אוצרות שלי.
החמישה שקוראים לי סבתא.
לבי מלא גאוה ושמחה.
מכל תעודה והצלחה.
הם כבר גדולים כל כך.
השנים חלפו במהרה .
הרי רק נסעתי לפגשם לראשונה
כשיצאו מחדר הלידה.
רק בקעה שן ראשונה
רק החלו לרכוש שפה
לקרוא לי סבתא
לצפות את לבי בהתרגשות ושמחה.
ליוויתי אותם לגן הילדים,
שיחקנו משחקים,
הרבה שעות יצירה משותפת
מתחומים רבים ושונים
וכל כך הרבה רגעים שמחים.
מביטה בהם בעיניים נוצצות
מאושרת שהם שלי.
שונים זה מזה, מגשימים חלומות
בוחרים כיוון. משקיעים ונהנים.
הימים חולפים וגם השנים.
הקורונה הפרידה ביננו
הרבה לבטים...מה עושים? איך נמנעים מסיכונים?.
ימים עצובים!
עטופה במחשבות, לבטים, הרהורים.
איך בין יום - השתנו לנו החיים!
הם גדלים ומתבגרים
וממני נמנע לחבקם ולעטפם
כמו בימים אחרים!
