סימניות- יצירה שימושית לאוהבי הספר

                                    הפעם הנושא שבחרתי לעסוק בו

                                                  ס י מ נ י ו ת!!!

              זוכרים פעם פעם שקראנו ספר וקיפלנו את קצה הדף?

 קראנו לזה "אוזני חמור"

יצאתי לחפש ברשת מה מקורה של הסימניה שהחליפה את אוזני החמור

וזה מה שמספרת לנו הויקיפדיה יודעת כל!

"מטרתן של הסימניות היא לסמן מקום בספר בלי לגרום נזק לנייר ממנו עשוי הספר. במיוחד היה נכון הדבר לפני המצאת הדפוס, כשהספרים היו נדירים ויקרים. בימי הביניים שימשו סימניות עשויות רצועת קלף.

סימניות באורך 40 מטר היו כבר בתקופת מגילות הפפירוס במצרים בעת העתיקה (שנת 476 לספירה לערך) ושימשו לסימון מקום הקריאה. גם בראשית ימי הביניים, נמצאו סימניות במנזרים וביניהן סימניות שהיו צמודות (clip-on type bookmarks) לדף הנייר.

כבר בימי הביניים המאוחרים, בין המאות ה-13 וה-15, נמצאו סוגים שונים של סימניות. בכתבי יד שנכתבו על ידי פטרוס קומסטור (Peter Comester) מהמאה ה-13, השייכים לרשימות אינוונטר של הספרייה הבריטית, נמצאה סימנייה מעניינת ונדירה: באחד הדפים של כתבי היד גזרו חתך בקצה באופן אנכי ובו הכניסו שרוך ארוך ששימש כסימנייה.

במאות ה-16-17, בתקופת אליזבת הראשונה, נמצאה רצועת משי מעוטרת בגדילים שהייתה שייכת לכריסטופר בארקר, אשר רכש את ההמצאה מהמלכה שנתנה לו את הבלעדיות בשנת 1577 להדפיס את התנ"ך. בשנת 1632 הכינו סימניות ארוגות מחוטים, מכסף וציציות לספרי התורה ולספרי התפילה. סימנייה אופיינית במאות ה-18-19 הוכנו מרצועת עור שנקשרה לספר כפי שהן מצויות עד היום בספרי יעץ.

סימניות נפרדות מהספר החלו להופיע באמצע המאה ה-19. אזכור לסימנייה מופיע בספרה של מרי ראסל מיטפורד "Recollections of a Literary Life" משנת 1852. בשנות השישים של המאה ה-19 נוצרו סימניות מהודרות מבד ארוג, בעיקר בקובנטרי, מרכז תעשיית המשי של אנגליה. תומאס סטיבנס מקובנטרי, יצרן סימניות בעל מוניטין, הודיע על 900 דגמים שונים שהוא מייצר. סימניות משי היוו מתנה נחשבת בתקופה הוויקטוריאנית, וסטיבנס יצר סימניות לכל אירוע.

סימניה עשויה רקמה בדואית

סימנייה ברקמת יד מסורתית מהכפר הולוקה בהונגריה

בשלהי המאה ה-19 צומצם ייצורן של סימניות המשי, והתרחב ייצורן של סימניות עשויות נייר או קרטון, זאת במקביל לגידול בתפוצת הספרים, כאמצעי פרסום לאירועים ולעסקים שונים. הסימניות יוצרו מפלסטיק, מזהב, מפנינים, משנהב ומתכות יקרות."

סימניות בשנות האלפיים.

סימניות מודרניות קיימות במגוון רחב מאוד של חומרים. סימנייה היא לעיתים רצועת בד המחוברת לכריכת הספר, ובדרך כלל היא חפץ נפרד, עשוי נייר, קרטון, בד, לבד, פלסטיק, עור או מתכת. פעמים רבות הסימניות מעוטרות בקישוטים שונים, ולעיתים הן מכילות פרסומת לחנות ספרים או להוצאת ספרים. סימניות נמכרות גם כמזכרות לתיירים. בשל מגוון עיצוביהן ומקורותיהן, סימניות מהוות גם פריט אספנות.

בנוסף לסימניות שנועדו למטרה זו, ניתן להשתמש לכך גם בפתק אקראי כלשהו. יש המשתמשים בפתקיות דביקות (Post-it) כסימנייה. רבים נוהגים ליצור קפל קטן בפינת הדף ("אוזני חמור") כתחליף לשימוש בסימנייה.

בעידן המחשב והאינטרנט נעשה גם שימוש וירטואלי ומושאל במונח "סימנייה", בעיקר בדפדפני אינטרנט ובמעבדי תמלילים. סימנייה וירטואלית כזו היא כלי מובנה בתוכנה, המאפשר למשתמשיה לסמן קטעי טקסט או דפים מועדפים שאליהם הם יכולים לשוב בכל עת בקלות בהקלקת עכבר. מעבד התמלילים הפופולרי מיקרוסופט וורד, ודפדפן מוזילה פיירפוקס, כוללים פונקציית "סימניה" בתכונותיהם (שקיימת גם בתוכנות מקבילות אחרות, בשמות שונים).

                                         אז עם כל המידע הזה וכל זיכרונות העבר...........

                                 כן כן........אוזני החמור הידועות, סימניות רקומות של פעם, פתקים לסימון וכו'..........

            התיישבתי ליד שולחן היצירה שלי......ויצרתי לי סימניות שיעטרו את ספרי הקריאה שלי.

   לקראת ליל הסדר בחו"ל, הכנתי 35 סימניות לכל האורחים שנכחו בליל הסדר. מזכרת נחמדה מהאורחים מישראל.

                 הכנתי עם הנכדים לאירועים שונים. מחפשת סיבות ליצור......כי זו אהבתי הגדולה.

הנה כמה דוגמאות מהסימניות שיצרתי -

                                                                       סימניות פינתיות

 

 ועוד ידי נטויות.......

מיגזרות נייר - תהליך היצירה.

 

רוצה לספר כאן הפעם את סיפור מיגזרות הנייר שלי.

את השיעור הראשון (והאחרון) קיבלתי מציפורה נאמן האמנית הגדולה בתחום זה.

ומאז בעזרת הסקרנות שלי בתחום האמנות והיצירה, החלטתי להתנסות בעצמי ויצאתי לדרך בתחום חדש.  

יודעת שאתם חושבים שמיגזרות הן אלה שאנחנו מכינים בחג הסוכות ע"י קיפול דף וגזירה חופשית.

לא ולא, זה הרבה יותר מסובך מזה ויש אמני נייר ברחבי העולם שעושים נפלאות בתחום.

בחרתי באלמנטים מרכזיים וזכרתי את ההדרכה הבסיסית ודאגתי ל"קורי העכביש" שיחברו בינהם.

כאחת שתמיד מדגדג לה בידיים וחייבת ליצור על בסיס יומי, מצאתי את החומרים הנגישים ליצירת מיגזרות

כנוחים ביותר בכל מקום בו אני נמצאת...למי אין נייר, עיפרון, מספרים וסכין יפנית? למי????

כך נוצרו כל המיגזרות שלי......בד"כ כשהתארחתי...

כשלא הייתי בבית.....וחיידק היצירה תקף בשנית.

מי שחי בסביבתי הקרובה מכיר את ה"מחלה" שלי. 

  אני רגילה לתגובות הסביבה....בעיקר הן התרבו כשהתחלתי לסרוג שקיות הפלסטיק מחנות הירקות

(על כך רשומה נפרדת)....

אחת המיגזרות שאני אוהבת במיוחד היא "מיגזרת המלחמה".רגע...רגע.......תעצרו.....

אני נחרדת לנוכח המילה "מלחמה"...אני נפגעת מלחמות ידועה..אבל לא אגע בזה.....

למה לגעת במקומות כואבים? בכל אופן במלחמה האחרונה....(נו יצליח לנו כבר פעם שאכן תהיה זו האחרונה?)

יצרתי את המגזרת הזו (ראו בתחילת הרשומה) ..

.

כשהמוטיב היה...."הגברים יוצאים למלחמה והנשים נשארות מאחור".

מה מקשר בינהם? הלב כמובן...

איפה יצרתי? במקלט....... עם מי ישבתי שם????

לבד לבד!!!!! האיש שלי סרב להצטרף, השכנות קשישות מדי כדי לקפץ במורד המדרגות......

אז השארתי את הדף המצוייר והמספריים וגזרתי בהמשכים...

מי שהתנסתה ביצירת מיגזרות יודעת שזו עבודה שמחייבת דיוק והרבה סבלנות....נו טוב! מתאים לי!

נכון! ניתן למצוא מיגזרות ברשת, אבל כל התענוג שביצירה זו ההפתעה!

שכן השלב הראשון מתחיל בציור לאחר שקיפלנו את הדף לשניים.

איפה ההפתעה? הדרך ארוכה....אחרי שציירנו, גזרנו וחתכנו בסבלנות אין קץ...אז היא מגיעה..

פותחים את הדף מקפליו ו....טדדדם! (כל הזכויות שמורות לאודטה!).

יצרתי כבר די הרבה מיגזרות מאז הסדנא החד פעמית של ציפורה,

אני שומרת את כולן בשמרדפים בתוך קלסר (לא חבל?) וחשבתי לתת לו, לקלסר הזה-  שם "עבודת נמלים".

מה אתם אומרים?  

הנה עוד מיגזרת שנחה לה בקלסר....

וגם זו...

אמרתי קלסר.......נכון...יש שם עוד מיגזרות...אבל כמה אפשר להכביד

ברשומה אחת? כמה?

חמסות - מעשה ריקמה. כן, יש גם חמסה רקומה.

                 חמסות הכנתי כבר מכל חומר אפשרי. פימו, עץ, מפיות, גבס, סקראפ, לבד ומה לא?

                                               הפעם החלטתי לרקום חמסות.

            מלאכת הרקמה היא מלאכה מאד מרגיעה. נפלאה לשעות השקטות של הלילה.

    הרקמה מוזכרת בתנ""ך, בספר שמות: ""וְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ, וְעָשִׂיתָ מִצְנֶפֶת שֵׁשׁ; וְאַבְנֵט תַּעֲשֶׂה, מַעֲשֵׂה רֹקֵם""                                                                   (כ""ח, לט);

                       ציירתי את החמסה על בד והתחלתי לעטר אותה בתכים שונים.

                                      הרקמה היא תחום יצירה מאד מגוון.
                                                 והשמות מצחיקים...
                                                     תך שרשרת!
                                                       תך מסרק!
                                                       תך מילוי!
                                                      רקמת צלבים!
                                                       ועוד ועוד....




                   מיסגרתי את הריקמה, הכנתי קרטון צבעוני שישמש כרקע, הוצאתי ממנו חלון בצורת
                                                   חמסה, בתוכו מסגרתי את הרקמה.

                                                    הכל תוצרת בית מחדר היצירה שלי.