מהרשת.
ימים רגישים של מלחמה
כל מטס מחריש אזנים
מעלה דופק ותחושה של חנק ומועקה.
כל מבט לעבר המסך
והדמעה כבר בפינת העין,
מגיחה מעצמה
ללא שליטה.
אחריה עוד דמעה ועוד דמעה...
לו רק מילאו את הכנרת
היא יכלה להיות כחולה ויפה.
הנה עוד מטס נמוך מעלי,
בתוכו טייס שאולי
רק לא מזמן כעס ופרש.
בעת מצב של מדינה בסכנה
הוא מיהר אל הטייסת בכוונה מלאה,
להגן על המדינה האהובה .
"אין לי ארץ אחרת - גם אם אדמתי בוערת".
אני זועקת!!!
https://www.youtube.com/watch?v=5rlHA21a05c
די לשנאה!!!.
היא לא אמורה להיות קיימת.
זמנו אהבה!!!
היא כל כך מיטיבה!
מרפדת בטוב, ברוך - את הנשמה!
מפחיתה חרדות, מאפשרת לחייך ולנשום עמוק.
תנו לנו שקט לחיות! לאהוב!
פשוט לחיות!
גם לחיות הפך מצרך נדיר
יעידו המדפים הריקים במרכולים.
תנו לנו לחיות
כי מה כבר אנחנו רוצים?
מבקשים! מתפללים! מתחננים.
רק לחיות בשקט ושלוה אנחנו מבקשים.
לא עוד הלוויות ובתי קברות
משפחות שכולות עוד ועוד.
כל כך הרבה כאב
והלב קורס, זועק, כואב.
החזירו לנו את השקט והשגרה
לקום בבוקר ללא חרדה.
שבענו מספיק מלחמות!
אספנו זיכרונות! נותרו שריטות עמוקות!
החיוך פינה מקומו לדמעות.
הן שוטפות ושוטפות.
כל כך מלוחות!
מסכים עם כל מילה
השבמחקעצוב מאוד