יום ראשון, 7 בפברואר 2016

קפסולות הקפה ! זבל = זהב.



לאחרונה תיעדתי כאן את הרומן החדש שאני מנהלת עם קפסולות הקפה.

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=6794778
מיחזור תמיד אהבתי והוא מעסיק אותי כל העת.
מאמינה עם הנסיונות והסקרנות לגלות עוד ועוד 
יש תוצאות מפתיעות. 


















איזה כיף לגלות עולמות חדשים ומפתיעים!

מיחזור אריזות וקופסאות.

 

 

 


אחת האהבות הגדולות שלי בתחום היצירה היא המיחזור!

בעבר הכנתי ומיחזרתי קופסאות להגשת מתנות כמו אלבומים, צעיפים, בובות לתינוקות!.

מאז......עשיתי זאת שוב ושוב.




הקופסא האחרונה ששודרגה מקופסא ממוחזרת.







יום שבת, 6 בפברואר 2016

פאי חומוס.




מה יהיה עם הראש שלי שמשתולל כל פעם מחדש
ודוחף את הידיים לנסות.?
תמיד אומרת לעצמי..."מה כבר יכול להיות?"
אני חוזרת ואומרת...המטבח הוא ללא ספק חדר היצירה העיקרי בבית.
והפעם....
פאי חומוס.
איך עלה הרעיון?
זכרונות, נוסטלגיה...
פעם לפני שנים רבות הוזמנתי למסיבת לידת התאומים של נאוה סמל הסופרת הידועה והמרגשת ונועם סמל מנכ"ל הקאמרי.
זה היה מזמן....בניו יורק הרחוקה.
עבדתי בסמוך לנועם בקונסוליה הישראלית שם.
במסיבה טעמתי לראשונה סמבוסק. לא הכרתי את הטעם החדש הזה. חברים עזרו לי לפענח.
דברים אינם קורים סתם. ממש לא.
השבוע ראיתי בפייס את נאוה ובנה המוכשר אייר. טעם הסמבוסק צץ ועלה.
זה הביא ליצירה הבאה....


הבצק!
כוס קמח מלא
כוס סולת
חצי כוס קמח לבן
3/4 כפית מלח
2/3 כוס שמן  (חד פעמית שקופה של מים )
3/4 כוס מים

לעבד היטב במעבד מזון . לעטוף ולהכניס לשעה מנוחה במקרר. 


המילוי

2 כוסות חומוס מבושל ורך
2 בצלים גדולים במיוחד מושחמים בקוביות.
2 שיני שום מרוסקות.
מלח. פלפל. כמון.,לעבד הכל עד ליצירת עיסה.
(איני אוהבת לתת כמויות בתבלינים כי הכל טעם אישי והרגלי אכילה).


אופן ההכנה.
לרדד עלה ולהניח ע"ג תבנית משומנת ומקומחת.
להניח המילוי ולהדק היטב.
לגלגל רצועות ולקשט שתי וערב.
מסקנות.
הבצק טעים ופריך. בעת החיתוך הרצועות מתפרקות.
לפעם הבאה למרות העיצוב והיופי אנסה דרך אחרת. אולי כיסוי כל השכבה העליונה בתוספת חריצים.
מבטיחה לעדכן בהמשך הנסיונות בחדר היצירה המטבחי שלי.


יום שלישי, 2 בפברואר 2016

אישפוז = סיוט = פוסט טראומה!!!




כולנו יצאנו מזועזעים מתוכנית הטלביזיה אמש של אמנון לוי "הפנים האמיתיות של ביה"ח".
גם אני.!!!
http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1172522


בדיוק שנה חלפה מאותו סיוט שעברתי
שתיעדתי.
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=5142501


אמש הבנתי שיכולתי להיות בקלות אחת מתוך 4.000-6.000 מתים בשנה בבתי החולים.
התמונות שבו אלי.
תוצאת תמונה עבור סיוט
תחושת הבדידות במיטה הקרה, צפיפות נוראה של כמעט נגיעה בין מיטה למיטה,
אפופת ריחות קיא באויר, אוכל שהובא ע"י אורחים הגודשים את החדר כאילו היינו עוד פארק ביערות הכרמל , חסר רק המנגל....
הדיבור בקול רם, חוסר הכבוד לחולה. האחיות המדברות בקולי קולות בעת החלפת משמרות ועוד...
מי מהחולים מגיע לאישפוז שמח וטוב לב? מי?
באנו למצוא מזור, עזרה, לחוש בטחון, הגנה, לחפש אוזן קשבת, לקבל הסבר, להבין את הגוף שלנו. כן הוא שלנו!!!

איני מוצאת לעצמי מרגוע מאז השידור.
הוא נגע בפצעיי, חשף אותם שוב לקור ולכאב.
עורר עוד שאלות על כל אלה שכבר היו.

גיליתי שם, במחלקה הפנימית,  שאולי יש לי OCD שלא היה לי מעולם.
שוב ושוב קמתי מהמיטה כדי לשטוף את ידי. היתה לי דחיה מלגעת במגירה, בדופן המיטה
כשראיתי את כח העזר מנקה כלאחר יד.
פניתי, בעדינות, כי רק כך יודעת!!!
ביקשתי.

חטאתי את ידי בנוזל החיטוי הכחול עד כי עורי יבש.
התקלחתי והחלפתי בגדים שוב ושוב.
התחושה היתה קשה.
איך אני בורחת מכאן? חשבתי לעצמי!
כמו אסיר המתכנן בריחתו מן הכלא.

את הלילה בו הקיאה שכנתי על הרצפה, בשטח הצר המפריד בין מיטותינו לא אשכח לעולם.
היא הקיאה משך ימים - כי זה היה שורש הבעיה איתה הגיעה לאישפוז.
ביקשתי בדחילו, את האחות לדאוג להרחקת המפגע התברואתי הזה. הייתי מחוברת לצינורות. לא היה לי לאן לברוח.
זכיתי לתגובה "זה לא תפקיד של אחות לעשות זאת, יש כח עזר".
בהינף יד הטילה סדין על הקיא ויצאה.
נותרתי המומה.!!!
חיכיתי וכלום לא קרה. איש לא הגיע בשל שעת הלילה המאוחרת.
ניתקתי המוניטור על דעת עצמי, לקחתי כסא והתיישבתי מול "דוכן" האחיות.
בפתח חדרי.
את מבטיהן העוינים של האחיות לא אשכח. הן לא אהבו את נוכחותה של הזרה הזו המפריעה לשיחת החולין שב"היכל".
שוב ושוב ניסו לשלוח אותי חזרה למיטתי.
חשבתי לעצמי "האם מישהי מכן היתה יכולה לשכב בתוך קיא של אחר?"
האם זה אנושי? אך הס מלאמור זאת בקול.
האם המקצוע הופך אותן לאדישות? ואני לתומי חשבתי שכל אחד מאיתנו בוחר לעסוק במה שהוא מאמין,
אוהב, יכול לתרום, רכש ידע מתאים!
איך קורה שבמקום העבודה שלי אני כה מוערכת, משפיעה, בעלת דעה, משכילה, נבונה
וכאן אני הופכת ל"אשה בפיג'מה, עוד אחת ברשימה".

בית חולים אוניברסיטאי - כך הוא מוגדר.
הם מציפים את המחלקה הצעירים הללו וכבר ממדרים את עצמם מגיל צעיר כל כך
בטרם רכשו את התואר עד תומו.
 כבר אז הם הופכים קשים להשגה.
המתמחה שדיבר איתך היום, מחר כבר מפנה ראשו בטענה שהוא אחראי על חדר אחר.
אין אבא אחד. יש תחושה של רכבת, עולים ויורדים בקרונות.
בדידות נוראה.
תוצאת תמונה עבור בדידות
בביקור הרופאים לא מדברים איתך. מדברים עליך.
כי מה אתה מבין? יש לך רק תארים בפסיכולוגיה, קרימינולוגיה, יעוץ, לימודי תרפיה.
מי אתה? 
בפיג'מה כולנו אנלפבתים. לא מסוגלים לקבל הסבר לגבי הגוף שלנו. 
איש לא חייב לנו מאומה.
ואם אתה לא דובר ערבית או רוסית, ואתה רק צבר בן המקום - מיום לידתך,
אזי אתה נחות שבעתיים בארץ מולדתך!


תוצאת תמונה עבור צבריםמהרשת.

איזו ברת מזל אני, שזכיתי בחתן רופא.
כמה עצוב שהוא בדיוק מעבר לים.
איזו ברת מזל אני ...שיש סלולרי. - תקשורת עם העולם החיצון...
שיש לי הסברים ממנו, תמיכה ממנו ומילות עידוד רק ממנו.
איזה מזל שעל פי תמיכתו קמתי יום אחד מתוך מחלקת הבידוד הנוראית
(כשרק אני היחידה שקמה שם מהמיטה, אז מדוע צריך חדר רחצה פנוי? אפשר לאחסן בו כסאות ועוד...).
לבשתי בגדי חולין וביקשתי לצאת משם
לפני שאתדרדר עוד יותר
                                וביקשתי לעזוב וללכת הביתה.
לחזור אל רופא המשפחה שלי, לשוב לשפיות בהדרגה
                                                                       אחרי כל הסיוט הנורא .
חציתי את הכביש עם תיק קטן בידי,
הוצאתי את המצלמה וצילמתי את בית החולים מבחוץ.
כן, הפעם מבחוץ.....מתרחקת ממנו במהירות   !!! 


תוצאת תמונה עבור חופש מהרשת


חלשה אחרי שבועיים וחצי של אישפוז
עליתי בכוחות אחרונים על מדרגות האוטובוס
ונעלמתי .....
נשמתי את אויר חיפה המזוהם לתוך ראותיי
אבל לפחות היה זה אויר של חופש!

תוצאת תמונה עבור חופש מהרשת.


ניסיתי לשכוח!!!.

אמש שוב הכל צף ועלה.
הייתי אחת מהסטטיסטיקה הנוראה.
גם אני נדבקתי בחיידק בביה"ח.
היום כבר הכל נראה אחרת.
שוב כואבת ה"צלקת"....
זו שבלב היא שוכנת.

"זו לא את.......זה אנחנו!!!"
החיידקים הם כאן משלנו...
כך אמרו לי הרופאים...
שם בבית החולים!!!

למול דמעותי... והעלבון שנחת עלי.

לחמניות כוסמין מלא.

                                          רק באפיה ביתית יודעת מה המרכיבים                            יודעת שאין חומרים מיותרים.            ...