נוסטלגיה הוא מונח שמשמעותו
געגועים והתרפקות על העבר, על פי רוב תוך אידיאליזציה שלו.
את המושג
נוסטלגיה טבע בשנת
1688 יוהנס הופר,
רופא שווייצרי, לתיאור תופעה אצל חיילים שווייצרים שנשלחו אל שדה הקרב רחוק מביתם. המונח הורכב משתי מילים
יווניות:
נוסטוס (νόστος), שמשמעותה שיבה הביתה, בעיקר ביצירות ה
הומריות, ואלגוס (ἄλγος), שפירושה כאב.
הופר הגדיר נוסטלגיה כ
מחלה המתאפיינת בתשוקתו של אדם לחזור ל
מולדתו. במרוצת
המאה ה-19 השתנתה משמעות המושג, וכיום אין מתייחסים עוד לנוסטלגיה כאל מחלה. מתקנים חברתיים שונים ביקרו את הנוסטלגיה כמנוגדת ל
היסטוריה, כ
ריאקציונית וכ
אסקפיסטית. אחרים ראו בה תופעה חיובית, המאפשרת דיאלוג בין העבר להווה.
על פי רוב קשורה הנוסטלגיה לזיכרונות
ילדות. כאשר אדם בוגר מבקר במחוזות ילדותו, הוא
נזכר בעברו. התחושות המלוות זיכרונות אלה עשויות להיות נעימות ולעורר געגוע. חוויית הנוסטלגיה מרמזת כאילו השתבש עניין יסודי כלשהו מאז תקופת הילדות וכי יש צורך לחזור ולהתחיל הכול מחדש. נוסטלגיה (לטינית) פירושה - הבט לאחור בכאב. על כך כתב הסופר דייוויד סלע בספרו "בשבוע הבא - אמריקה": "...מאז עברו שנים רבות. מקצתן טובות, מקצתן פחות, אך תמיד הסיעו אותי מחשבותיי אל נוף ילדותי, כנווט הטועה בדרך וחוזר למקום האחרון שבו היה הכול ברור, ידוע ומסומן..." מנגנוני הזיכרון ההפכפכים מסננים את הזיכרונות הבלתי נעימים, מצרפים זיכרונות חיוביים זה לזה, מתבלים בקורט
גוזמה ומשאלות לב, ויוצרים תודעת עבר נוכחת המגינה מפני אימי ההווה.
לנוסטלגיה גם היבט תרבותי. אופנות
רטרו מכתיבות חזרה לסגנונות העבר. אפשר לאתר זאת בתחומים שונים, החל בעיצוב המוצר ואופנה ועד סגנונות מוזיקה וספרות. טיפוח העבר מתבטא גם בחזרה אל השורשים המשפחתיים באמצעות טיולים, כתיבה ובניית עץ יוחסין, כמו גם חיטוט בארכיונים. הנוסטלגיה ואופנות הרטרו הן אבן שואבת עבור צעירים החותרים לייחד עצמם מסביבתם או המתגעגעים לדבר מה שמעולם לא חוו, אלא רק שמעו על אודותיו מהוריהם ומבני משפחתם המורחבת. העבר הערטילאי הופך בעקבות מעורבותם הרגשית לישות חיה ואהובה.
נוסטלגיה שוטפת לאחרונה את כולנו. כל אחד חוזר למחוזות ילדותו בעקבות דפי "זיכרונות הילדות" נפתחו ברחבי הפייסבוק. רשת חברתית כשמה כן היא. מחברת בין כולנו . מפגישה בינינו מעל הדפים והמילים. התרגשות רגעית וממשיכים הלאה.
תמונות שמחזירות אותנו לחיק הילדות. כולנו נוברים באלבומי הילדות הדהויים ושולים משם תמונות. באמצעים הטכנולוגים העכשוויים, מעלים ואז מחכים לתגובות, לייקים, או איתות מחברי ילדות מהעבר שנעלמו מחיינו במשך עשרות שנים.
זיכרונות מגן הילדים, הגננת שכבר כמעט נמחקה מזיכרונינו. המורה מהיסודי שהקדישה את חייה לתחום החינוך והפכה ל"מורה לחיים". חברים לכתה שחלקם אפילו זיכרונם אינו שמור עימנו. נעלמו על רצף הזמן ואין לנו שום מידע מה עבר עליהם במהלך השנים.
חפצים מן העבר שפסו מן העולם ושמורים לפרק הזמן ה"קדום" של פעם.....תמונותיהם צצות פה ושם ומחזירות אותנו לשם.....לעבר הרחוק. המחשבות מציפות, איזו התקדמות טכנולוגית.....
מי מאיתנו אינו מתגעגע לנוף ילדותו? איך אפשר שלא?
גדלתי ברחובות, מול "מכון וויצמן למדע". ליד הפקולטה לחקלאות. שני מוסדות אקדמיים שסחפו אליהם זרים מכל רחבי העולם. מדענים מלוכסנים, כהי עור, שונים כל כך מאיתנו. אחרים.
אז באותם הימים שהסתובבו בה חקלאים במכנסי חאקי קצרים, כובע טמבל, חמורים רתומים לעגלות, עיבדו פרדסים במבואות העיר, מקום בו שוכנת היום קריית המדע. תימניות ביישניות ואצילות בבגדים שמרניים רקומים כמו בסרטים, עוטפות תפוזים בבתי האריזה הסמוכים.
הבתים היו דלילים, שדות של פרחים, נרקיסים, כלניות ואירוסים
רכובים על אופנים צנועים, רכבנו בין בתי החברים וכך התניידנו ממקום למקום, נפגשים ב"קן של הצופים".
הבגדים היו צנועים, נעליים קיבלנו רק בחגים. בין לבין היו חותכים בסכין חדה את קצה הנעל כדי לאפשר לאצבעות הקטנות מקום לגדול...
טלביזיה לא היתה אז בנמצא, מי ידע מהו המושג "מסכים" ? ששולט היום בחיי כולנו
ובעיקר בקרב הילדים והנכדים.
הרדיו היה גדול ומגושם. מי מאיתנו לא חיפש מאחור מי המדבר מתוך הקופסא החומה?
הזיכרונות של ארוחת השבת, ההתפרקדות על הספות לאחריה, השיחות המשפחתיות לאורך שעות ארוכות עד אשר היינו נפרדים לדרכינו מחכים לשבת הבאה, למיפגש הבא.
איש לא הרכין ראשו לעבר מסך, מי בהסתר מתחת לשולחן ומי מעליו. זה שפרש והתנתק מהשיחה ואצבעותיו נעות במהירות מסחררת על המסך, משדר לכולם שיש לו חיים אחרים אולי הרבה יותר מעניינים.
לבת המצוה קיבלתי ספרים "גדולי עולם" "ארצות תבל". את החגיגה עשו בצניעות לא נתפסת היום.
את החלב מילאו בבקבוקים שהמתינו עם מטבעות בתוכם ליד הדלת.
ירקות מכר לנו הירקן השכונתי, רכוב על חמור ועגלה. ארגזי עץ ובתוכם מבחר דל ועלוב.
את הקרח הביא בקרבת ביתנו, העגלון שצלצל בפעמון כבד כזה שהיה משמש בבית הספר להכרזת זמן ההפסקה הבאה עלינו לטובה.
בבית חיממו לנו מים בעצים שנאספו בכל פינה.
!הכל היה כל כך אחרת. לא צעקנו בראשי חוצות כי המדינה חייבת
.הכל עשינו בעשר אצבעותינו. לא ציפינו שאחר ידאג לצרכינו
חסכנו כל פרוטה לתקופת הלימודים לאחר הצבא
?מי חשב על טיסות לחו"ל
. על מכוני כושר וספא
על לק ג'ל ומכוני יופי
על בוטוקס וניתוחי חזה
על מסג' וסאונה
על מעצב שיער
תוספות שיער והדבקת ריסים
סטייליסטית צמודה
על ג'קוזי וארוחות בוקר בבתי קפה
על כרטיסי מועדון וכרטיסי אשראי
על מכשירי חשמל במטבח - שאופים, מערבלים, חותכים, מקלפים
על מכונית היברידית
ג'יפ שחור
GPS
WAZE
טלפון חכם
אינסטגרם
WhatsApp
YouTube
מצלמה צמודה לטלפון
?אתם קולטים מה קרה לנו במהלך השנים
אז נוסטלגיה זה נחמד
אבל תתחילו לחייך
מספיק להתלונן ולבכות
לנצל רשתות חברתיות
כדי להסית ולכפות על האחר
.להגיב באלימות כי המיקלדת מאפשרת
חייתי שנים בניו יורק הגדולה והקרה.
."האמינו לי "אין לנו ארץ אחרת" יש לנו "ארץ נהדרת
