הוא כבר כאן בפתח....
שוב חשה אי שקט בגופי, בנשמתי
וחוזרת לרשומה שכתבתי כאן רק לפני שנה.
מה השתנה?
כלום, לא השתנה!
שוב עומדת בינכם
כולנו בלבן
מרכינים ראשינו
עומדים לזכרם.
אתם הצעירים שלא ידעתם.....
אני גדלתי לצידך אבא,
גם אם אינך איתי
גם אם נפרדת ממני,
לעולם אדליק בביתי את נר הזכרון!!!
לעולם לא אשכח!
לא אשכח את אשר סיפרת לי
לא אשכח את בכייך,
את הדמעות על לחייך,
את לילותיך ללא שינה,
את הסיוטים שלא הניחו....
לא אשכח אבא! לעולם!!!
בחרדת קודש מלטפת את קופסת העץ
בה הבאת לארץ
כל הדרך הארוכה מן התופת
את אפרו של אביך ז""ל לקבורת ישראל.
את זכרונותיך מסרתי למוזיאון לוחמי הגיטאות
מן הקופסא...
ממאנת להיפרד.
היא איתי....
היא השריד מן הימים ההם
היום כשאתה לא איתי.
היא שמחברת אותי שוב ושוב אל התופת.
נסעתי לפולין! ביקרתי שם!
שבתי ולא היית כבר כדי לשמוע מה ראיתי שם!
טיילתי בעיר הנופש בה ביקרת עם הוריך בילדותך
רציתי להביא לך תמונות משם
אבל כבר לא היית.......כדי שאשתף אותך!
הבאתי לך דיסק מנגן פולנית
כדי שתקשיב לשפת האם שלך
וניגנתי אותו לעצמי
כי לא היית שם להקשיב.
ושוב אני מרכינה ראשי בין בני הנוער ששבו מהמסע לפולין
ומביטה במסך הטלביזיה
במשלחת אנשי צבא בראשותו של הרמטכ""ל שלנו
צועד בגאווה על אדמת התופת
מלווה בקהל עצום הצועד בעקבותיו
ויודעת שלו היית כאן
היית מתייפח
כפי שאני עשיתי,
כי ירשתי ממך את הרגישות והרגשנות
שכל כך אפיינו אותך
וכל כך מאפיינים אותי!
רציתי רק לחבק
ולספר לך כמה אתה חסר תמיד
וברגעים אלו.....
כמה ינקתי ממך כל מילה ששירבבת בין דמעותיך
כשאמא דואגת לנו הדור השני
ואומרת ""די""........
ומלטפת אותך בחום ובהבנה כה רבה!
ואני חוזרת לפינה שלי
וקוראת בסתר ספרי שואה
כדי לדעת עוד!!!
את כל מה שאתה לא יכולת לספר...
להיזכר....
לכאוב....
והשנים חולפות!
70 שנה!!!
עשרות שנים של זכרונות מן התופת.
הניצולים מתמעטים
הסיפורים נאספים כמו יהלומים!
עכשיו אנחנו מבינים
שהזמן אוזל!!!
אזכור ולא אשכח אבא
את אשר עברת
את היקרים שאיבדת
את מה שהשארת מאחור!
מבטיחה לך אבא!
יהי זיכרם ברוך!!!
אסנת יקרה, זה עצב שלא נגמר.את יודעת לגעת בנימי הלב, ולהדהד במילים את מה שאחרים מרגישים. תודה.
השבמחקאסנת יקרה, מילים משמרות את הזכרון.
השבמחקכתבת כל כך יפה על הדרך שלך להמשיך את הזכרון שהופקד בידך מאבא.
מרגשות