אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה.: ינשוף על כוכב! יצירה בלבד (FELT).: במהלך השנים בהן אני יוצרת וסקרנית לדעת עוד ועוד תחומים שהתפתחו ולא היו בילדותי המוקדמת השקעתי הרבה מחשבה במיון תחומי היציר...
יום שני, 28 בספטמבר 2020
יום ראשון, 27 בספטמבר 2020
יום הכיפורים הפרטי שלי 2020
שוב הוא הגיע כמו בכל שנה, היום הנוראי הזה עם הזיכרונות שלא עוזבים אף פעם.
שוב זולגות הדמעות בחדר הצדדי, בסתר, רק עם עצמי, שוב פורצות המילים מבעד לדמעות כמו לבה גועשת כבר 47 שנים של כאב עצור ומסרב לעזוב את הגוף, הרגשות, התחושות, המחשבות. הוא יושב שם, שנה אחר שנה.
מי אמר שהזמן מרפא? מי אמר שצריך למחוק את העבר כדי להמשיך? מי עוד לא הבין שהוא דובק בעצמותיך ויושב שם כמו צמח טפיל שחי איתך ויונק מלשד עצמותיך. מי אמר שצריך לשכוח? מי אמר שאפשר לשכוח? מי סיפר לך שהוא מבין כשחיבק ועודד? אין איש שיבין בעולם הזה! אין!
כל אחד נושא מאיתנו את סיפור חייו שאין דומה לו. כל אחד הוא יחיד ומיוחד. בתיק גב סגור ומסוגר בעשרות אמצעי הבטחה, רוכסנים ומנעולים הוא נושא את זיכרונותיו ונע בעולם הזה. דוחף עצמו קדימה, מנסה להסתיר, מאפשר לאחרים לשכוח, אבל הוא אינו שוכח אף פעם.
בלילות חשוכים ללא שינה.......חוזרים הזיכרונות, מציפות המחשבות ואינן נותנות מנוחה. בבוקר עם הזריחה היפה, מתחיל יום חדש. עוטים מסיכה, מסתירים את הפנים, רק העיניים אומרות, מדברות!
ואז הגיעה הקורונה ונתנה לגיטימציה לעטות מסיכה ירוקה, אחרת, שונה!
עד עתה היתה זו מסיכה שאיש לא ראה, לא ידע. מסיכה דימיונית תקראו לה? הרי לא ידעתם על קיומה.
הימים חולפים, השנים עוברות, אך הצלקות חרוטות עמוק בלב, בזיכרונות, ברגשות. הדמעות הפורצות מסייעות לפנות מקום לשנה הקרובה שבפתח. הן סוג של ריסטארט בעולם המחשבים שלנו. לא בדיוק. ממש לא. הן מפנות מקום מיזערי כשעולות על גדותיהן. הן לא מנקות ולא משאירות חלל ריק. לא ולא!
הצלקות הן סוג של קעקועים פנימיים שאין דרך למוחקם בלייזר.
זיכרונות של המלחמה ההיא, הרוגים, חיילים במדים, אלונקות, מנות דם, צוותים רפואיים, מסוקים, סבל, פצועים הנאבקים על חייהם, המרסקים את משפחותיהם, המנסים לשמור על שפיותם ופוגעים במקורבים להם. המרוכזים בכאבם ומכאיבים כל כך לצמודיהם.
הויתור לאורך שנים, הדמעות והסבל, מי ימחק? מי יצליח למחוק? ניסיתי 47 שנים. עשיתי ככל יכולתי. גידלתי בנות לתפארת. לא יכולתי לבקש יותר. גם בחיבוק שלהן ואליהן, תמיד צף ועלה הכאב שלא עוזב. הן ראו זאת בעיני והחרישו. אני שתקתי כל השנים, אבל הרביתי לבכות למול הקירות הדוממים, כך פרקתי מעט מהכאב שלא עוזב, כדי לצאת ליום חדש. כדי להבין כאבם של אחרים ולתת את כל כולי כדי להקל עליהם את מה שלא הצלחתי להקל על עצמי.
שוב הוא פה בפתח, יום הכיפורים, מופיעים הזכרונות לבושים בשחורים, עומדים בדלת ומבטם מעורר חלחלה. מפחידים.
לא רוצה לראות סרטים על מלחמה, לא לקרוא עוד כתבות ומאמרים. יש לי כל כך הרבה סרטים פנימיים, כואבים, שורפים, מציפים, משתקים.
יש לי את יום הכיפורים שלי. שאיש לא יבין, כי לא היה במקומי.
מיגזרת המלחמה שלי....הגברים יוצאים אלי קרב, הנשים נשארות מאחור.
הלב...הלב....נותר מרחף.
מדמם, כואב!
יום שני, 14 בספטמבר 2020
החיבור היצירתי בין ישראל ליפן. בואו תראו.......
כשיצרתי את היפנית הראשונה שלי מפימו בהשראה ברשת, שאלתי את עצמי מה מושך אותי לדמות הזו?
המחשבות הפנימיות רצו ונברו במאגר הזכרונות מהתקופה הניו יורקית בחיי.
בימים ההם חיינו בבנין ענק בן 600 דירות, איכלסו אותו מעט אמריקאים והרבה זרים מכל התפוצות. מי שבלט ביותר היו היפנים והסינים שזו היתה לי ההזדמנות הראשונה להכירם. מגע קרוב לא היה ביננו הזרים השונים.
היינו 150 משפחות ישראליות בבנין, בחנו אחד את השני במעליות לפי סנדלי נמרוד והסנדלים התנכיות באותם הימים.
כשבנותי החלו לימודיהן בביה""ס האמריקאי המקומי, נקראתי להשתתף בקבוצה של נשים שנקראה אז ESL
והיתה מיועדת לאמהות מהלאומים השונים ששפת אימן אחרת מאנגלית. על כך צריך רשומה נפרדת, הרבה חוויות נשארו לי מאותה תקופה.
אחת המורות של בתי הקטנה היתה יפנית. שמה היה ד""ר פוג'ימורה. זוכרת אותה כאילו אמש.
העדינות שלה והמקצועיות סיקרנו אותי מאד (טוב לראשונה בחיי לא עבדתי באותם הימים מחוסר רשיון עבודה מקומי והיה לי זמן לבחון את הסביבה ולהעמיק בה).
למדתי הרבה על אורח החיים היפני באותה תקופה, הבנות שלי הביאו הביתה חברות יפניות שהיו שונות כל כך מאיתנו.
פגשתי את הנשים וילדיהן ליד האוטובוס הצהוב מדי בוקר ואחה""צ.
הן נראו תמיד מאד בודדות ומרוכזות בחינוך ילדיהן. הגברים בחליפות השחורות היו חוזרים בשעות הערב המאוחרות. בדיקת הענין הבהירה שהם הולכים מדי ערב לאחר העבודה ""לשתות"" ושבים הביתה עייפים אך מרוצים.
הנשים היו נפגשות לתפירת טלאים משותפת בשעות הבוקר, לא לפני שערכו שורה ארוכה של נעליים ליד הדלת.
בארוחה משותפת שהכנו ב-ESL זוכרת את מראה פניהן כשטעמו מהפלאפל, החומוס, הטחינה והפיתות שיצגו את המטבח הישראלי.
אולי שם שורשי הבובה היפנית הראשונה שהכנתי בערב משותף עם יאמה!!!
ועוד מבט מלפנים!
בכל זאת חוזרת תמיד לחומרים הרכים ולחוטים שכל כך אהובים עלי.
כך הגיחה לעולם יפנית נוספת - לזכר אותם הימים!
ממש עושה חשק לעוד!
הנרתיק מיועד למשקפיים וכולו רקום על בד פליס רך נעים ומגן על המשקפים משריטות.
שילוב של סרטים, תחרה, כפתור פימו שהכנתי במו ידי והכל רקום בתך מסרק סביב.
תיקים ממוחזרים ושימושיים מחדר היצירה שלי
תיקים אני תופרת שנים. מי צילם פעם עבודות יד? יכול להיות לי אלבום עב כרס.
את התיק הראשון תפרתי משאריות עור חום רך ונעים (נאפה). הוא יצא מקסים שימושי ובעיקר מה שחשוב הכי הכי (בעיני) שיהיה קל!!! תצלום שלו - אין!
כשהתחלתי למחזר שקיות ניילון של הירקות ולסרוג מהן, חשבתי על תיק רחיץ שישמש אותי אחרי המקלחות בסיום שיעור הפילאטיס (נו, מאז כבר שכחתי ללכת לשיעורים אבל התיק נשאר...חחחה)
הנה התיק שגרם לכולם להרים גבה.
אז כאמור, התיק נועד להכיל מגבת רטובה והיה יעיל ביותר. הסריגה היתה צפופה ו"אכלה" המוני שקיות שנחסך מהן להתגלגל בערימות אשפה.
התיק הבא בתור כבר היה יותר מתוחכם! (לסרוג שוב ימים ולילות?)
תפרתי תיק ממוחזר מחצאית חליפה מעולה שקישטה את המדף בארון והפכה לשימושית יותר בגילגול להפיכתה לתיק.
ועיטרתי כיס בסריגת שקיות!
 |
תיק נוסף שתפרתי - מבד המיועד לחלוקים, והוא קל קל ונוח.
תוספת של בד "זר" מעט תחרה ופרח שהכינותי במו ידי מבד כמובן!
והנה עוד אחד
תיק מבד קורדרוי שחור.
כיס חיצוני, ביטנה אדומה וכיסים פנימיים
עיטור פרחים ותחרה.
תיק ברובו ממוחזר בתוספת כיס ג'ינס
פרחי לבד שהכנתי במו ידי
עיטור סרט בצבעים תואמים.
 |
תיק ממוחזר בשילוב בדים
כיסים פנימיים וחיצוניים לרוב
נוח במיוחד וקל
תיקים זה עולם ומלואו!![]()
ועולם המיחזור כולו מצריך דימיון והפתעה בצידו.
זוהי רק תחילתה של ידידות מופלאה!
יום שבת, 25 ביולי 2020
סימניות- יצירה שימושית לאוהבי הספר
ס י מ נ י ו ת!!!
זוכרים פעם פעם שקראנו ספר וקיפלנו את קצה הדף?
קראנו לזה "אוזני חמור"
יצאתי לחפש ברשת מה מקורה של הסימניה שהחליפה את אוזני החמור
וזה מה שמספרת לנו הויקיפדיה יודעת כל!
"מטרתן של הסימניות היא לסמן מקום בספר בלי לגרום נזק לנייר ממנו עשוי הספר. במיוחד היה נכון הדבר לפני המצאת הדפוס, כשהספרים היו נדירים ויקרים. בימי הביניים שימשו סימניות עשויות רצועת קלף.
סימניות באורך 40 מטר היו כבר בתקופת מגילות הפפירוס במצרים בעת העתיקה (שנת 476 לספירה לערך) ושימשו לסימון מקום הקריאה. גם בראשית ימי הביניים, נמצאו סימניות במנזרים וביניהן סימניות שהיו צמודות (clip-on type bookmarks) לדף הנייר.
כבר בימי הביניים המאוחרים, בין המאות ה-13 וה-15, נמצאו סוגים שונים של סימניות. בכתבי יד שנכתבו על ידי פטרוס קומסטור (Peter Comester) מהמאה ה-13, השייכים לרשימות אינוונטר של הספרייה הבריטית, נמצאה סימנייה מעניינת ונדירה: באחד הדפים של כתבי היד גזרו חתך בקצה באופן אנכי ובו הכניסו שרוך ארוך ששימש כסימנייה.
במאות ה-16-17, בתקופת אליזבת הראשונה, נמצאה רצועת משי מעוטרת בגדילים שהייתה שייכת לכריסטופר בארקר, אשר רכש את ההמצאה מהמלכה שנתנה לו את הבלעדיות בשנת 1577 להדפיס את התנ"ך. בשנת 1632 הכינו סימניות ארוגות מחוטים, מכסף וציציות לספרי התורה ולספרי התפילה. סימנייה אופיינית במאות ה-18-19 הוכנו מרצועת עור שנקשרה לספר כפי שהן מצויות עד היום בספרי יעץ.
סימניות נפרדות מהספר החלו להופיע באמצע המאה ה-19. אזכור לסימנייה מופיע בספרה של מרי ראסל מיטפורד "Recollections of a Literary Life" משנת 1852. בשנות השישים של המאה ה-19 נוצרו סימניות מהודרות מבד ארוג, בעיקר בקובנטרי, מרכז תעשיית המשי של אנגליה. תומאס סטיבנס מקובנטרי, יצרן סימניות בעל מוניטין, הודיע על 900 דגמים שונים שהוא מייצר. סימניות משי היוו מתנה נחשבת בתקופה הוויקטוריאנית, וסטיבנס יצר סימניות לכל אירוע.
בשלהי המאה ה-19 צומצם ייצורן של סימניות המשי, והתרחב ייצורן של סימניות עשויות נייר או קרטון, זאת במקביל לגידול בתפוצת הספרים, כאמצעי פרסום לאירועים ולעסקים שונים. הסימניות יוצרו מפלסטיק, מזהב, מפנינים, משנהב ומתכות יקרות."
סימניות בשנות האלפיים.
סימניות מודרניות קיימות במגוון רחב מאוד של חומרים. סימנייה היא לעיתים רצועת בד המחוברת לכריכת הספר, ובדרך כלל היא חפץ נפרד, עשוי נייר, קרטון, בד, לבד, פלסטיק, עור או מתכת. פעמים רבות הסימניות מעוטרות בקישוטים שונים, ולעיתים הן מכילות פרסומת לחנות ספרים או להוצאת ספרים. סימניות נמכרות גם כמזכרות לתיירים. בשל מגוון עיצוביהן ומקורותיהן, סימניות מהוות גם פריט אספנות.
בנוסף לסימניות שנועדו למטרה זו, ניתן להשתמש לכך גם בפתק אקראי כלשהו. יש המשתמשים בפתקיות דביקות (Post-it) כסימנייה. רבים נוהגים ליצור קפל קטן בפינת הדף ("אוזני חמור") כתחליף לשימוש בסימנייה.
בעידן המחשב והאינטרנט נעשה גם שימוש וירטואלי ומושאל במונח "סימנייה", בעיקר בדפדפני אינטרנט ובמעבדי תמלילים. סימנייה וירטואלית כזו היא כלי מובנה בתוכנה, המאפשר למשתמשיה לסמן קטעי טקסט או דפים מועדפים שאליהם הם יכולים לשוב בכל עת בקלות בהקלקת עכבר. מעבד התמלילים הפופולרי מיקרוסופט וורד, ודפדפן מוזילה פיירפוקס, כוללים פונקציית "סימניה" בתכונותיהם (שקיימת גם בתוכנות מקבילות אחרות, בשמות שונים).
אז עם כל המידע הזה וכל זיכרונות העבר...........
כן כן........אוזני החמור הידועות, סימניות רקומות של פעם, פתקים לסימון וכו'..........
התיישבתי ליד שולחן היצירה שלי......ויצרתי לי סימניות שיעטרו את ספרי הקריאה שלי.
לקראת ליל הסדר בחו"ל, הכנתי 35 סימניות לכל האורחים שנכחו בליל הסדר. מזכרת נחמדה מהאורחים מישראל.
הכנתי עם הנכדים לאירועים שונים. מחפשת סיבות ליצור......כי זו אהבתי הגדולה.
הנה כמה דוגמאות מהסימניות שיצרתי -
סימניות פינתיות
ועוד ידי נטויות.......
יום חמישי, 23 ביולי 2020
מיגזרות נייר - תהליך היצירה.
רוצה לספר כאן הפעם את סיפור מיגזרות הנייר שלי.
את השיעור הראשון (והאחרון) קיבלתי מציפורה נאמן 
האמנית הגדולה בתחום זה.
האמנית הגדולה בתחום זה.ומאז בעזרת הסקרנות שלי בתחום האמנות והיצירה, החלטתי להתנסות בעצמי ויצאתי לדרך בתחום חדש.
יודעת שאתם חושבים שמיגזרות הן אלה שאנחנו מכינים בחג הסוכות ע"י קיפול דף וגזירה חופשית.
לא ולא, זה הרבה יותר מסובך מזה ויש אמני נייר ברחבי העולם שעושים נפלאות בתחום.
בחרתי באלמנטים מרכזיים וזכרתי את ההדרכה הבסיסית ודאגתי ל"קורי העכביש" שיחברו בינהם.
כאחת שתמיד מדגדג לה בידיים וחייבת ליצור על בסיס יומי, מצאתי את החומרים הנגישים ליצירת מיגזרות
כנוחים ביותר בכל מקום בו אני נמצאת...למי אין נייר, עיפרון, מספרים וסכין יפנית? למי????
כך נוצרו כל המיגזרות שלי......בד"כ כשהתארחתי...
כשלא הייתי בבית.....וחיידק היצירה תקף בשנית.
מי שחי בסביבתי הקרובה מכיר את ה"מחלה" שלי.
אני רגילה לתגובות הסביבה....בעיקר הן התרבו כשהתחלתי לסרוג שקיות הפלסטיק מחנות הירקות
(על כך רשומה נפרדת)....
אחת המיגזרות שאני אוהבת במיוחד היא "מיגזרת המלחמה".רגע...רגע.......תעצרו.....
אני נחרדת לנוכח המילה "מלחמה"...אני נפגעת מלחמות ידועה..אבל לא אגע בזה.....
למה לגעת במקומות כואבים? בכל אופן במלחמה האחרונה....(נו יצליח לנו כבר פעם שאכן תהיה זו האחרונה?)
יצרתי את המגזרת הזו (ראו בתחילת הרשומה) ..
.
כשהמוטיב היה...."הגברים יוצאים למלחמה והנשים נשארות מאחור".
מה מקשר בינהם? הלב כמובן...
איפה יצרתי? במקלט....... עם מי ישבתי שם????
לבד לבד!!!!! האיש שלי סרב להצטרף, השכנות קשישות מדי כדי לקפץ במורד המדרגות......
אז השארתי את הדף המצוייר והמספריים וגזרתי בהמשכים...
מי שהתנסתה ביצירת מיגזרות יודעת שזו עבודה שמחייבת דיוק והרבה סבלנות....נו טוב! מתאים לי!
נכון! ניתן למצוא מיגזרות ברשת, אבל כל התענוג שביצירה זו ההפתעה!
שכן השלב הראשון מתחיל בציור לאחר שקיפלנו את הדף לשניים.
איפה ההפתעה? הדרך ארוכה....אחרי שציירנו, גזרנו וחתכנו בסבלנות אין קץ...אז היא מגיעה..
פותחים את הדף מקפליו ו....טדדדם! (כל הזכויות שמורות לאודטה!).
יצרתי כבר די הרבה מיגזרות מאז הסדנא החד פעמית של ציפורה,
אני שומרת את כולן בשמרדפים בתוך קלסר (לא חבל?) וחשבתי לתת לו, לקלסר הזה- שם "עבודת נמלים".
מה אתם אומרים?
הנה עוד מיגזרת שנחה לה בקלסר....
 |
וגם זו...
אמרתי קלסר.......נכון...יש שם עוד מיגזרות...אבל כמה אפשר להכביד
ברשומה אחת? כמה?
חמסות - מעשה ריקמה. כן, יש גם חמסה רקומה.
חמסות הכנתי כבר מכל חומר אפשרי. פימו, עץ, מפיות, גבס, סקראפ, לבד ומה לא?
הפעם החלטתי לרקום חמסות.
מלאכת הרקמה היא מלאכה מאד מרגיעה. נפלאה לשעות השקטות של הלילה.
הרקמה מוזכרת בתנ""ך, בספר שמות: ""וְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ, וְעָשִׂיתָ מִצְנֶפֶת שֵׁשׁ; וְאַבְנֵט תַּעֲשֶׂה, מַעֲשֵׂה רֹקֵם"" (כ""ח, לט);
ציירתי את החמסה על בד והתחלתי לעטר אותה בתכים שונים.
הרקמה היא תחום יצירה מאד מגוון.
והשמות מצחיקים...
תך שרשרת!
תך מסרק!
תך מילוי!
רקמת צלבים!
ועוד ועוד....
מיסגרתי את הריקמה, הכנתי קרטון צבעוני שישמש כרקע, הוצאתי ממנו חלון בצורת
חמסה, בתוכו מסגרתי את הרקמה.
הכל תוצרת בית מחדר היצירה שלי.
יום חמישי, 25 ביוני 2020
ארנבונים חמודים, לא מלכלכים ולא מתרבים! כן יש כאלה!
ארנבונים מתרבים במהירות . בקצב מסחרר!
במכונת התפירה שלי יצרתי 3 מהם.
לא אוכלים גזר! לא מלכלכים! ולא מתרבים!
צבעוניים ולאו דוקא דומים למקור.
כך אהבתי אותם!
הירקרק תפור מטריקו. מילוי אקרילן (המיועד למילוי כריות).
הכחלחל גם הוא תפור מטריקו.....יעודו אחר......
הוא נועד להיות כרית חמום עבור תינוקי קטן שבטנו כואבת!
והמילוי - חיטה, אורז ולבנדר. הלב - תפור מלבד!!! (FELT )
המילוי כפול למנוע "תאונות".
ואחרון חביב (בנתיים), שילוב של טריקו ואוזני כותנה...
מילוי אקרילן.
ו
אנא דרגו אותם לפי טעמכם.
את מי אני אהבתי? כאמא - אוהבת את כולם באותה מידה. אוהבת באמת!
יש בהם חן ומתיקות. הם נעימים לליטוף ומגע!
אהבתי את התוצאה!
הירשם ל-
רשומות (Atom)
-
גיליתי אותה ברשת באקראי. אלה הרגעים שגורמים לי אושר. שמצדיקים את העובדה שהתעקשתי להתחבר לרשתות ולא לוותר לעצמי. שעמדתי מול שאלות הסביבה ... -
הן זולגות וזולגות את הלחיים מרטיבות. הן מלוחות מלוחות, כל כך הרבה כאב הן נושאות. מבעד למסכים החדשות קשות!!!. מטלטלות ומרסקות. מלחמות עזות ...
