על הגז עמד סיר מהביל של מרק.
מרק צבעוני עם מעטה ירקרק.
עזבתי את זירת המטבח בה אני אופה ומבשלת.
לא אני לא מתלוננת!
אני ממש אוהבת.
חלמתי על מעט שלוה,
מול המחשב שלי בחדר המרוחק כמעה.
בערה בי אש, אש של כתיבה,
בבלוג שלי,
אותו אני מטפחת מזה מספר שנים באהבה.
כף היד שמכאיבה לי לאחרונה
הכבידה עלי את הכתיבה .
אבל לא נכנעתי לכאב שישבש לי מטרה.
התיישבתי על הכסא המרופד, עם המשענת הגבוהה
הבטתי מבעד לחלון על העץ שעטה עלים ירוקים .
על ענף אחד מענפיו התקוטטו שני עורבים
בקולי קולות, צרחות אימים .
מפלחים את השקט של הכרמל הירוק, ללא התחשבות.
ציפיתי למעט שקט והם הפרו אותו ללא ההתייחסות לסביבה הדוממת.
לא איפשרתי להם לנצח,
המשכתי בכתיבה שגורמת לי כל כך הרבה הנאה.
סיימתי את המלאכה.
גם המרק חיכה לי ושמח לקראתי, מוכן לאכילה.
חשיכה בחוץ.
השמש טרם האירה את השמיים בקרניה הראשונות.
חמש בבוקר, עין ראשונה נפקחת, אחריה השניה.
זמן לקום ולעשות סיבוב ראשון בבית,
לחלץ הגוף אחרי שנת לילה קצרה ולא מספקת.
כרגיל.
אין לי סיבה לקום אל תוך הלילה.
העבודה שהרגילה אותי לכך, לא קיימת עוד.
חברתי למחנה הגימלאים. מוזר אבל אני שם.
להכחיש? לא ישנה את התחושה.
בכל מקרה, השעון הביולוגי ממשיך בדרכו.
בטרם נפקחו העיניים וגל של מחשבות מציף אותי,
מחשבות על החיים, העבר, ההווה וחששות מהעתיד.
אני מרבה לקרוא מאמרים על רפואה ותזונה נכונה.
יודעת שנכון לשתות 2 כוסות מים חמים עם לימון. כן יודעת...
אבל המאבק בין הקפה למי הלימון החל, כמו כל בוקר.
במי לבחור? למה שוב נכנעתי לקפה?
יתרה מכך.....לא בזאת תם המאבק....
האם לשתות אותו חם או להנות מכוס קפה קר עם הרבה קרח?
כמו שאני אוהבת .
השמיים משנים גוונם.
צהוב חודר אל תוך החושך וצובע אותו בצבעים של בוקר.
ההתלבטות על המשקה הראשון לא תמה.
הבריאות והיצר רוקדים יחדיו את ריקוד הבוקר.
מנסים להתיידד.
מי רוצה לריב בבוקר כשהוא עדיין ישנוני ועושה היכרות עם בוקר חדש?
קרני אור ראשונות מפלסות דרכן בין גגות הבתים.
שירת הציפורים גוברת ומושכת את תשומת לבי.
הרגעים האהובים של הבוקר.
הקפה יחכה, הדילמה טרם הגיעה לפתרון.
בוקר טוב ישראל!
