קיבלנו כרטיס ומדי ניסוי שנטלנו בו חלק, סימנו לנו על הכרטיס. לקראת סוף השנה היינו חייבים למלא התחייבותינו כחלק מציון הגמר בפסיכולוגיה ניסויית.
            במהלך אחד הניסויים חיברו אותי לאלקטרודות ומוניטור והציגו בפני תמונות על גבי קלפים. היו שם תמונות של גברים נשים, זקנים, צעירים וילדים בכל הגילים.
            בכל פעם שנחשפתי לתמונות של תינוקות היתה "רעידת אדמה"....
            עד היום למרות שעברתי את חוויית הלידה פעמיים והבאתי 2 בנות נפלאות לעולם, והן כבר דאגו ל"ריבית"
            (זוכרים שהשבוע נולד לי נכד חדש?) אני נהנית להכין כל מה שקשור לתינוקות.
            אז קטנצ'יק אחד כבר הגיח לאויר העולם בערב ראש השנה, ובדרך...תינוקת שתכתיר גם את אחותי היחידה בתואר הנכסף "סבתא".
            ולי...לי יש סיבות להכין וליצור למחלקת התינוקות.
            קבלו את צמד הרעשנים שרקמתי מלבד, מילוי אקרילן ובתוכם מסתתרים פעמונים.
            נזכרתי בצעצוע דומה שהיה לבנותי, עשוי פלסטיק קשיח שמכה ממנו היתה מאד כואבת.
            החלטתי להכין הפעם משהו רך, נעים, קל ואפילו מצלצל בעדינות כיאה לתינוק עדין ורגיש.
            אז הנסיך הפצפון כבר איתנו...ועכשיו מחכים לנסיכה.
            שיהיה במזל טוב ובשעה טובה!
            ובצידם השני -

            יום חמישי, 16 בספטמבר 2010

            תיקון יום הכיפורים הפרטי שלי!!! תמונות מהחיים!



              לכל אחד "יום הכיפורים" משלו.
              צמד המילים הזה כבר 37 שנה מעביר בי תמונות קשות, מצמררות והרבה זכרונות.
              בכדי לא לגעת בכאב, ולבחור משפטים, נזכרתי באמרה "תמונה אחת טובה מאלף מילים".
              לא, לא יכולתי להסתפק בתמונה אחת...אז תכפילו כמה מילים חסכתי מכם ובעיקר מעצמי...
              יצאתי למסע פנימי ונגעתי באמצעות התמונות בסיפור האמיתי.....


               והרבה דמעות...


              כך חוזרים כל שנה ביום הכיפורים המראות והזכרונות שאינם מרפים - למרות חלוף השנים!
              וממחר - מקוה לראות "סרטים אחרים"...
              ברית המילה של הנכד החדש שלי....ממש מחר, ערב יום הכיפורים!
              משנת 2010 יום הכיפורים יהיה עבורי סמל  -  לחיים חדשים.
              ובשנים הבאות אנסה לשכוח את התמונות הקודמות!!!
              ולזכור רק את ה -
              (תמונה שאולה - לא של המשפחה)
              It`s a Boy Bear Baby Announcement Ribbon
              itsaboy.jpg its a boy image by msrockisbaby

              ברוך הבא נכד קטן וחמוד, שהגחת לעולם בערב השנה החדשה,
              מחר תבוא בבריתו של אברהם אבינו וכולנו בהתרגשות וסערה!
              אתה מתנה ענקית עבורי -
                                                   NO MORE אני מכריזה!
              הלאה העצב והדמעות - מעתה רק דמעות של שמחה!
              תודה לך יפיוף קטן, על הצטרפותך למשפחה!
              זכינו בך! זכית אתה! זכיתי אני!
              תודה לך בתי האהובה -  שהענקת לי כזו מתנה נפלאה!
              חיים מאושרים, בריאות והמון אהבה - תינוק מקסים!!!
              עם משפחה נפלאה שכזו - תהיה תמיד עטוף בחום, הבנה ואהבה!
              את זאת אני לך מבטיחה!

                                        מזל - טוב!!!

              יום רביעי, 15 בספטמבר 2010

              עוגת פירורים.

              !

              שוב חוזרת לחדר היצירה - המטבח!

              לפתע צץ לו זכרון ואפילו יכולתי לחוש טעם של פעם על קצה הלשון.
              טעם של עוגת הפירורים והריבה שזכרתי מימים אחרים.
              חיפוש מהיר ברשת ובמחברות המתכונים שלי, הפגיש אותי עם המתכון הבא!

              100 גרם מרגרינה רכה
              3/4 כוס סוכר
              קליפת לימון טרי
              מעט תמצית וניל
               1/2 2  כוס קמח תופח
              לערבב את כל החומרים במעבד מזון. להפריד 1/4 מהכמות ולהכניס למקרר.
              יתכן והעיסה תראה "פירורית". אז להוריד כוס מהפירורים הצידה.
              לשאר להוסיף מספר כפות מים בזמן שהמעבד עובד. עד אשר יווצר גוש בצק אחיד.
              לרדד את הבצק על גבי נייר אפיה, בעזרת מערוך.
              למרוח ריבה, לפזר אגוזים, גרעיני חמניות, צימוקים, שקדים
              לרסק על פומפיה את שאר הבצק.(או לפזר את כוס הפירורים)
              לפזר קינמון ומעט סוכר.
              לאפות ב-180 מעלות עד אשר משחים. לפרוס ריבועים. לקרר. לשמור בקופסה סגורה.

              והרי התוצאות-
              רואים את הפינה החסרה? נחשו מה קרה לה...


               הכנה לאריזה.
              וכאן......
              ועוד אריזה......

              בתיאבון

              לחמניות כוסמין מלא.

                                                        רק באפיה ביתית יודעת מה המרכיבים                            יודעת שאין חומרים מיותרים.            ...