כן, אני כנראה מוזרה.
יש לי בקשות מפתיעות ביום ההולדת.
פעם היה זה בית חב"ד בצפת. שלא אשכח.
הפעם ביקשתי לצאת לטיול שורשים.
כך, עם שתי בנותי האהובות
יצאנו לפרדס חנה, לבית הקברות.
ביקרנו את המצבה של סבתא זהבה ז"ל,
אימי ז"ל, תמיד ביקשה
שלא נשכח לפקוד את קיברה.
היה חשוב לי למלא צוואתה.
זהבה אנגל ז"ל.
הסבתא המיוחדת שהיתה לי.
אשה קטנה אבל גדולה,
אמיצה, חרוצה, דתיה, שחקנית תיאטרון באידיש.
ניגנה בפסנתר ואקורדיון.
אשה כריזמטית, חברותית, מנהיגה, פלפלית, היפר אקטיבית.
טיפחה גינה לתפארת עם פרחי דליה שהיו גבוהים ממנה
וחצר מלאה בעצי פרי מכל טוב.
נפרדתי ממנה מיד אחרי בת המצוה שלי.
אבל לשכוח אותה לא ניתן. היא חלק מחיי.
הצניעות איפיינה אותה ואת התקופה.
זוכרת היטב את ביתה.
את הבגדים שתפרה לי
בימים שלא היתה תלבושת אחידה
ובהם הרגשתי תמיד מיוחדת וגאה.
זוכרת איך לקראת חג הפסח היתה ערוכה.
איך הכינה לי במו ידיה - שוקולד למריחה.
זוכרת את טעם הגויאבות על העץ.
המנדרינות עם הקליפה הכתומה
הסעודות הבריאות ישר מהעצים
בחצר הפורחת, ירוקה ומשמחת.
היו ימים, הם מתרחקים והולכים
אבל בלתי נשכחים.
