חייבת, חייבת לתעד את הביקור בגן עדן של הפטל בארה"ב.
לקחנו חלק עם הילדים בחבורה ונהנינו לא פחות.
מצויידים בסלסלה, יצאנו לקטיף.
אכלנו ואכלנו ללא הגבלה.
חשבנו כבר על העוגה, הריבה וכל מה שבאמת נעשה כשנשוב הביתה עם האוצר הזה.
פטל (
שם מדעי:
Rubus) הוא
סוג של
שיח בעל פרחים ממשפחת ה
וורדיים, הכולל למעלה מ-250
מינים ותת-מינים, הגדלים בכל אזורי העולם, בעיקר בצפון הממוזג; ישנם מינים תרבותיים שמשמשים בעיקר למאכל, להכנת ריבות ומיצים.
למרבית מיני השיח יש חוחים בדומה לוורדים, בהם הם נעזרים כדי לטפס על קירות ומבנים. יוצא דופן מבחינה זו הוא
הפטל האדום, שגבעוליו ישרים וחלקים.
הפירות של כל מיני הפטל הם בצורת מקבץ גרגרים זעירים, הסדורים בצורה מעגלית סביב העוקץ. אשכולות הפטל מתוקים-חמוצים והם טובים למאכל אדם. קוצי הפטל מעוקלים, חדים ודוקרים. בקטיף פטל עלולים להיפצע מקוציו. ויקיפדיה.
נכנסנו לחווה, כניסה ציורית כפי שנראה בתמונה, קיבלנו סלסלה ויצאנו לדרך.
שורות שורות של שיחים עם הפרי האדום האדום הזה.
שפע שלא יתואר. אוכלים ואוכלים, בוחרים וקוטפים, נהנים מכל רגע. הפירות בשלים כל כך ואני חושבת לעצמי כיצד ישרדו את הדרך הביתה? איך יגיעו לסיר הריבה? ואולי יקשטו עוגה...
הילדים נהנים וצוהלים. כמה כיף להם שיש ענפים נמוכים ונגישים, לכל אחד לפי הגובה שלו, ממש מולו מחכה עוד ענף עמוס בפרי.
ובחצר, פינת משחקים לילדים. קרון מוצל עם ספסלים, המיועד לפיקניק משפחתי. איך? איך הם חושבים על כל פרט?
כמה נקי ומסודר. כל משפחה הסועדת את ארוחתה, מפנה ומנקה אחריה עד לפירור האחרון.
אני מביטה וכולי קנאה.
למה? למה בארץ שקיות מתעופפות? ניירות ובדלי סיגריות בכל מקום? היכן טמונה הבעיה?
צר לי, אך אין זה מרפה ממני.
עצוב לי, מדי יום לראות, לחוות ולכאוב את הלכלוך סביב, חוסר השמירה על הסביבה. מה קורה לנו???
