‏הצגת רשומות עם תוויות רגשות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רגשות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 10 במרץ 2026

פגיעות! חומר למחשבה.

 


                                                                       איני יודעת מי המחבר.
                                     האם הוא הכיר אותי? כתב עלי? שהרי אני מתחברת לכל האמור.


                   המחיר הכבד שמשלמים אנשים רגישים (לעיתים קרובות מדובר בטיפוס המכונה בפסיכולוגיה                                               HSP - Highly Sensitive Person)
                        נובע משילוב בין מבנה מערכת העצבים שלהם לבין הדרך שבה החברה בנויה.


                            


                       הסיבות  לכך שהרגישות הופכת לעיתים לסבל:

1.                     עיבוד מידע עמוק מדי (Over-processing)

                             אדם רגיש לא רק "קולט" את מה שנאמר, הוא מעבד אותו לעומק.

  •         הבעיה: אם מישהו אמר מילה פחות נעימה, אדם רגיל עשוי לשכוח ממנה אחרי שעה.
               אדם רגיש ינתח את הטון, את שפת הגוף ואת המשמעות הנסתרת במשך ימים.

  •         התוצאה: המוח נמצא במצב מתמיד של "עומס יתר".
               העיבוד העמוק הזה הופך כל חיכוך קטן לדרמה פנימית גדולה ומכאיבה.

2.                              חוסר ב"עור פיל" רגשי

                 לרוב האנשים יש מנגנון סינון טבעי שמאפשר להם להתעלם מרעשי רקע רגשיים.
                                       אצל אנשים רגישים, המסננת הזו דקה מאוד.

  •           הבעיה: הם מרגישים את המתח בחדר, את חוסר שביעות הרצון של האחר,
                              או את העצב של חברה, גם אם אלו לא נאמרו במפורש.

  •          המחיר: הם נושאים על גבם "מטען חורג" של רגשות שלא שייכים להם,
                                          מה שמוביל לשחיקה נפשית מהירה.

3.                      "פצעי דחייה" (Rejection Sensitivity)

                           עבור אדם רגיש, דחייה או ביקורת אינן רק "אירוע לא נעים",
                                            הן נחוות כמתקפה על עצם הקיום שלהם.

  •              הבעיה: בגלל שהם נותנים מעצמם כל כך הרבה ושמים אחרים לפני עצמם,
                                       כל חוסר הערכה נחווה כבגידה עמוקה.

  •              התוצאה: הם נמנעים מעימותים, שותקים כשפוגעים בהם,
                                          וסובלים בשקט כדי לא "להפריע" או להידחות שוב.

4.                              הפער מול חברה "מחוספסת"

                          העולם המודרני מעריץ לעיתים קרובות תכונות כמו אסרטיביות,
                           תחרותיות ו"עור עבה". 

  •                   הבעיה: אדם רגיש מרגיש לעיתים קרובות שמשהו בו "לא בסדר"
                                 כי הוא לוקח דברים ללב. הוא מבחין באחר שחווה הכל בקלות.

  •                    המחיר: הסבל מוכפל – פעם אחת בגלל הפגיעה המקורית,
                                      ופעם שנייה בגלל השיפוטיות העצמית
                       ("למה אני כזאת רגישה?", "למה אני לא יכולה פשוט לשחרר?").

5.                                           תשישות פיזיולוגית          

                                     רגישות היא לא רק עניין נפשי, היא עניין גופני.
                      מערכת העצבים של אנשים רגישים מגיבה בעוצמה גבוהה יותר
                                                 לגירויים (רעש, אור, רגשות חזקים).

  •                    התוצאה: כשהגוף נמצא בסטרס מתמיד, היכולת של הנפש להכיל פגיעות יורדת.
                              כשאנחנו עייפים פיזית, אנחנו פגיעים מאד מבחינה רגשית.


                                              המהפך: מרגישות לפגיעות חסינה

                        הסבל הכבד משולם לרוב כשמנסים להילחם ברגישות או להסתיר אותה.
              כשאדם רגיש לומד להכיר בערך של התכונה הזו (יצירתיות, אמפתיה עמוקה, אינטואיציה),
                                הוא יכול להתחיל לבנות "חומות הגנה" שאינן סוגרות את הלב,
                                            אלא פשוט מסננות את הרעלים מבחוץ.


יום חמישי, 21 בנובמבר 2024

סלט עירבובים!


                                                         יש כל מיני סלטים
                                      מירקות שונים וצבעוניים
                                      סלטים של פירות מתוקים.
                                      סלט של עלים ירוקים
                                      כזה של פסטה ואפילו עדשים.

                                      אבל לנו בצפון סלטים מוזרים
                                      כאלה שלא פגשתם בחיים.
                                      לנו יש סלט "ערבובים".
                                      תמהיל של רעמים ויירוטים.

                                      בומים את הבית מרעידים
                                      מבעד לחלון השמיים אפורים.
                                      עננים את הרקיע מכסים.
                                      חלונות רועדים
                                      זה בזה הם נוקשים.

                                     "צבע אדום" מכריז על עוד יום של טילים
                                      כאן ובאיזורים סמוכים.
                                      קולם מצטרף למקהלה של רעמים.
                                      כן, גם אנחנו בני האנוש - רועדים.

                                      בחולשתנו אנחנו מודים!

                                                       כן! אנחנו פוחדים.

                                                        אנחנו פשוט...אנושיים!  

יום חמישי, 14 בנובמבר 2024

דמעות של כאב בעיתות מלחמה.

 



הן זולגות וזולגות
את הלחיים מרטיבות.
הן מלוחות מלוחות,
כל כך הרבה כאב הן נושאות.

מבעד למסכים החדשות קשות!!!.
מטלטלות ומרסקות.
מלחמות עזות 
בכל החזיתות.

לובשי המדים, עוזבים משפחות.
ילדים, נשים, חברות וארוסות.
יוצאים חדורי מטרה
לזירות רבות של לחימה.

כולנו איתם בחרדה גדולה
לבנו תפילה שישובו במהרה
לחיק המשפחה,
ללימודים, לעבודה.

העורף ספון בבתים
בין אזעקה לאזעקה
ישובים מול המסך
וחרדים לקראת ההודעה הבאה.

בלב מתפללים לבשורה טובה
שתסחט מעיננו דמעה מתוקה,
של התרגשות ושמחה.
צמאים לרוגע ושלוה.

אבל...
החדשות קשות!!!.
מטלטלות ומרסקות
מלחמות בכל החזיתות!

ושוב....
הדמעות זולגות
ואת הלחיים מרטיבות
הן מלוחות מלוחות
כל כך הרבה כאב הן נושאות.

 
                                                         מהרשת







יום שני, 14 באוקטובר 2024

לילה לבן בצל מלחמה.

 

                                                                                          



יום שכזה - צורב עוד יותר את הכאב
 התחיל באזעקה המניעה לריצה,
 ריצה של 4 קומות במורד המדרגות.
 הגוף כבר עייף, מנסה להתנגד.
הפחד דוחף את הגוף העייף.
הראש יודע שאסור לזלזל,
הוא מוצף בתמונות של אסון מתקרב.
   
באמצע המסלול נשמעות נפילות
   אשר את הבניין מטלטלות.
   מתיישבת על כסא במיקלט
  חסרת כח, עייפה.
ללא מילים. בשתיקה!

     כך יום אחר יום.
   כך נראים החיים שלנו הישראלים,
   רק רצינו מקום שקט שהוא שלנו.
   לחוש בטחון שבמקומות אחרים לא ידענו.

 הטילים אינם מבחינים בין יהודים לערבים
      כולנו חיים כאן, כולנו ישראלים.
      חולפות שעות של מתח ודאגה
     ותמונה אפורה ולא ברורה.

אפילו המקלחת שתמיד מרגיעה
   הפכה לרגעי לחץ וחרדה.
מה יקרה אם תהיה אזעקה?
איך אספיק אל המיקלט להגיע תוך דקה?

  ההנאה שהיתה, גם היא ניגזלה.
הנה זה קרה!...
ממהרת, מתארגנת
לובשת בגדים להיות ערוכה לקראת עוד ריצה
ואופס...........11 בלילה ועוד אזעקה.

ממלמלת לעצמי - "זה כבר בלתי אפשרי".
   שם במיקלט יחד איתי,
שכנים עייפים מהאיום התמידי.
מטילים את גופם על כסא,
גופם תשוש מבקש מנוחה.

הבומים אינם מניחים, 
את הבניין מרעידים
ואנחנו סה"כ יום אחרי יום הכיפורים,
 קיווינו לניסים.
(הפסקה - שוב אזעקה)
הראש מוצף בחדשות כואבות
  הגוף כואב מחרדות ודאגות.
 לילה! - קשה להירגע.
הטלפון הנייד - משמש לחברה.
מתחת לפוך, מנסה להסדיר נשימה.
                       להירגע.
                         סביב...  חשיכה!
                      עוד לילה לבן של חוסר שינה!!!.
                                         

                                                           

                                   

יום שבת, 12 באוקטובר 2024

יום הכיפורים ה-51

                                                 


                                                                             


                                                                הנה הוא כבר כאן             

                                              יום הכיפורים                   

 ה- 51 למניין המלחמה ההיא  .

היום המזוהה עם שקט ודממה

שוב נשמעים בו 
קולות מלחמה.

הפגזות מכל עבר

טילים מתעופפים באוויר.
אזעקות, בומים וריצה למקלטים.
קולות מלחמה, קולות של שנאה. 

אין שקט! אין שלום! אין בטחון!
אין שלוה! אין רוגע! אין שגרה 
יש פחד! יש רעד! יש דאגה!
יש חרדה! 

מטוסי קרב אינם נחים

24/7 מעלינו חולפים.
מזכירים שוב ושוב
כי בתוך מלחמה אנחנו חיים.

עצוב לנו כל כך.

מלחמה שעלינו נכפתה
ב-7.10.2023
זוועה שלא תשכח.

חטופים כבר שנה במנהרות חשוכות

לבנו אינו מוצא מנוח ומוטרד במחשבות.
מתפללים שישובו במהרה
אל הבית ממנו נלקחו
אל המשפחה והשלוה.

חיילים בכל זירה, 
עזבו בית וילדים.
הצעירים ביניהם, עזבו מיטה חמה
בבית ההורים.

חיילים אמיצים 
שנפרדו מאיתנו
חיילים גיבורים!.
סמל לדור נועז  - שהקריב את חייו.

אלמנות צעירות מגדלות לבדן

תינוקות רכים.
כולנו יחד איתן, 
בוכים וכואבים.

הנה שוב יום הכיפורים

הדמעות שוטפות את הפנים. 
הלב מצופה בכאב
חיוך לגמרי נמחק מעלינו
והיאוש לא עוזב.

יום כיפורים !!!

השארת בי מאז, כאב צורב.
שרטת את נפשי בשריטות עמוקות
מכאיבות וצורבות.

רציתי קצת לשכוח, להקהות

כי לא ניתן למחוק.
ניסיתי ונכשלתי.
כמה כאב אפשר לשאת?

איך עוד לא יבשו הדמעות?

הלחיים רטובות!
ביד רועדת את הדמעות מנגבת.
מרימה ידי אל על
ומבקשת!  
 ד י !!!




יום ראשון, 4 באוגוסט 2024

ימי מלחמה!

                                                                      


                                                                      

ימי מלחמה כבר מעל 300 ימים

כולנו עצובים.

ימים אפורים ולא ברורים,

חיים את הרגע

חוששים!.

אומרים לנו שוב ושוב

"היו ערוכים לכל תרחישים".

מנסים להתאפס

מכינים בקבוקים

מנקים מקלטים

חושבים איך מתארגנים

ובמדרגות רצים

כי אין ממ"ד

ותוך דקה

במקלט מתקבצים

כל השכנים.

חיים את הרגע

חוששים.

אומרים לנו שוב ושוב

היו ערוכים לכל תרחישים.

בודקים חדשות

מה הן לנו אומרות?

היכן זוהו הפעם טילים?

מקוים שנפלו בשטחים פתוחים.

שאין נפגעים.

מתפללים לרגעים שקטים

לשלוות הנפש

כמו במקומות אחרים.

אנחנו לא קנדה ולא שוויץ

אבל גם לנו מגיעים

רגעים שלווים ובטוחים.

כי אין לנו ארץ אחרת

ואנחנו פה נשארים

למרות כל הקשיים.




יום רביעי, 20 במרץ 2024

חג פורים - כולנו עצובים. איך חוגגים?

                                                 


                               יצירה מלבד על גבי קנווס, מחדר היצירה שלי.

                                    הוא מתקרב החג הזה...

החג השמח!!!
ואנחנו כל כך עצובים
כולנו בלי יוצא מן הכלל
עצובים עמוק בפנים.
הדמעות זולגות
אנחנו מרבים לבכות.
הימים קשים ומעיקים.
אז איך חוגגים?
איך ?
החיילים האמיצים שלנו, נלחמים
יוצאים למשימות מסכנות חיים.
חלקם לא חוזרים
חלקם פצועים וקטועי איברים.
חייהם לא יהיו אותם החיים.
השבויים שורדים, במנהרות חשוכות
ללא אוכל, מים ותרופות.
עוברים סבל נורא
והעולם מחריש ללא רגישות והבנה.
כולנו בוכים יחדיו.
זו ארצנו ואין אחרת
מדוע עלינו לסבול שוב ושוב
מתי השלוה והבטחון יהיו כאן שוב?

החג מגיע...
מעורר מחשבות והצפת רגשות
איך אנחנו אמורים לחגוג?
איך?



פשטידת בצל+פטריות. מתכון מצ"ב

                                                             פשטידה טובה משביעה ויכולה לשמש כתוספת או במנה בתוספת סלטים.                    ...