פעם היו פה חיים, זיכרונות, מסע, רגעים שמחים ועצובים.
פעם היינו ילדים, עם תמימות, ביישנות וחיוכים.
כאן גדלנו, עם אבא ואמא נפלאים וחמים
שתי בנות, אחיות לא דומות וכל כך שונות!
למדנו ועוד למדנו, חגגנו בת-מצוה והרבה חגים ואירועים.
התגייסנו, התחתנו, עזבנו, ילדנו...
הוא היה אז בית חדש ומודרני
בו מאד התגאינו.!!!
חלפו עשרות שנים...
כולנו התבגרנו
מאבא בכאב נפרדנו
ובחיינו המשכנו.
ואז...יום בהיר אחד
על הדלת הוא הקיש...
איש צעיר, במכונית יוקרתית
וצרור מפתחות מרשרשות.
הציע להרוס ולבנות דירות חדשות.
נפרדנו, בכינו, השארנו זיכרונות מאחור
כאלה שכבר לא רצינו לזכור...
ולקחנו איתנו את אלה המחבקות
מרפדות את הלב ועושות לנו טוב.
ארזנו היטב בעטיפה רכה
ויצאנו מכאן לדרך חדשה!
פעם היו פה חיים...רגעים עצובים ושמחים!
קשה להפרד מבית הילדות וכמובן שעוד יותר מהורה.
השבמחקאבל לדעתי בניית בניינים גבוהים בערים הקיימות היא חיונית אם רוצים לשמור גם על קצת שטחים פתוחים