פגישה בבנין משרדים לא מוכר בהרצליה.
לראשונה באיזור הזה...
בבנין חדשני בסביבה ותיקה.
שונה בנוף המקומי - מושך את תשומת לבי.
ממהרת לעמוד בלוח הזמנים, לא לאחר חלילה.
הדיוק הוא חלק ממני,
זורם בעורקיי משחר נעורי.
גנים? חינוך? ואולי חברו להם יחדיו?
מי הדומיננטי? מי המוביל? לא אדע .
רצה לעבר המעליות בלובי המפואר,
בשביל המוביל...מימין למדרכה,
צדו עיני - בריכת דגים, עם צמחיה ירוקה.
שולפת המצלמה....הרי היא תמיד אלי צמודה.
אבל לא! הרי לא יתכן! לא אאחר לפגישה.
אשוב לשם... לבריכה היפיפיה ואנציח את יופיה!
עיני נכבשו במראה, מוחי משמר את היופי.
לא אוותר גם הפעם...להנציח את הרגע.
בחלוף הזמן, מביטה בתמונה שנותרה -
מזכירה לי יצירה יפנית במיטבה.
ואולי שטיח קיר או טפט?
הזיכרון מאיר את התמונה,
גם הפעם סקרנותי ניצחה!
אני חושב שאני יודע איפה הבריכה הזאת ושבתמונה שלך היא נראית יפה יותר מאשר במציאות...
השבמחק