יום הכפורים - זכרונות והרהורים.

---

 

פורסם ב-23 בספטמבר 2015, 17:10 במדור אישי

 

 

הוא שוב כאן היום הקשה הזה.

42 שנה..

וואוווו.....קשה לקלוט.

קשה לדמיין כיצד הספרות הללו מתחברות אלי.

המראות, התמונות, הזכרונות מציפים.

הייתי ליד מיטתו בהדסה ירושלים.

המסוקים המשיכו להביא עוד ועוד פצועים מהשטח.

 

בבית נשארה התינוקת שלנו והיא רק בת חודשיים בלבד.

נאלצתי להשאירה בידיהם המסורות של ההורים ולסעוד אותו, בפציעתו הקשה.

נותרה רק התמונה שלה, על הארונית הצמודה.

קטנה כזאת, בוהה, מחפשת חיבוק של אבא ואמא

שנמצאים רחוק כל כך.

 

החברים פוקדים את מיטתו, מגיעים נבוכים.

מה אומרים לצעיר, ספורטאי, סטודנט

שרגלו נותרה בשדה הקרב וגופו פצוע ושרוף?

כולנו צעירים כל כך, בתחילה ממש של שנות העשרים.

כן, אז התחתנו ילדים, פשטנו מדים וכבר היינו נשואים.

החברים באים ובאים, מסמיקים, מחוירים.

נו באמת......מה אומרים???

 

שניים מהחברים הטובים, עטויי זקן, נראים שונים

מילה אינם אומרים!!!

המלחמה הזו הפכה את שניהם לאחים שכולים.

האחד גדל כיתום צה"ל, עם אם שטרחה לא להחסיר ממנו ומאחיו מאומה

איבד את אחיו הבכור והיחידי.

השני בן לאלוף מכובד בצה"ל, איבד את אחיו הצעיר במלחמה הזו.

הם עומדים ליד המיטה, נבוכים, מהורהרים.....מסתירים כאב גדול כל כך. טרי כל כך.

 

 

והנה הם מגיעים, זוג חברים, נשואים טריים, הוא במדים מאובקים...

כמה משפטי "ניחומים" שאולי עדיף שלא היו נאמרים

כי אנחנו כל כך רגישים באלה הימים.

חלפו שנים מעטות וגם הוא כבר איננו איתנו, עבר לעולם המתים

והשאיר אלמנה צעירה להתמודדות כה קשה.

אני חסרת מנוחה, מחפשת סימני חיים מעוד ועוד חברים

והידיעות גורמות להזלת עוד ועוד דמעות נסתרות.

כדי לחסוך ממנו כאב נוסף והתמודדות.

יש לי בן ואין לו אבא - זועקת לטלפון חברה אהובה שממש כרגע קיבלה את הידיעה.

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=2415551

מסביב בחדר, גניחות של סבל ויסורים

זמרים מתנדבים, משמיעים שיר או שניים בפתחה של הדלת

מנסים להרים את המורל לחיילים המתייסרים

ואולי בתוך תוכם חושבים "כיצד ממשיכים עם אלה החיים".

כן, חלפו 42 שנה.

לתינוקת הקטנה -  יש כבר ילדים משלה...

המשכנו את חיינו במסע של טלטלה וכאב

עם הרבה זכרונות כל אחד בעולמו שלו.

היו ימים, הם אינם נמחקים...הם צפים ועולים

הזיכרונות מכאיבים.

הם חלק ממני...עד סוף החיים!!!

 

---

 

פורסם ב-13 בספטמבר 2015, 20:03 במדור מחשבות והגיגים

 

מהרשת

 צילום לקוח מהרשת

 

חַבּוּשׁ מוארך (שם מדעי: Cydonia oblonga), אַסְפַּרְגֵּל, או בשמו העממי חַבּוּשׁ, הוא המין היחיד בסוג חבוש (Cydonia).

זהו עץ נשיר קטן הגדל באזורים חמים וממוזגים בדרום-מערב אסיה ובאזור הקווקז.

                                                                 צמחים שבעבר נחשבו כחלק מסוג החבוש (Cydonia) מסווגים עתה לסוגים ומינים נפרדים.

                                            כך חבוש סיני (Pseudocydonia sinesis), הגדל בסין, וכן שלושה מינים אחרים פורחים ממזרח אסיה, בסוג Chaenomele.

                                                       העץ גדל לגובה של 5 עד 8 מטר ולרוחב של 4 עד 6 מטר, והוא קרוב משפחה של התפוחים והאגסים.

                                          כמוהם, אף לחבוש פרי דמוי תפוח, המבריק בצבע זהוב כשהוא בשל וצורתו אגסית, 7 עד 12 ס"מ אורכו ו-6 עד 9 ס"מ רוחבו.

צבעו של הפרי הבלתי בשל, ירוק ועליו פלומה אפורה-לבנה אשר רובה (אבל לא כולה) נושרת בטרם הפרי מבשיל. הבשלת הפרי היא בסוף עונת הסתיו, אז משנה הפרי צבעו לצהוב עם ציפה קשה וניחוח עז. העלים פשוטים, באורך 6 - 11 ס"מ ומסודרים לסירוגין. העלים מכוסים אף הם בפלומה צפופה של שערות לבנות. הפרחים, הפורחים באביב, אחרי הלבלוב, הם בצבע לבן או ורוד, בקוטר 5 ס"מ.

מספר זחלי חרקים ממשפחת ה-Lepidoptera משתמשים בפירות החבוש כמזון ועל כן כל השתהות בקטיפת הפרי הבשל, עשויה להניב תנובה פגומה.  ויקיפדיה.

כילדה זוכרת בבהירות כי החבוש היה מגיע לביתנו בתקופת החגים, בראש השנה.

זה היה פרי קשה מכוסה ציפה קשה וירוקה שעליה פלומה.

הלפתן החגיגי הזה היה מקשט את שולחן החג.

אמי תמיד נזקקה לעזרת אבא לקילוף וחיתוך החבושים.

זו היתה פרשה בפני עצמה.

אבא היה נוטל את הסכין הכי גדולה במטבח, מכין קרש עץ עבה

בידו השניה פטיש גדול איתו היה מקיש על שפת הסכין כדי להתגבר על החיתוך הלא קל.

השבוע כשנתקלתי בחבושים מציצים מתוך ארגז

לא יכולתי שלא לעצור ולמשש

ולהיות לרגע שוב עם אבא שלי שאינו נמצא איתנו כבר שנים.

עמדתי ליד האיש שלי כשהוא נועץ את הסכין הגדולה בחבוש

מניח בסיר גדול

ותוך כדי...החבוש כבר משנה את צבעו ומתחיל להשחיר כמעה.

מכסה את הפיסות במים, מוסיפה סוכר לפי הטעם

מקל קנמון, מעט תמצית וניל

קליפת לימון מגוררת + קוביות לימון

מרתיחה על הגז ונותנת ללפתן הזה להתבשל לאיטו. 

צבעו משתנה לורדרד כתום.

טעמו - גן עדן.

כאילו הוכן ע"י אבא שלי

לפני שנים כה רבות, בעודי ילדה קטנה.

שנה טובה

הגשמת כל החלומות!