את מיטת הבובה הזו הזמנתי מנגר, עבור הקטנה בנכדותיי.
תפרתי את המצעים, השקעתי בתחרה. הייתי מרוצה מהתוצאות.
היא גדלה. מעניין אם היא זוכרת.
נותרה התמונה שפייסבוק העלה לי מנבכי הזיכרון.
היו ימים והם חולפים מהר כל כך.
חושבת לעצמי - כמה טוב שהיום בעזרת הנייד
מנציחים בקלות ולא ממתינים לפתח את סרט התמונות.
שולפים את הנייד המחובר אלינו כל העת
והפך חלק בלתי נפרד מגופינו, כאילו איבר נוסף,
והפך חלק בלתי נפרד מגופינו, כאילו איבר נוסף,
לוחצים על כפתור הצילום ואופס מנציחים.
כך שמרתי לי למזכרת תמונת אותה מיטת בובה שעבורי היתה מרגשת.
מעניין היכן היא היום, אבל איני שואלת.
לאן נעלמים אותם חפצים שלתקופה הם כל כך משמעותיים.
כך זה בתקופת השפע, כשצריכים הכל, הכי יקר, הכי מושקע.
ומה היתה מיטת בובה, בילדות שלי?
כך שמרתי לי למזכרת תמונת אותה מיטת בובה שעבורי היתה מרגשת.
מעניין היכן היא היום, אבל איני שואלת.
לאן נעלמים אותם חפצים שלתקופה הם כל כך משמעותיים.
כך זה בתקופת השפע, כשצריכים הכל, הכי יקר, הכי מושקע.
ומה היתה מיטת בובה, בילדות שלי?
מן הסתם, קופסת קרטון קטנה, משומשת, יד שניה
ומי אמר שהיתה פחות משמחת מהמיוחדת והמהודרת?
והיכן הוא מטבח הילדים? הנדנדה? הטרמפולינה?
עגלת הבובה? הבימבה?
לאן נעלמו כולם? היכן הם היום?
ומי אמר שהיתה פחות משמחת מהמיוחדת והמהודרת?
והיכן הוא מטבח הילדים? הנדנדה? הטרמפולינה?
עגלת הבובה? הבימבה?
לאן נעלמו כולם? היכן הם היום?
