נכדי הבכור לבש מדים.
בגאוה של נער בן 18
שרק לאחרונה חבש את ספסל הלימודים.
התרגשות אחזה בי.
דמעות זלגו מעצמן.
רק נולד!!!
כיצד חלפו להן השנים?
חושבת עליך אבא שלי זכרונך לברכה.
נטעת בי גאוה לצבא.
למדים. לדרגות.
ליוויתי לתפקידים משמעותיים את הבנות.
היו ימים שמחים, מאתגרים וגם רוויי דמעות.
יציאה מאיזור הנוחות, מהמיטה החמה.
לאוירה של משמעת לא קלה.
השנים חולפות. דור אחר דור
מתהדר במדים.....
ואני שוקעת בזכרונות מבין דפי האלבומים.
גם אני הייתי שם. בבסיס חיל האויר.
במשרד האפור הנושק למסלול הטיסה.
שכל המראה, מרעידה את השטח
מלווה בקצת מתח.
נוברת בתמונות של פעם.......
געגועים לימים של חיים צעירים
של חוויות מרגשות...
נותרו - זיכרונות עמומים.
ותמונות מעטות באלבומים.
יופי של נוסטלגיה. המון בהצלחה לנכד!
השבמחק