יום שבת, 16 בינואר 2021

המטבח - כחדר יצירה!




המטבח עבורי הוא עוד חדר יצירה. 

כן, יודעת שלא רבות אוהבות את ה""עיסוק המתכלה"" הזה...

אנחנו עובדות וטורחות...אבל לא נשאר מזה מאומה...למעט פירורים.
 שוב לוקחות את המטאטא להעלים עקבות לא תמיד שלנו.
 והרי גדלנו על האגדות של המכשפה הרוכבת על מטאטא, אולי מכאן
הרתיעה שלנו מהמקל המרמז הזה.

ברור כשאנו עובדות עם החותכנים בפימו...  התוצר נישאר, 
והרי עשינו אותה פעולה רק עם חומרים אחרים. 
אז לא יותר כדאי להשקיע לטווח ארוך? אכן שאלה.

 אהה ואם נדבר על דיאטה, ברור שיש כאן
סיפוק כפול, גם נשאר לנצח וגם נטול קלוריות.

בטיולי בחו""ל אני מרבה לצלם תמונות שאיש לא יבין זאת. לכן אוהבת לחוש את המצלמה קרובה אלי
ולהשתמש בה כשנקרים מוצרים מעניינים בדרכי.




אוסטרליה.
 




בעת שיטוטי סביב אגם בלד בסלובניה בעוד שאר בני המשפחה שטים בסירה, גיליתי יריד אמנים
 ודפיקות קצב הלב עלו וגאו.....הייתי מאושרת שהצלחתי לחמוק מהשיט והרווח המשני היה כפול.

עוגיה ענקית במיוחד. תראו את הגודל שלה.
 הכל דקורטיבי כל-כך ומצוייר עם חומרים אכילים
כמובן. 
אהבתי את העדינות.




הסתובבתי לי בין הדוכנים ונהניתי מכל רגע. שלפתי את המצלמה ואפילו ביקשתי בנימוס לצלם והרי
התוצאות. הובהר לי שאלו עוגיות ג'ינג'ר מיוחדות לחג. יפות נכון?


אני לא מספיק מצלמת במטבח כמו שהייתי רוצה . 
משום מה אחרי הכנת העוגיות רימון שהכנתי לחג,
 לקחתי את המצלמה כי
חששתי שלא אחזור שוב על הטירוף הזה, אז טוב שיש מזכרת.
 את החותכן הכנתי מבקבוק מים עפ""י
הדרכה שהיתה ברשת. 
סליחה אם לא זכור לי למי מגיע הקרדיט.





צילום נוסף – עוגת הפרח שאני נוהגת להכין באירועים שונים כי היא מאד דקורטיבית. 
את התבנית הבאתי מניו יורק. 
היה כדאי.





זו היתה פינת ""האמנות האכילה"". או ""היצירה המתכלה"" איך שתעדיפו.

מיגזרות הנייר שלי.


מגזרות הנייר הפכו לתחום יצירה אהוב עלי במיוחד.

גיליתי שאני אוהבת לעסוק בתחומים של חומרים רכים שאינם מלכלכים...

מתכנסת בפינה שלי, לשקט, ליצירה. והיא כל כך מרגיעה.

הסקרנות אינה מרפה, הראש רוקם תוכניות חדשות שלא נגמרות....

השעון ודרישות היומיום עוצרים ולא מאפשרים לבצע את כל החלומות.


מגזרת 
 - דורשת סבלנות ודיוק...אבל נייר A4 יש בכל מקום 

ולצייר אני מציירת לבד..    ומה נותר? 

רק מספריים קטנטנות ועדינות וסכין יפנית חדה וקדימה לעבודה.





את תחום מיגזרות הנייר חוויתי לראשונה בסדנא חד פעמית של ציפורה נאמן ב"בית הלוחם" בחיפה. 

באתי, טעמתי ונהניתי.

החלטתי ליישם את ההתנסות הזו וליצור מגזרות משלי.

הטעימות הללו הן משהו שמאד מאפיין אותי, ועל כך ברשומה אחרת.....

כאמור, לקחתי את ההדרכה הקצרה והחד פעמית הזו והתחלתי להתנסות. מגזרות קיימות ברשת, אבל את מי מעניין לגזור מגזרת של אחרים?

אין את הסקרנות, את ההפתעה, היצירה!...אז מה הועילו חכמים?


מזכרת מ-"בית פתוח" שערכתי.



ככל שהיא יותר מורכבת - היא יותר מעניינת.





                                                                     כל אחת שונה ומיוחדת.




                                                                  לכל אחת סיפור משלה.




תמיד אהבתי בגד מקורי משלי, שתפרתי לעצמי ואין לאחרים.

תמיד המקוריות, השוני דיברו אלי והרשימו אותי.

מלאכת הגזירה שבמגזרות לא משכה אותי.

חיכיתי לגורם ההפתעה, ליצור, לצייר ולחכות לתוצאה.

כל מגזרת שונה מרעותה.

זה מה שגורם לי שמחה!!!








פיצה תוצרת בית!

 


                     אני רואה אותם על אופנועים,  דוהרים                                                                           ברחובות בין הבתים.

שליחי הפיצה.

הם נושאים תיק מרופד גדול

בתוכו פיצה עגולה ורותחת..


מהו אותו מאכל אהוב על כולנו?

ניסיתם פעם להכין לכם בבית?

ממש קל הרבה יותר ממה שניתן לחשוב

ואין סיבה לחשוש.

אתם שואלים איך מכינים?

2 כוסות קמח (כוסמין/מלא/לבן/כפרי)

כפית שמרים יבשים

כפית סוכר

לערבב ביד/במעבד מזון/במיקסר

להוסיף  2 כפות שמן

כפית שטוחה מלח

מים פושרים לפי הצורך להיווצרות בצק רך ונעים.

להתפיח עד להכפלת הכמות.


לשטח בתבנית אפיה (עגולה/מלבנית/מרובעת)

רסק עגבניות מדולל במים, חצי כפית מלח ואורגנו

למרוח על הבצק שבתבנית.

לפזר גבינה צהובה מרוסקת

מעל הגבינה...

זיתים, בצל, עגבניות, פלפל, תירס, פטריות

לפי בחירתכם.

 מעט אורגנו בעדינות...

ולתנור שחומם ל-200 מעלות.

עד שהגבינה מותכת והפיצה מושחמת.


הבטחתי שיהיה קל? 

בתיאבון.

ההנאה מובטחת.

אין כמו תוצרת בית!!

יום שישי, 15 בינואר 2021

פשטידת תירס בקלי קלות!


פשטידות הן פתרון נפלא לכל ארוחה.

הן משביעות, בריאות, לא מטוגנות

יש לנו שליטה על הרכב החומרים

הן תמיד...תמיד סיפור הצלחה!


 

החומרים

קופסת תירס מסונן
1 יוגורט/גיל  3%
1-2 ביצים.
כף שטוחה אבקת מרק.
3 כפות קמח מלא
3 כפות קמח לבן
כף שטוחה אבקת אפיה
3-4 כפות מוצרלה מגוררת.
2 כפות שבבי שקדים .
פטרוזיליה/שמיר.
כף שטוחה שבבי שום יבש.
לערבב היטב כל החומרים.
להניח בתבנית פיירקס משומנת ומקומחת.
לפזר שומשום.
לאפות ב-160 מעלות עד השחמה.

לפני

   



אחרי

  בתיאבון!





הונג קונג- בדרך לאוסטרליה



ההחלטה לטוס לאוסטרליה לא היתה קלה.
הדרך ארוכה, עשרות שעות טיסה
שדות תעופה
טלטלה
עלות יקרה.
זו היתה הנסיעה המשמעותית שלא תישכח לעולם.
זו היתה חוויה שלא עוזבת גם לאחר שנים.
המראות צצים ועולים.
אין רגע חרטה.

יוצאים לדרך משדה התעופה בן גוריון

בדרכנו להונג קונג התחנה הראשונה בדרך.




האוירה כבר אחרת

בוחנים מבעד לחלון




עושים היכרות עם תחנת הביניים




                                                  תכונה, עוד יום עבודה שעבורנו חוויה גדולה





מדרגות נעות מפה לשם


עגלות במאות


חנויות נוצצות



ודיילות עטויות מסיכות







גם מבט למעלה מעניין






מסעדות לרוב.



אוכל אסייאתי אהוב ביותר



כל ביס זו חוויה מיוחדת במינה. 



 וה-menu שחייבת להנציח





האסטתיקה שבהגשה
אהרוני! איפה אתה?







התמכרות ליצירה.

 שנים שאני מכורה להכנת כרטיסי ברכה.

הם יוצרים סביבה של רוגע ושלוה.
הם מאפשרים לי לשקוע בעולם הדימיון
עולם של צורות וצבעים.
מנתקים מהעולם החיצון, מחדשות רעות.
מחזירים אולי קצת לילדות....
לנייר, דבק, מספריים, דיו וחותכנים.
מכניסים אותי לבועה של אותה הילדה
של הימים ההם.
לבבות ואהבות
שמחות וברכות.
מרכיבה משקפיים ורודים
ונהנית מהחיים.
"אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה"!



יום רביעי, 13 בינואר 2021

ימי קורונה וגעגועים לנכדים.

ימי קורונה........כל מה שנותר לספור את הימים ולחבק שוב את הנכדים שגדלו בנתיים. מביטה בתמונה ונזכרת בשבת בבוקר, הבובות מחכות לנכד הקטן, אצל סבתא לא משעמם אף פעם. בובות שהכנתי לו בסריגה, מלבד, שילובים, צבעים שונים. המיפגש הוא תמיד חגיגה.

הוא מביט בהם ואומר "הבה...הבה" (הרבה, הרבה) מתרגש, מחבק, שמח ומאושר. אח"כ יסדר אותם בשורה אחת ארוכה לאורכה של הספה וינהל עימם שיחה עמוקה. יחייך, יספר, ילטף ויהנה. 
אני מביטה בו מהצד, מקשיבה לכל מילה. מביטה בקסם המתנהל לנגד עיני...ויודעת מניסיון...שגם הוא יגדל מהר...יעבור למסכים, יסתגר בחדרי חדרים, יכין שיעורים וידבר בצ'ט עם חברים. 
בקרוב גם הוא ישפיל עיניים לעבר המסך והמיפגש איתו יהיה קצר וענייני. הבובות שהכנתי לו ישובו למגירה...מי יודע מתי יצאו משם בפעם הבאה?......ברור לי שאיתו, 
היה זה זמני....הם יחכו כבר לנכד/ה הבא.
כן, כבר כמעט שנה שאני סגורה ונצורה בדירה. חוששת מהמגיפה. הילדים והנכדים מגלים אחריות, שומרים מרחק ולא מתקרבים. הגעגועים גדולים משני הצדדים, אבל כולנו מקבלים את הגזירה הכלל עולמית. מבינים שהמרחק והשמירה - הם צו השעה ועלינו לקבל אותם בהכנעה והסכמה. 
דיונים של בעד ונגד, ידחו לנושא אחר. אין זה הזמן למחלוקות ומחאה.

חוזרת לחוטים והמסרגה, גוזרת עוד דמות מבד הלבד ומכינה עוד בובה. הזמן מאפשר, השקט סביב...כולנו מחכים לתום המגיפה וימים טובים יותר.

אני כבר מדמיינת את "ליל הסדר" הבא. כשכל המשפחה מסבה סביב השולחן ללא חשש ויראה. כשנטפטף מן היין לזכר מכות מצרים......יודעת שיהיה בלתי נמנע לטפטף עוד טיפה...לזכר המכה הנוראה....הקורונה שחדרה לעולמנו, ושיתקה אותנו מחיינו, ללא הודעה או התרעה. 
עוד יהיו ימים טובים מאלה - אני בטוחה!





ממרח דמוי כבד - צמחוני/טבעוני

                           לאחרונה אין משפחה שאין סביב השולחן טבעונים/צמחונים.                                        הנה מתכון שיתאים לכול...