מאז ימי הקורונה, נצמדתי לזום כמו דבורה לצוף.
שם גיליתי עולם ומלואו והתמכרתי לזמזום המילים.
התוודיתי למשימות נפלאות, המשחררות את היד לכתיבה
ואת הראש לרחף בעולם הדימיון.
והתרגיל הפעם.........(כל הזכויות שמורות לדניאל וייל המנחה האגדית).
חברו טקסט מהמילים הבאות - ענף, מחשב, כף יד, אש, ציפיתי
על הגז עמד סיר מהביל של מרק. דאגתי שיהיו בו די מים שלא יחרך.
עזבתי את זירת המטבח בה אני מבלה הרבה מדי מדי יום,
לא אני לא מתלוננת.....אני ממש אוהבת.
אבל......חלמתי על מעט שלוה מול מסך המחשב בחדר המרוחק מהמטבח.
בערה בי אש, אש של כתיבה בבלוג שלי אותו אני מטפחת מזה שנים מספר.
כף היד שמכאיבה לי לאחרונה הכבידה עלי את הכתיבה אבל לא נכנעתי לכאב הטורדני הזה.
התיישבתי על הכסא המרופד, הבטתי מבעד לחלון על העץ שעטה עלים ירוקים טריים כל כך.
על ענף אחד מענפיו, התקוטטו שני עורבים בקולי קולות מפלחים את השקט של הכרמל הירוק.
ציפיתי למעט שקט והם הפרו אותו ללא התחשבות בסביבה הדוממת.
לא איפשרתי להם לנצח.
המשכתי בכתיבה שגורמת לי כל כך הרבה הנאה. סיימתי את המלאכה.
גם המרק החם, חיכה לי ושמח לקראתי בשובי.
גישה לבלוג - https://osnatbar.blogspot.com/
יפה מאוד :-) עמדת באתגר בהצלחה
השבמחקתודה מוטי. תמיד שמחה לתגובותיך. תודה שטרחת
מחקמקסים.
השבמחק