פוסט שנכתב בעבר..........אבל תמיד אקטואלי.
את אהבתי לתינוקות (יש מישהו שלא אוהב תינוקות???) כבר הבעתי בפוסט הקודם.
אז הנכד הפיצפון שלי עדיין נאבק עם כאבי הברית, וחוץ מהציצי של אמא, עוד לא מעניין אותו הרבה.
אבל אני בשקט בשקט מכינה לו LINE של מתנות שקצת יגדל.. ובנתיים גם לתינוקות האחרים במשפחה.
כיוון שאני עובדת 6 ימים בשבוע (לא בדיוק עם תינוקות...אלא עם חבר'ה נועזים בגיל ההתבגרות),
את שעות הרוגע שאחריי, אני מנצלת ליצירה.
אז כשאין כוח לסחוב את מכונת התפירה הנאמנה אבל כבדה (אוף למה דוקא לי יש את הדגם הנדיר שהחליטו בזינגר ליצר ממתכת וצריך אליה סבל צמוד על מנת לנייד אותה ממקום למקום)
אז...אני שולפת את שקית הלבד שלי ושאריות הפליס הרכות (תודה לך מירי ש. חברתי היקרה והדואגת לי לעיסוק מתמיד) ומתיישבת לנוח מהמתח שצברתי בעבודה במהלך היום שעבר עלי. כי לעבוד עם נוער זה אתגר, אבל זר לא יבין זאת. כמה בריאות משלמים, כמה מתחים צוברים, כמה רגעים של לחץ, כמה דאגות....
אז כמו שאמרתי...."אמנות ויצירה - כתרפיה לנשמה".
והפעם דובים קטנים מלבד - תפורים רק ביד.....כמה שזה מרגיע אין לכם מושג. (ואולי כן!)
דובים שתפרתי לתאומים בנים והלבשתי אותם לצניעות!
ודובי לתינוקת...ברור לא?
וכדי שהאח הגדול לא יקנא...דובי קצת גדול יותר, אבל כמו הקטנים רך ונעים!
הקטנים כל כך אוהבים כיסים...אפשר להחביא שם כל מיני חפצים קטנים....
אז גם אם דובי אינו ממשפחת הקנגרו.....אצלי הוא קיבל כיס קטנטן.
עכשיו אוכל להציץ מה החביאו שם.
אלה היו מספר דקות על דובים ותינוקות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה