יום שלישי, 9 בנובמבר 2021

יציאה בימי קורונה - מיפגש חברות.

                                                                    



           שנתיים ימים של סגר,

שמרתי איתן על קשר.

       שמרתי מרחק מבלי להיפגש,

        רק באמצעות כתיבה.

        זה היה התחליף היחידי

      שהתאים לי....בימים של אי ידיעה. 


פעמיים בשבוע הן המשיכו להיפגש

חוששות ומתגברות. מעיזות, אמיצות.

זקוקות לביחד, לקשר עין, לחברות.

הן לא ויתרו.

אני ...כן!


תמיד הייתי ממושמעת

גם כשלא היה נוח.

בכל מסגרת נהגתי כך.

בכל תחנה בחיי.


אמש...אחרי לבטים רבים

עטיתי מסכה

רק עיני הציצו בהן...

מנסה להשתחרר מהמתח אחרי הפוגה ארוכה.

להנות מהביחד,

מהחברותה שהיתה חסרה.


השעות חלפו...

שבתי הביתה עם אנרגיות אחרות

לא מוסברות.

 

ממש כמו מכונית המגיחה מחניה

מילאתי מצברים

ניגבתי אבק, מילאתי אויר בגלגלים,

התנעתי את המנוע הכבוי

והחזרתי אותה לחיים.

יום חמישי, 21 באוקטובר 2021

אמנים יוצרים בסלובניה.




    אמנים יוצרים בחו"ל והפעם אמני סלובניה.

     האמנות והיצירה תמיד תפסו מקום ניכר בליבי ואהבתי מאז ילדותי הצעירה. 
    כשגדלים לצד אמא אמנית כל נקודות המבט מופנות מהינקות לעבר היצירה, המוזיאונים, זוית  הצילום, גוון העלים השונים על העץ המתחדש ומה לא?
    אמנות מושפעת גם מן הסביבה בה אתה חי והחומרים הנגישים לך.

    בנסיעותי בחו"ל תמיד אחפש אחר דוכני אמנים בכל מקום. אעצור ואצלם (תמיד אחרי שאבקש רשות כמו שהייתי רוצה שיבקשו ממני...).

    ראיה סלקטיבית? כן בכל מקום אעצור את כל החבורה סביבי בעוד האחרים חולפים בלי
    להניד עפעף. כל כך הרבה הפתעות מתגלות בעין המצלמה.

    הפעם...יצירות בסלובניה.

    דוכן תכשיטים בסלובניה.




    בובות סרוגות ועוד...דוכן בסלובניה - תחרת סלילים שהיא מלאכה לא פשוטה, ע"ג כרית .




    חרוזים על טהרת האבנים המקומיות - סלובניה -






    תחרת סלילים.


    אם לא הכרתם סוג זה של אמנות שאינו נפוץ במיוחד...כך מתבצעת היצירה! ע"ג כרית, תרשים, סיכות וסלילים קטנים של חוטים שמפוזרים מכל צידי הכרית למנוע סבכים של חוטים.




    לגבי הנושא הבא...יתכן ויהיו כאלה שישאלו "זו אמנות?"

    לדעתי כן! ובגדול! אם זה היה מפימו היינו מתלהבים יותר?

    כאן, דוכן של עוגיות ג'ינג'ר מסורתיות שאופייני למקום. התמונות צולמו ביריד אמנים ליד 

    אגם בלד המקסים!

    לא יכולתי לגרוע מהן עין. איך אפשר לנגוס ביופי הזה ולראותו נעלם מול עיניך? איך?





    ואחת ענקית! וואוו כמה שהיא הרשימה אותי!




     ועוד חרוזים מאבנים מקומיות! השפע...השפע...ההקפדה על התצוגה!





    פרחים סרוגים.איזו עדינות, כמה שהם יפים! כל כך הרבה ימי חורף וקרה...
    הנשים ספונות בביתן, ליד האח אוחזות במסרגה!


     



    ארנבים מפיסות עץ.  סביב יערות עבותים! 
    מה הפלא שתצמח יצירה מסוג זה?



    לסיום.....אין שוק אמנים ללא פרחים. גם הם רצו להצטרף לתמונות.




    ונרות זכרון צבעוניים, כל כך שונים מאלה שאנחנו מכירים.




    ואיך אפשר בלי פירות אחרי טיול כזה בין הדוכנים?
    התאנים........יאמי! 


    המשך יום נעים!

    מקוה שנהנתם!

    כמה כיף לשבת בכורסה בבית החמים...
    ולחשוב על אמנים בחו"ל!

    יום שבת, 16 באוקטובר 2021

    פשטידת פטריות וגבינות - מתכון.


                 

                                        מי מפחד מפשטידות? מי חושב שקשה להכין?

                               אני גיליתי מזמן שזה הכי קל ותמיד טעים.

               הסוד הגדול שלי...........מעבד המזון. הוא עושה את העבודה במהרה.


    המתכון ואופן ההכנה.

    בצל גדול וקופסת פטריות לקצץ במעבד.

    להוסיף 2 ביצים

    שמנת אחת חמוצה

    גביע גבינה 5%

    חצי כוס גבינה צהובה מרוסקת

    2 כפות קורנפלור+כפית אבקת אפיה

    4 כפות קוואקר טחון

    כף אבקת מרק עוף/או מלח

    מעט פלפל שחור.

    ניתן להוסיף פטרוזיליה או שמיר קצוצים.

    לערבב הכל יחד, להעביר לתבנית עם נייר אפיה

    לפזר למעלה שומשום עדין.

    לאפות ב-170 מעלות עד השחמה.

    בהצלחה ותיאבון.

    שניצל טופו - גיוון מתכונים


                                                                       

    לקח לי זמן להסתגל לטופו, להאמין בו

    יש לי נטיה לחקור כל דבר ולבדוק.

    היו כמו תמיד אמירות ולכן ולכאן.

    לאחרונה מצאתי עצמי מצרפת אותו למוקפצים

    ומתענגת על הטעמים שהוא סופח לעצמו.

    החלטתי להעשיר את הרפרטואר.

    הכנתי היום שניצל טופו שזכה להצלחה.

    רוצים מתכון פשוט וקל?

    טבעוני למהדרין?


    שניצל טופו

    חבילת טופו קשה 300 גרם

    לפרוס לפרוסות לפזר בתבנית ולהשרות בסויה וצ'ילי.

    מספר שעות לספיגת טעמים.

    להכין 2 צלחות -

    1.  עמילן תירס (קורנפלור) מומס במים, ניתן להוסיף ביצה למקפידים פחות

    2. פירורי לחם/קמח מצה/שומשום

    לטבול כל פרוסה בקורנפלור ואח"כ ביבשים

    להכין תבנית עם נייר אפיה מרוח במעט שמן

    להניח את הפרוסות בזהירות

    ולאפות ב-170 מעלות עד להשחמה.

    טעים טעים בתוספת למוקפצים, אורז ועוד...

    יום שישי, 15 באוקטובר 2021

    נכדים קטנים - זיכרונות מתוקים


                                          פעם כשהנכדים היו קטנים

    אהבתי לאחוז במסרגה וחוטים

    לסרוג להם לילות וימים.

    לראות את הסריגים מתקדמים

    מדמיינת אותם מוכנים.

    והקטנים פושטים ידיהם לצדדים

    עיניהם נוצצות והם כל כך שמחים.

    בעוד בגד חדש הם מתקשטים.

    ראשי כבר מתכנן את הפרוייקט הבא

    שוב מחפשת חוטים צבעוניים,

    נוברת בסלסלה.

    מודדת, מחשבת, רושמת מתכננת

    והנה שוב המסרגות נכנסות לפעולה.

    בקרוב עוד מישהו מהם

    יזכה באפודה חדשה.

    חלפו הימים

    הם כבר כל כך גדולים

    נותרו התמונות מימים אחרים.

      זיכרונות מתוקים...

    מנכדים קטנטנים.



    יום שבת, 2 באוקטובר 2021

    נחמות קטנות.


                  כל בוקר חדש כשנפתח התריס אל מול נוף הכרמל המרהיב

    אלומות אור חודרות אל חלל הבית

    ומשנות את הלילה האפור ליום שכולו אור.

    שיח ירוק עלים מחייך לעברי.

    אני מאושרת וגאה שהצליח לי...

    שהוא ירוק ופרחיו הצהובים

    מבשרים על יבול עתידי.

    שיח עגבניות שמשמח אותי .

    מסקרן ומעורר שאלות

    מתי יציצו העגבניות?

    כמה מהן ישרדו? מאיזה זן יפתיעו?

    מבטיחה שאגן עליהן מכל מזיק

    שכן חברותיהן בגינה, נכחדו ע"י חזירי הבר

    המשתלטים על הכרמל הירוק

    תרים אחר מזון,

    וגורמים נזקים לרוב.

    הם אלה שגרמו לי להתייאש מן הגינה,

    להתרכז באדניות אל מול הנוף,

    לתת להם מאהבתי

    ולקבל חזרה... מאהבתן שלהן.




    שקיעה בימי מרגוע.


     

    מדי שנה באותו המקום,

    בחדר צנוע המספק מרגוע,

    על שפת ים קצת אחרת,

    שונה משפת הים, החיפאית המוכרת.

    ממרום הסלע משקיפה,

    אל מים ושקיעה.

    מים כחולים ושמיים כתומים

    מראות מרהיבים

    שואבים אליהם באחת, מחשבות ומבטים.

    המצלמה בידי, ערוכה ומוכנה להנציח

    עוד שקיעה עוצרת נשימה

    עוד שקיעה במלוא עוצמתה.

    עוד שמיים כתומים

    ויום שחלף ואיננו.


    יום שישי, 24 בספטמבר 2021

    הסתיו כבר כאן.

                                                                     


                                                                             



                        אחרי ימים של זיעה נוטפת, של ימים של חום כבד ומקשה                                                                  על התיפקוד.

                              נחמות קטנות עם בקבוק מים קרים

                                         ופירות הקיץ המתוקים,

                                 שיחות חוזרות ונשנות על מזג האוויר

                                        על מאווררים ומזגנים

                                       גלידות בטעמים שונים....

                     הוא הגיע, הסתיו המיוחל, רכוב על גבי עננים אפורים.

                                  שינה את הנוף הנשקף מהחלון

                                     עברנו לצפות בסדרה אפורה

                                מצפים בקוצר רוח לסדרה הרטובה....

                              לגשם המרענן, המנקה, משקה ומנחם

                                                  המגיח רק לתקופה קצרה!




    יום שישי, 17 בספטמבר 2021

    ימי קורונה ומחשבות על העבר וימי התיכון העליזים

                               תקופת הקורונה והבידוד החברתי תרמה לגלישה לעולם                                המחשבות, הגעגוע לעבר, זכרונות שצפים, מחשבות על העתיד.                                          


    באותם הימים נפרדתי מקבוצה שהקמתי והיתה מאד משמעותית עבורי. התנהלה שנתיים נפלאות והגיעה לפרשת דרכים מעוררת מחשבות והחלטות מחודשות. היו יסורי פרידה , התלבטויות, לילות ללא שינה. השוויתי את התהליך לפרידה מילד שילדת ואתה מוסר אותו לאימוץ, בכאב, בנדודי שינה והצפה רגשית.

    אני אדם שורד. שרדתי ימים קשים בחיי שלא אני האמנתי והסביבה חששה לי בשל אופיי עדין, רגיש, רגשני, מסתגר, מתמודד כדי לא להעמיס על אחרים.

    תוך כדי נבירות פנימיות והתמודדות, יצאתי לחפש אחר פרוייקט חלופי. יצאתי לתור אחר ימים רחוקים וחברים שנעלמו מחיי בגיל 18, בסיום התיכון כשכל אחד יצא לדרכו. החלטתי להקים קבוצת וואטצאפ ולאתר את החברים שפרחו מן הקן החם של גיל ההתבגרות ויצאו לחיים חדשים. התגייסו לצבא, יצאו ללימודים, נישואין ולידות, עבודה, עול ומשפחתיות.

    חשבתי על כך שכולנו כבר בגיל השלישי, סבים וסבתות, השנים חלפו/חולפות ואלה שנותרו - אוזלות. זה הזמן להתחיל במשימה ולצאת לדרך מרגשת. סוג של "מדור לחיפוש קרובים". שיתפתי את חברתי מאותם הימים, היא בדאגתה לי, חששה שאפגע, שאתאכזב וניסתה לגונן. הפעם החלטתי שאני לא נכנעת ולא מוותרת. היא חזרה ואמרה לי "למה שתחפשי לך שוב פרוייקט שיגרום לך תסכול וכאב?"  ידעתי שהיא אומרת זאת בדאגה כנה. פתאום צץ לו החלק של העקשנות של גיל ההתבגרות והחלטתי לצאת לדרך. היו בי געגועים אמיתיים לאותם הימים. לחברים שלי, איתם התנתקו הקשרים. אלה איתם יש לי זכרונות מתוקים של ימים רחוקים, צחוקים, תעלולים, "שיגועי" מורים, טיולים, מסיבות, דיונים סוערים, מחנות גדנע, מבחנים ושיעורים.

    2-3 חברות מהן לא נפרדתי מאז אותם הימים. אחרים נעלמו מהרדאר ולא היה לי שמץ של מושג, מה עלה בגורלם . ככל שחלפו הימים, הלבטים הוחלפו במחשבות ומשימות. זהו.....פותחת מדור לחיפוש קרובים, בסגנון תוכנית הרדיו האגדית מימים רחוקים.

    שיתפתי עוד חברה אהובה, הצלחתי לגייס אותה לעזרה, חדורות מטרה וחדוות נעורים יצאנו לחפש אחר החברים, בשיטת חבר מביא חבר. 

    ניסחנו "קול קורא" לאתר את הנעלמים. כל אחד שהתחבר אלינו התקבל בברכות והתרגשות. מיום ליום הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון. ההתרגשות תרמה לי לחידוש תאים רדומים בימים הקורונה העגומים. עוררה בי תקוה.

    כן, היתה הסתייגות מחשיפה, אחרים התחברו מהר יותר ושיתפו בכתיבה. כל אחד ספון בביתו, רחוק ממשפחתו, ילדיו ונכדיו. מנסים להתמודד עם המגיפה שנפלה עלינו ובודדה אותנו בימים לא פשוטים.

    חודשים ארוכים שאנחנו מתקשרים בקבוצה, משתפים, מברכים חולקים. ממשיכים לחפש חברים אבודים. נפרדנו ממספר חברים שפרשו לעולם אחר ועזבו אותנו בשל מחלות שהכניעו. היו הרבה הפתעות כואבות, תדהמה וצער.

    מנסים לחדש קשרים, להשלים את החסר, להנות זה מזה. להזכיר פרשות קטנות מהעבר שגורמות לנו לחייך. חולקים ימי הולדת (כמה כיף שכולנו בני אותו גיל) אין הסתרות, הכל גלוי.

    הקבוצה גורמת לי אושר גדול. אמנם מספר חבריה מועט, אבל אנחנו בונים על איכות, לא על כמות.....האוירה מכבדת, נעימה ומפרגנת. כיף לכולנו.

    זו היתה החלטה נכונה וטובה, הגורמת לי סיפוק ושמחה.

    מייחלת לעוד ועוד ימי בריאות, שיתוף והנאה.


     


    עוגיות ליום הכיפורים ובכלל........

                


                                                                                 


                                            אלה לא עוגיות מוכרות לי מהמסורת המשפחתית

    אבל אני מאלה האוהבות חידושים במטבח, בגישה של..."מה כבר יכול להיות"?

    מצאתי מתכונים בווריאציות שונות ברשת

    בניתי משהו אקלקטי ולעבודה.

    כתבו להכין אותך במכונה, רצועות רצועות...

    אני גילגלתי והטבעתי "כוכב" בכל עוגיה.

    יצא - מוצלח במיוחד. היה שווה לנסות.

    המרכיבים -

    100 גרם חמאה

    1/4 כוס סוכר

    אבקת אפיה

    שקית סוכר וניל

    להקציף יחד עד לקרם בהיר.

    2.5 כוסות קמח (כוס חד פעמית חמה)

    1/4 כוס שמן

    1/2 כוס מים

    קורט מלח

    לערבב הכל יחד לעיסה אחת.

    להוסיף 1/4 כוס שומשום

    כפית אניס.

    כשהעיסה מוכנה, להכניס לשעה למקרר.

    ניתן ליצור עוגיות במכונה (דומה למכונת בשר ידנית )

    אני הכנתי כדורים קטנים, פחסתי והטבעתי צורת כוכב בעזרת מקצף או צורת רשת

    בעזרת פטיש שניצלים (סטארטאפ)

    בהצלחה.

    העוגיות בטעם חמאתי עדין, פריכות במיוחד ונימוכות.

    בהחלט אשוב למתכון הקל הזה שוב ושוב.

    בתיאבון.

    תה/קפה כבר מוכן?


    יום שלישי, 6 ביולי 2021

    עוגת הקשואים שלי






    את עוגת הקישואים הראשונה בחיי טעמתי בניו יורק
    מוזר שהייתי צריכה להרחיק עד לשם
    לנסות את צירוף המילים המוזר - עוגת קישואים.
    מה הקשר בין עוגה.........לבין.......קישואים?





    די חששתי, אבל הבחירה היתה בין עוגת גזר לעוגת קישואים.
    שוב חשבתי בליבי - עד כמה האמריקאים האלה יכולים להיות מוזרים?
    זמן קצר אחרי הגיענו לשם - קיבלתי ספר בישול ואפיה מקומי.
    עוגות אלה כיכבו גם שם.
    החלטתי לנסות.
    כרגיל שאלתי את עצמי "מה כבר יכול להיות"?
    מתכונים שהכרתי מהארץ פתאום לא עבדו.
    מהר מאד גיליתי שהם אינם תואמים את המוצרים המקומיים.
    הקמח כבד כמו בטון, צבעו אפור.
    החמאה והמרגרינה מגיעים בצורת מקלות או בצנצנות.
    התחלה לא פשוטה.
    התנור עובד על גז ולא על חשמל.

    ברומא התנהג כרומאי - כך אמרו לי תמיד.
    אז - פתחתי את ספר המתכונים האמריקאי והתחלתי להתאים עצמי למקום.
    יש ברירה?
    אפיתי עוגת קישואים, אפיתי עוגת גזר
    מוזר?
    כשלא יודעים אפילו לא מרגישים......

    כשחזרתי לארץ אחרי 7 שנים, חזרתי מדי פעם לזיכרונות והטעמים.
    אפיתי את עוגת הקישואים.
    אבל הישראלים לא קלים....
    מה עושים?
    לא מגלים!
    באחת הפעמים אפיתי אותה בתבנית הפרח היפה
    ציפיתי בשוקולד
    והבאתי לאירוח חברתי רב משתתפים.
    במהירות הגיעו התגובות והסקרנות.
    אני מודאגת מה יהיה אם וכאשר....
    ועונה כמו יהודיה טובה....
    "תנחשו"! 
    ואז החלו הניחושים...
    העוגה מעולה, יש בא רמזים ירוקים...זו עוגת פיסטוקים...
    ניחוש נחמד...אבל לא מדוייק!!!

    אמש נזכרתי באותה עוגה.
    רוצים לנסות ? לא פוחדים?
    אז בבקשה - 

    מקציפים -3 ביצים גדולות +3/4 כוס חד'פ של שמן, חצי כוס סוכר (לאוהבי מתוק כוס מלאה)
    בקערה נפרדת - כוס קמח שקדים+ 3/4 כוס קמח כוסמין מלא, 2 כפיות אבקת אפיה וחצי כפית סודה
    +קליפת לימון מגוררת + קורט מלח+2-3 כפות מיץ לימון + כף גדושה קינמון.
    לרסק קישואים בכמות של 2 כוסות
    לערבב את הכל יחד ולהוסיף חצי שמנת חמוצה/אשל/יוגורט

    זהו.......סיימנו.......עוגה בחושה.
    לאפות בתנור חם על 170 מעלות עד להשחמה.
    העוגה תופחת, רכה וטעימה.

    לא לפחד. להעז.
    בתיאבון.
    ניסיתם? שתפו...

    יום רביעי, 30 ביוני 2021

    נקניק ביסקוויט

    תודו!!!

    לא תמיד מתחשק לנו לאפות!

    אבל בכ"ז חסר מהמתוק המתוק הזה!

    מקצרים את הדרך ויוצרים עוגה שהיא מעדן לחך.

    קלי קלות!

     

    המתכון!!!

    להמיס 10 כפות סוכר

    5 כפות גדושות קקאו

    7 כפות חלב

    כפית וניל.

    להוסיף 100 גרם חמאה (או מחמאה). רק אחרי שהורד מהאש.

    לערבב היטב.

     

    שלב 2 -

    200 גרם ביסקוויט פתי-בר לרסק בשקית בעזרת פטיש שניצלים.

    לערבב היטב את כל החומרים ולהטמיע את שיברי הביסקוויט בעיסת השוקולד. 

    תם ונשלם שלב ההכנה.

    להניח בתבנית מכוסה בנייר אפיה ולהדק היטב בין 2 דפי נייר.

    או....

    לגלגל לנקניק בתוך נייר אפיה ולהכניס למקרר או לשמור בפריזר.



                                                           מהרשת.
     

    בתיאבון!



    תה נענע/צמחים כבר הכנתם?

    תהנו!!!

     

     

    "

    קפה ראשון של בוקר.

     




    חשיכה בחוץ.  השמש טרם האירה את השמיים בקרניה הראשונות.

     חמש בבוקר, עין ראשונה נפקחת, אחריה השניה. 

    זמן לקום ולעשות סיבוב ראשון בבית, לחלץ הגוף אחרי שנת לילה קצרה ולא מספקת. 

     אין לי סיבה לקום אל תוך הלילה. 

    העבודה שהרגילה אותי לכך, לא קיימת עוד.

     חברתי למחנה הגימלאים. מוזר אבל אני שם. 

    להכחיש? לא ישנה את התחושה. 

    בכל מקרה השעון הביולוגי ממשיך בדרכו. 

    בטרם נפקחו העיניים וגל של מחשבות מציף אותי, 

    מחשבות על החיים, העבר, ההווה וחששות מהעתיד. 
     
    אני מרבה לקרוא מאמרים על רפואה ותזונה נכונה. 

    יודעת שנכון לשתות 2 כוסות מים חמים עם לימון. 

    כן יודעת...........אבל המאבק בין הקפה למי הלימון החל, כמו כל בוקר. 

    במי לבחור? למה שוב נכנעתי לקפה?

     יתרה מכך.....לא בזאת תם המאבק....האם לשתות אותו חם או להנות מכוס קפה קר עם הרבה קרח? 

    כמו שאני אוהבת בימי הקיץ הלוהטים.....

    השמיים משנים גוונם. צהוב חודר אל תוך החושך וצובע אותו בצבעים של בוקר. 

    ההתלבטות על המשקה הראשון לא תמה.

     הבריאות והיצר רוקדים יחדיו את ריקוד הבוקר. מנסים להתיידד. 

    מי רוצה לריב בבוקר כשהוא עדיין ישנוני ועושה היכרות עם בוקר חדש?

     קרני אור ראשונות מפלסות דרכן בין גגות הבתים.

    שירת הציפורים גוברת ומושכת את תשומת לבי. 

    הרגעים האהובים של הבוקר.

     הקפה יחכה, הדילמה טרם הגיעה לפתרון.
     
    בוקר טוב ישראל!




                                                              

    יום שבת, 17 באפריל 2021

    קציצות גזר ברסק עגבניות.






    קציצות גזר ברוטב עגבניות! 
    את המעדן הזה הכרתי עוד בבית הורי
    והוא היה אהוב עלי במיוחד.
    מאוחר יותר האהבה עברה לבנותי.

    גם לכם קורה שמתכונים אהובים לעיתים נשכחים?
    זה מה שקרה עם המתכון הנוכחי.
    מי שהעיר אותו מתרדמתו היה עופר..
    איך?
    הוא סיפר על מכונת מיץ הגזר שלו.
    ואני הגבתי "תכין קציצות..." מהגזר המרוסק.
    אז צריך הדגמה....אחרת איך יאמין לי החבר במרחקים?

    המתכון
    רסק גזר (את המיץ שתינו בהנאה גדולה)...מק"ג וחצי גזר קלוף וסחוט
    או חצי ק"ג גזר מרוסק.
    חצי כוס קמח מצות/פירורי לחם
    2 ביצים
    פטרוזיליה/שמיר
    3 שיני שום
    מלח, כמון, אבקת מרק לפי הטעם.



     

    להכין קציצות ולאפות בתנור ב- 200 מעלות על גבי נייר אפיה. אין צורך בשמן.



    וכך הן נראות אפויות!





    בנתיים - להכין הרוטב!!!
    5 כוסות מים
    כוס רסק עגבניות
    3 שיני שום מרוסק
    שמיר
    כף אבקת מרק
    לבשל על אש קטנה.

    לאחר הרתיחה להכניס הקציצות האפויות
    ולשלוח אותן לצלול ברוטב.
    להמשיך לבשל.




    להוציאן בזהירות מהסיר
    ולהגיש (בתוספת אורז - מומלץ).






     
    בתיאבון


    יום רביעי, 14 באפריל 2021

    יום הזיכרון לאלה שאינם, ואלה הנושאים עימם את צער הכאב והשתיקה.

                                                

                                                                                          

                                                                                     




         

                                                                   הצפירה שוב מפלחת את ליבות כולנו

    מבקשת - קומו, עימדו, זיכרו

    גם אם זלגה לה דימעה

    אל תסתירו, אל תובכו.

    יש ביננו שהזיכרון זועק מקירות ביתם

    נר הזיכרון המאיר מן הקיר

    נוכח שם תמיד איתם!

    כפי שנוכח הבן החסר

    עם החיוך הביישני של נער צעיר.

    יש כאלה שבביתם כבה האור

    רק צחוק של ילדים קטנים שאינם מבינים

    מחזיר חיוך לפעמים.

    כמה טוב שהם קיימים

    מזכירים שחייבים להמשיך בחיים!.

    שיש גם עתיד ולא רק עבר שמכאיב.

    מזכירים שיש שמש זורחת ולא תמיד מעונן ושחור.

    רבים מדי ביננו - אינם זקוקים ליום הזיכרון...

    יש להם 365 ימים כאלה.

    ימים?

    כן, גם לילות לבנים

    וחלומות הזויים על פרידה

    וכמיהה לחבק ולגעת!

    והתעוררות מסעירה המשיבה למציאות עצובה.

    ויש כאלה, החיים לצידם של נכי מלחמה

    כאלה שנפגעו בגופם ונפשם.

    חלקם מדברים, משתפים, מספרים.

    חלקם שותקים, מפנימים וכואבים.

    אתה מהלך בינם

    נוגע לא נוגע

    לא יודע אם אתה מקל או פוגע.

    חש בסיבלם, מניח יד חמה על כתפם

    והם שותקים! מכונסים בסיבלם

    ואתה אינך יכול להושיע.

    השקעת, נתת, שנים מחייך למענם

    והם...מכונסים בתוך עצמם!

    נותרת לבד! עם זיכרונות וכאב מפלח את ליבך.

    נותרת לבד...לבד בעולמך שלך! 


                                                                אסנת.




                          

    יום שבת, 10 באפריל 2021

    נעים מאד - שמי הוא גראני!

     

     


    האהבה של השנים האחרונות לסגנון הישן

    החזירה גם את ריבועי הגראני (סבתא)

    לעולם העיצוב והאופנה.

    היכן היא היצירה שסרגתי לפני עשרות שנים בריבועי כחול לבן טורקיז?

    היכן כל מעשי הסריגה האחרים?

    כמה אפשר לשמור?

    מי חשב אז להנציח, כשכל צילום נדרש להדפסה, סרטי צילום ומצלמה ישנה? 

      

    הסריגה היא התרפיה הכי הכי הכי

    היא מרגיעה ומאפשרת לשקוע בעולם אחר.

    את הריבועים הללו סרגתי מחוטי כותנה

    ללא כל הוראות

    פשוט מנבכי הזיכרון של פעם.

    סרגתי אותם בבית החולים, כשסביבי קשישים בכסאות גלגלים, נכים, מונשמים ואפילו כאלה שפרשו מן העולם...

    עולם עצוב שחיפשתי בו מעט נחמה.

    חוט ומסרגה עזרו לי למעט רוגע ונשימה עמוקה.

    מסרתי אותם בהרבה אהבה

    לחברות שתמכו בי בתקופה הקשה.

     



     

    ועוד.......קצת אחרת

    שקיות פלסטיק שגזרתי לרצועות

    והפכתי לחוטי סריגה מוזרים.

    והנה עוד חבורה עליזה

    שמחכה בשקט ושלוה

    שאמצא זמן עבורה.

     

     

    וגם תיק קטן, לילדה קטנה ואהובה

    שקיבלה אותו בשמחה רבה.

    חבל שלא נותרה תמונה יותר טובה ומחמיאה.

    2 ריבועי גראני שחוברו יחדיו בעזרת סרט/ידית ארוכה.


     

     

    סט אחר שגם הוא עבר דירה....

    ונמסר בהרבה אהבה.

     


    "גראני שיק" הוא טרנד חביב

    בו השמים הם הגבול...

    הריבועים מתחברים ומתחברים

    למשטחים גדולים.

    לשמיכות וכיסויי מיטה

    לאהילים, תיקים ושטיחים.

     

    נסו גם אתם ...ותהנו.

    סריגה היא תמיד מקור לרוגע, שלוה והנאה!

     

     

    לחמניות כוסמין מלא.

                                              רק באפיה ביתית יודעת מה המרכיבים                            יודעת שאין חומרים מיותרים.            ...