שורות שורות של אבנים שותקות
עטופות בפרחים צבעוניים
וצמחים ירוקים פורחים.
חפצים אהובים מזכרת מחדר הילדים,
וילדים בני 19 דוממים.
חיילים מתים.
פער בין הירוק והשמח
לעצב המציף,
לדמעות הזולגות.
משקפי שמש מסתירות
או לפחות מנסות.
טקסים ותפילות
לא תמיד מובנות.
"אל מלא רחמים"
הורים כואבים.
קהל שבא לכבד
משפחה מיוסרת
שאינה זקוקה לתזכורת.
חזן זר ולא מוכר
נושא קולו המסלסל,
לבבות מטלטל!.
קריאת הספדים גם כשחלפו שנים.
עוד שנה ועוד שנה.
המדים נגנזו....אין מילואים.
יש רק אבן קרה
זרי פרחים צבעוניים
והרבה חיילים מתים.
עצוב מאוד
השבמחק