המטבח עבורי הוא עוד חדר יצירה.
כן, יודעת שלא רבות אוהבות את ה""עיסוק המתכלה"" הזה...
אנחנו עובדות וטורחות...אבל לא נשאר מזה מאומה...למעט פירורים.
שוב לוקחות את המטאטא להעלים עקבות לא תמיד שלנו.
והרי גדלנו על האגדות של המכשפה הרוכבת על מטאטא, אולי מכאן
הרתיעה שלנו מהמקל המרמז הזה.
ברור כשאנו עובדות עם החותכנים בפימו... התוצר נישאר,
והרי עשינו אותה פעולה רק עם חומרים אחרים.
אז לא יותר כדאי להשקיע לטווח ארוך? אכן שאלה.
אהה ואם נדבר על דיאטה, ברור שיש כאן
סיפוק כפול, גם נשאר לנצח וגם נטול קלוריות.
בטיולי בחו""ל אני מרבה לצלם תמונות שאיש לא יבין זאת. לכן אוהבת לחוש את המצלמה קרובה אלי
ולהשתמש בה כשנקרים מוצרים מעניינים בדרכי.
אוסטרליה.
בעת שיטוטי סביב אגם בלד בסלובניה בעוד שאר בני המשפחה שטים בסירה, גיליתי יריד אמנים
ודפיקות קצב הלב עלו וגאו.....הייתי מאושרת שהצלחתי לחמוק מהשיט והרווח המשני היה כפול.
עוגיה ענקית במיוחד. תראו את הגודל שלה.
הכל דקורטיבי כל-כך ומצוייר עם חומרים אכילים
כמובן.
אהבתי את העדינות.
הסתובבתי לי בין הדוכנים ונהניתי מכל רגע. שלפתי את המצלמה ואפילו ביקשתי בנימוס לצלם והרי
התוצאות. הובהר לי שאלו עוגיות ג'ינג'ר מיוחדות לחג. יפות נכון?
אני לא מספיק מצלמת במטבח כמו שהייתי רוצה .
משום מה אחרי הכנת העוגיות רימון שהכנתי לחג,
לקחתי את המצלמה כי
חששתי שלא אחזור שוב על הטירוף הזה, אז טוב שיש מזכרת.
את החותכן הכנתי מבקבוק מים עפ""י
הדרכה שהיתה ברשת.
סליחה אם לא זכור לי למי מגיע הקרדיט.
צילום נוסף – עוגת הפרח שאני נוהגת להכין באירועים שונים כי היא מאד דקורטיבית.
את התבנית הבאתי מניו יורק.
היה כדאי.
זו היתה פינת ""האמנות האכילה"". או ""היצירה המתכלה"" איך שתעדיפו.
