פעם כשהנכדים היו קטנים
אהבתי לאחוז במסרגה וחוטים
לסרוג להם לילות וימים.
לראות את הסריגים מתקדמים
מדמיינת אותם מוכנים.
והקטנים פושטים ידיהם לצדדים
עיניהם נוצצות והם כל כך שמחים.
בעוד בגד חדש הם מתקשטים.
ראשי כבר מתכנן את הפרוייקט הבא
שוב מחפשת חוטים צבעוניים,
נוברת בסלסלה.
מודדת, מחשבת, רושמת מתכננת
והנה שוב המסרגות נכנסות לפעולה.
בקרוב עוד מישהו מהם
יזכה באפודה חדשה.
חלפו הימים
הם כבר כל כך גדולים
נותרו התמונות מימים אחרים.
זיכרונות מתוקים...
מנכדים קטנטנים.
