יום ראשון, 29 במרץ 2015

פשטידת כרובית.


 



עוד ארוחת שבת
לא אוהבת להכין את אותו מתכון...משעמם!
מן שגעון שכזה.
אז מה הפעם?

פשטידת כרובית
ראש כרובית . פרחים מפורקים ומבושלים
2 בצלים מרוסקים
3 תפו"א מרוסקים גס
2 ביצים
אשל אחד
4 כפות קמח תופח
2 כפות מיונז
כף אבקת מרק
מלח לפי הטעם.


להניח העיסה על נייר אפיה, בתחתית לפזר מעט קוואקר
על השכבה העליונה שומשום
בתיאבון.

מתכון לחרוסת ביתית .

 

 


הכנת חרוסת ביתית היא קלה ביותר....
כשיש מעבד מזון כמובן.
                                                     החבר הכי הכי שלי...במטבח!
זאת אתם כבר יודעים!
בהכנה ביתית אין חומרים משמרים
אנחנו יודעים בדיוק מה אנו מכניסים!
נסו....אל תחששו
ההצלחה מובטחת!

 המצרכים הדרושים!
150 גרם תמרים דחוסים.
2 תפו"ע גרנד ירוקים. מקולפים וחתוכים .
100 גרם אגוזי מלך.
100 גרם שקדים.
חופן צימוקים + 4-5 משמשים מיובשים מושרים ביין ומים.
גרידת לימון/תפוז או 2 כפות ריבת תפוזים 100% פרי.
2 כפיות קנמון.
כפית ג'ינג'ר.
3-4 כפות ממרח תמרים.
1/2 כפית ציפורן.
יין מתוק כ-1/3 כוס.
לטחון היטב כל הנ"ל.
      
                                                                                 אפשר כבר ללקק,
אבל לזכור שהחרוסת מיועדת לליל הסדר..
אחרת לא ישאר.



ממרח פטריות ואגוזים

 

 
פורסם ב-29 במרץ 2015, 11:48 במדור מתכונים
 



פטריות שמפיניון חתוכות וילי פוד (400 גרם)

להשרות חצי כוס פטריות שחורות מיובשות,  במים, ולבשל עד לריכוך.
או .....קופסת פטריות שמפיניון מסונן
2 בצלים גדולים מטוגנים ומושחמים
כוס אגוזי מלך
ביצה קשה
כף שטוחה של אבקת מרק
מלח לפי הטעם

לטחון לפי הסדר
פטריות
אגוזי מלך
בצל מטוגן
ובסוף ביצה/שתיים


לערבב היטב.
מבטיחה לכם שזו הפתעה טעימה.
עכשיו מתכננת להחליף את הפטריות לחציל ואולי לעוד ניסיונות.
אפונה כבר ניסיתי...
מי עוד ירכיב לי מנה מעניינת?
איזה עוד הפתעות מחכות לי בדרך?.

מאפה גבינה בתבנית שקעים.

 

 
פורסם ב-29 במרץ 2015, 10:57 במדור מתכונים
 


מאפה גבינה - בביסים קטנים.

המצרכים
גבינה קוטג'
ביצה אחת
כפית תמצית וניל
  2-3 כפות סוכר
3-4 כפות שטוחות קמח תופח
חופן צימוקים/חמוציות
חצי כפית שטוחה קינמון




לאפות בתבנית שקעים קטנים

פשוט וקל, חביב לאירוח.


פשטידת כרובית + תפו"א ..מתכון!

 

 
פורסם ב-29 במרץ 2015, 17:03 במדור מתכונים
 




עוד ארוחת שבת
לא אוהבת להכין את אותו מתכון...משעמם!
מן שגעון שכזה.
אז מה הפעם?

פשטידת כרובית
ראש כרובית . פרחים מפורקים ומבושלים
2 בצלים מרוסקים
3 תפו"א מרוסקים גס
2 ביצים
אשל אחד
4 כפות קמח תופח
2 כפות מיונז
כף אבקת מרק
מלח לפי הטעם.


להניח העיסה על נייר אפיה, בתחתית לפזר מעט קוואקר
על השכבה העליונה שומשום

יום שלישי, 24 במרץ 2015

ירידה לצורך עליה. - מחשבות והגיגים.

 
 

תוצאת תמונה עבור יריבות


בבחירות האחרונות הייתי עסוקה בניסיונות להבין את התכנים, המילים, חוסר תרבות הדיבור,
ההכפשות ההדדיות, מילים קשות שנאמרו.
אלימות מילולית לשמה.
היה עצוב לי להיווכח מה קורה סביבי.
התלהמות מעל במת הפייסבוק שהפך לערוץ תקשורת
בה כל אחד מרשה לעצמו לומר את אשר על ליבו.
לנצל את האפשרות הנגישה להשמיץ,
לבקר ולהכפיש.
חשתי כמו במשחק "טלפון שבור", "העברת שמועה".
הקשבתי לתוכן.
מצאתי עצמי שואלת בקול רם...
"מדוע רבים כל כך, בוחרים להנמיך את האחר על מנת להעלות את עצמך?"
ואתם כל אלה שעשיתם זאת...עכשיו שהכל הסתיים!
כיצד אתם עומדים מול יריבכם ומחייכים ?
כיצד אתם מסבירים את עצמכם?
מה אתם אומרים לצד השני?
תוהה וחושבת!

האם אין חוקי דיבור גם בין יריבים?
היכן האיפוק, קבלת האחר? כבוד לאחר?
לאן הם נעלמים באלה הימים?
כן, גם בעולם הפרסומות העסקי זה קיים.
האם המוצר שלך טוב יותר רק כאשר פגעת באחר?
אין דרך לציין את נקודות החוזק שלך מבלי להצביע על נקודות החולשה של יריבך?

יום שני, 23 במרץ 2015

חפש את הדומה/שונה!



 
פורסם ב-23 במרץ 2015, 21:31 במדור אמנות ויצירה
 


בבקרים עוברת הרבה מהלא צפוי, במקום העבודה שלי.
המציאות עולה על כל דמיון.
הלחצים גורמים לכאב ראש יומיומי.
כדורים ו.....כרטיסי ברכה אותם אני מכינה כדי להרגע.

הם נוצרים בקבוצות
דומות אבל שונות.
הנה החבורה האחרונה.

מי מהם אהבתם במיוחד?

1.



2.


3.


כל זה נעשה בפינת השפיות שלי
בשעות אחה"צ
בחדר היצירה שלי.
נשימה ארוכה לקראת יום חדש...

יום שבת, 21 במרץ 2015

תבשיל עדשים, פטריות ופתיתי סויה! ללא בשר!

 

 
פורסם ב-21 במרץ 2015, 14:39 במדור מתכונים
 



שנים שלא ראיתי פתיתי סויה.
בעבר השתמשתי רבות.
בסיור שגרתי ב"עדן מרקט" (לא עושה פרסום, רק מציינת עובדה)
פגשתי בהם שוב.
מונחים בחביות גדולות, נמכרים על המשקל.
 פולי הסויה הם עתירי חלבון ודלי שומן, עתירי סיבים וללא כולסטרול.
החלטתי להיזכר.
דרך ההכנה של פתיתי הסויה.
להשרות במים רותחים בקערה כשעה/שעתיים.
עד שמתרכך.
לסחוט היטב ביד, להוציא מהם את המים ולהכשירם לתבשיל.


המצרכים הדרושים
כוס וחצי עדשים שחורים מושרים מעט במים ושטופים היטב.
בצל מטוגן
כוס פתיתי סויה יבשים
פטריות טריות או מיובשות ומושרות במים.
כמון, מלח, אבקת מרק פרווה לפי מידת המליחות האהובה עליכם.




בתיאבון!

טובים השניים מן האחד.



 
פורסם ב-21 במרץ 2015, 8:08 במדור אישי
 




אימרי השפר המתנוססים ברשת
גורמים לי לעצור ולחשוב.
נושא ה"חברות" העסיק אותי מאז ילדותי.
אולי זו הסיבה שלמדתי פסיכולוגיה?
מי יודע?
הייתי צעירה כל כך אחרי צבא.
ילדה בת 20, ילדה של בית.
רקמתי נדוניה...קראתי ספרים, סרגתי ותפרתי.
אבל תמיד חשבתי על הסביבה.
עם השנים התנסיתי בחברים כאלה ואחרים. נכון יותר חברות.
לפתע פוגשת במילים....הבאות!!!




עוצרת.......
חושבת.....
נזכרת....

אין כאן מגבלות של גיל. מתאים לכולנו.

מה אתם אומרים?
יש לי הרבה סיפורים....
ולכם?

שנים ארוכות אני עוסקת בתוכנית "כישורי חיים" לילדים ובני נוער.
תוכנית העוסקת בחברות.
במה אנו עוסקים שם?
 
         מודעות עצמית וניהול עצמי
         שליטה עצמית
         כישורי חברות
         תקשורת בין אישית
         אמפתיה        
אסרטיביות
         פתרון בעיות
         קבלת החלטות
         התמודדות עם מצבי לחץ ושינוי
 
 
אז עכשיו ברור יותר מדוע עצרתי ליד האימרה הנ"ל
ומחשבות רצו בתוכי?       
       





יום שישי, 20 במרץ 2015

מניה - תאטרון שלא משכיח את השואה.



 
פורסם ב-20 במרץ 2015, 19:57 במדור אישי
 



"מניה"
 
   

 


יוצרים: שי קדימי
בימוי: שי קדימי
תעתוק וניהול מוזיקלי: שי קדימי, גיל ממן
תמליל: מוריה זרחיה
שפה ודיבוראורי מורג


משתתפים: שי קדימי

הופעה ראשונה: 23 ביוני 2004
משך הופעה: כחמישים וחמש דקות ללא הפסקה
  


מניה הורביץ ניצולת מחנה הריכוז אושוויץ בירקנאו - אלמנה, אם לשני ילדים, תושבת תל-אביב. מחלת הסכיזופרניה בה לקתה מניה לאחר המלחמה גרמה לה לראייה מעוותת של המציאות, חולשה ותחושות רדיפה מהעבר.

הניסיון לספר לראשונה מה קרה שם באמת מטלטל את ההווה ומגדל הקלפים שבנתה חמישים שנה, קורס עת היא מנסה להסביר דברים שאין להם תשובות. בשלהי המחלה היא מחליטה לשים קץ לחייה, לא לפני שהיא מספרת לילדיה את מה שקרה שם...

ההצגה עוסקת בהתמודדות היומיומית של ניצולי השואה עם העבר, עם החיים שנשארו שם, הבדידות, הפלאשבקים שלא מרפים, הזקנה, הייסורים , הלבד.

הצגת יחיד של תלמיד שנה ג'' - שי קדימי





כשהמסך עולה על ההצגה "מניה" מתגלה לעיני הקהל אישה מבוגרת, בת 80 לערך, מאופרת בכבדות, יושבת בסלון צנוע. במשך כשעה היא מגוללת את סיפור חייה ובעיקר את קורותיה במחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו בזמן מלחמת העולם השנייה. כשמניה מספרת איך הכריחו אותה הנאצים להרוג את בנה הפעוט באמצעות זריקת מורפיום, לא נשארת עין אחת יבשה באולם.

אחרי מחיאות הכפיים, יוצא היוצר, שי קדימי, 30, להיפגש עם הצופים. קדימי הוא ההוגה, הכותב, הבמאי והשחקן שמגלם את מניה.

השאלה המתבקשת היא מה לבחור צעיר ממוצא מזרחי ולהצגת יחיד שבה הוא מגלם קשישה מזרח-אירופית?

"יש לי משיכה למקרים של עיוות צדק, מקרים שבהם מישהו מוסת בצורה אלימה ופתאומית ממסלול החיים הרגיל שלו", מנסה קדימי להסביר. "אני חושב שזה קשור לחוש צדק מפותח. כשהייתי ילד הייתי רב עם מורים שהתנהגו לא יפה לאיזה ילד. כשלמדתי בבית צבי היו לי הרבה מריבות על הרקע הזה עם במאים ומורים. זה נובע מהאופן שבו אני תופס את מקום האמנות בחיי. אני חושב שהתפקיד של שחקן, ובכלל של יוצר, הוא לא רק לדקלם טקסטים ולבדר אנשים, אלא לקחת אחריות על המקום שבו הוא נמצא כשהוא מופיע".

לדבריו, "ליוצרים יש כוח והם יכולים להשתמש בו לטובה. במקרה של הדמות של מניה, המשיכה התחילה מוקדם אצלי, עוד בגיל שמונה".

איך זה קרה?
היינו בכיתה והביאו ניצולת שואה לדבר איתנו. אני זוכר שהרגשתי שאני עובר חוויה בלתי רגילה. זכרתי כל פרט לגביה - איך היא נראתה, מה היא לבשה, איך היא התנהגה, מחוות קטנות, הכל. רק לא הצלחתי לזכור מילה אחת ממה שהיא דיברה".
שנוי במחלוקת
נדמה שקדימי, במקרה או שלא, מוצא את עצמו פעם אחר פעם מכניס דמויות שנויות במחלוקת אל תוככי הממסד. עם מניה - גבר שמשחק ניצולת שואה - הוא מגיע להופיע מול בתי ספר. ב"האלופה", הטלנובלה של הוט, הוא גילם במשך שתי עונות את אלון/אלונה, גבר בלבוש אישה, עמוק בתוככי הממסד החשוב ביותר בישראל - טלנובלה מסחרית.

איך הממסד מקבל אותך?
"עם מניה אף פעם לא נתקלתי בשום סוג של התנגדות לעניין של גבר שמשחק אישה. להפך - התגובות היו חיוביות מאוד. אומרים לי כמה חשוב מה שאני עושה, שזאת עבודת קודש. אפילו כשהופעתי לפני קהל דתי אמרו לי שאני עושה מצווה גדולה. יותר מזה, במהלך ההצגה אפילו לא יודעים שאני גבר שמשחק אישה. אני מבקש גם שלא יחלקו תוכנייה ושלא יגידו שיהיה אחר כך מפגש עם השחקן. הקהל חושב שהוא פוגש ניצולה. כשמבינים שאני גבר, אחרי
ההצגה, התגובות הן בדרך כלל הלם, אבל אחר כך יש המון פרגון".

במקרה של "האלופה", מצד שני, קדימי חושב שהממסד פספס לגמרי את ההזדמנות לעשות צעד גדול בכיוון של נורמליזציה. "מצד אחד אמנם כתבו את הדמות, ואני עומד מאחורי כל פריים שצילמתי שם", הוא אומר, "אבל מצד שני, כשאתה רואה את שאר הסדרה וכל מילה שנייה של יהודה לוי, זאת קללה כמו 'הומו' או 'קוקסינל', אתה מבין שהם בעצם לא עשו כלום וזה חבל".
עשית משהו מאוד קיצוני, הופעת עם ההצגה באושוויץ, בבלוק עשר, הבלוק שבו נערכו ניסויים רפואיים בנשים.
"זאת הייתה חוויה מהממת בעוצמה שלה. זה דרש אישור מיוחד של הנהלת המוזיאון של המחנה. כשעמדתי שם, שיניתי משפט מההצגה שבו אני אומר 'אתם לא תבינו מה היה שם' ואמרתי במקומו 'לא תבינו מה היה כאן'. זה שינוי קטן, אבל הרגשתי שאני עומד להתמוטט בבכי כשאמרתי את זה. אני חושב שזאת הייתה החוויה הכי קשה שלי כשחקן. לשמור על המסגרת של ההצגה במעמד הזה".

אפשר, מבחינה מוסרית, לעשות אמנות שמבוססת על השואה?
"אני לא חושב שיש ברירה. אני חושב שאמנות היא הדרך הכי יעילה להגיע ללב של האנשים ולספר להם את הסיפור של מה שקרה שם, ועל ידי כך להשאיר אותו בחיים".

עד מתי תמשיך עם זה? 
"עד מתי שיהיה לי כוח. אני חושב על זה בכל פעם שאני מעלה את ההצגה. אולי אמשיך עד גיל 50. אני לא יודע להיות טכני. אני מאמין שיש לי אחריות כלפי כל דמות שאני בורא על הבמה. לכן אני גם חווה הכל על הבמה באופן מוחלט בכל פעם מחדש. אני חווה התמוטטות עצבים של ממש, קריעה מוחלטת של הלב. זה לא דבר קל לעשות. ממש לא".   
מהרשת.


 
מילים משלי.....
אמש ראיתי את ההצגה.
נותרתי חסרת מילים.
לא ידענו לקראת מה הולכים.
הגדירו לנו את המיפגש כ- אירוע הפתעה.
לא נרגעת!!!.
זה היה כל כך עוצמתי..כל כך שונה.
זה היה מסעיר.
כל הזכרונות מבית אבי, ניצול השואה, צפו ועלו.
הייתי נסערת ומחשבות הציפו אותי עד כדי מחנק בגרון.
כל כך אמיתי לשבת מול ניצולה קשישה, הרועדת בכל אבריה
מוחה דמעה, מקנחת את אפה.
בקול חנוק מנסה להעביר זכרונות כואבים משם.
פרויקט לעד -מתנדבים לליווי ניצולי שואהמהרשת
במקום העבודה האחר שלי, יצאה משלחת לפולין.
פולין של אבא שלי, הקיפה אותי מכל הכיוונים, בסערה גדולה.

                         "נזכור ולא נשכח".


כמה מילים לשי קדימי.

בעצם קשה לי להביע את המילים. עדיין נסערת.
זה היה כל כך אחר ושונה.
אתה שחקן מיוחד במינו.
הבטתי סביב, הבטתי ברגלך הרועדת, בהבעות פניך.
זה היה כל כך אמיתי.
מי אמר שזו הצגה?
זו עדות בבירור.
כאב כזה לא ניתן לבטא במשחק.
הייתי רוצה לשמוע אותך עוד ועוד.
עוררת בי סערת נפש עצומה.
תודה לך שי!
הפגשת אותי עם אבא שלי
שנפרדתי ממנו לפני 18 שנה
כל מה שהשאיר לי...הוא קופסת עץ קטנה בה הביא את אפר אביו
כל הדרך מפולין לקבר ישראל.
על הקופסא אני שומרת מכל משמר.
גם על המעט שסיפר משם.
תודה שי !!!
עבודת קודש.



 

לחמניות כוסמין מלא.

                                          רק באפיה ביתית יודעת מה המרכיבים                            יודעת שאין חומרים מיותרים.            ...