פחם, מנוף, טיפות, וירוס, יוג'ין
אלה מילים שניתנו לנו בסדנת כתיבה אליה אני משתייכת מזה זמן.
הבטתי במילים. הן הביטו בי. מה הקשר? איך בונים מהן סיפור?.
השעון מתקתק. ניתנו לנו 8 דקות לכתיבה. אין הגהה. פשוט ספונטניות וכתיבה מהבטן.
השאירו אף אותי הכותבת בתדהמה.
פשוט טיול למעמקי התת המודע.
זה היה מזמן.
אבי הפגיש אותי עם בן דודו יוג'ין.
נדהמתי מהדימיון המשפחתי.
זו היתה הפעם הראשונה שנפגשנו שכן הוא גר שנים בארה"ב
היה דובר אנגלית ומעט עברית במבטא אמריקאי כבד.
הבטתי בו.....הייתי ילדה קטנה. לא היו לי דודים.
אבי היה ניצול שואה וכל שאר פליטה היה עבורי הפתעה.
יצאנו לטיול רגלי בטבע. להכיר לו את הסביבה הקרובה.
טיפות גשם נתפסו במעיל הדקיק והחליקו מטה.
בשטח היו פזורות שאריות פחם ממנגל שחגגו כאן משפחות ביום אמש.
מנוף גדול נראה באיזור הנבנה בפאתי הפארק הירוק השוכן ליד ביתנו.
שיחה התנהלה תוך כדי הליכה.
אחזתי בידו של אבי ולא יכולתי להסיר עיני מיוג'ין שלפתע הופיע בחיינו.
צעדנו לכיוון הבית. הייתי נרגשת.
למחרת וירוס תקף אותי או שמא שפעת........
כמו תמיד הרגישות למעט קור, אינה פוסחת עלי.
נותרו
זכרונות ילדות רחוקים.
עמדת יפה באתגר
השבמחק