הם גדלו, כל אחד וטעמו הוא.
פיתחו טעם אישי
יודעים בדיוק מה הם רוצים
איזה צבעים אהובים.
לאלה מהם יסרבו.
שונים זה מזה.
דעתנים!
גדולים!
ואני ממושמעת.
נותנת להם את שקית הצמר לבחור...
לוקחת את המסרגות לידי
ועומלת על מנת לשמח אותם
ולהגשים רצונותם.
לא, הם לא גרים לידי
את הגרביים יקבלו במיפגש הבא.
מאד מקוה שתשמח אותם המתנה.
לא, זו לא סתם מתנה
היא לא נקנתה אחרי דקה של התלבטות ועוד אחת של החלטה.
היא נסרגה בהרבה אהבה.
עין אחר עין נסרגה בקפידה.
בתשומת לב מירבית והמון אהבה.
עין אחר עין מחוט אחד ארוך
ושתי מסרגות נוקשות זו בזו
והנה, הפלא ופלא, החוט המלופף לכדור עזוב בין חבריו החוטים
הפך לזוג נעלי צמר כל כך שימושי וצבעוני.
תהנו נכדים אהובים, מידיה... הלא נחות של סבתא!
מקסימות :-)
השבמחק