שנתיים ימים של סגר,
שמרתי איתן על קשר.
שמרתי מרחק מבלי להיפגש,
רק באמצעות כתיבה.
זה היה התחליף היחידי
שהתאים לי....בימים של אי ידיעה.
פעמיים בשבוע הן המשיכו להיפגש
חוששות ומתגברות. מעיזות, אמיצות.
זקוקות לביחד, לקשר עין, לחברות.
הן לא ויתרו.
אני ...כן!
תמיד הייתי ממושמעת
גם כשלא היה נוח.
בכל מסגרת נהגתי כך.
בכל תחנה בחיי.
אמש...אחרי לבטים רבים
עטיתי מסכה
רק עיני הציצו בהן...
מנסה להשתחרר מהמתח אחרי הפוגה ארוכה.
להנות מהביחד,
מהחברותה שהיתה חסרה.
השעות חלפו...
שבתי הביתה עם אנרגיות אחרות
לא מוסברות.
ממש כמו מכונית המגיחה מחניה
מילאתי מצברים
ניגבתי אבק, מילאתי אויר בגלגלים,
התנעתי את המנוע הכבוי
והחזרתי אותה לחיים.
