ימי מלחמה קשה מנשוא
זו שנכפתה בהפתעה גדולה.
הותירה מדינה בעצב גדול, דמעות, כאב ודאגה.
המילים שזורמות תמיד בקלות
נעלמו בזרם השוצף קוצף.
טבעו במצולות.
נותרו דמעות בלתי נשלטות
והרבה לחץ בלב.
קשה לשאת סיפורים מסמרי שיער
להבין שזו שואה שנייה.
זוועות כאלה לא עלה במוחם של בני אנוש
אף לא חיות טורפות.
ראשים נערפים, תינוקות נרצחים,
חברי קיבוץ מלח הארץ, שנורים בביתם.
קשישות על אופנועים, בדרך לא דרך
מטלטלות על אופנוע כשרובים מול ראשם.
ילדים נותרים יתומים.
בנות צעירות נאנסות ונרצחות
בידי הולכי על שתיים - צמאי דם!
חפים מפשע נלקחים בשבי לתוך תעלות אפלות
בעזה שידעה רק סבל, פחד ואין מחר.
מנסים למנוע מאיתנו לראות את הזוועות
לא להכביד ולהוסיף על הסבל, הדאגה והכאב.
אבל העולם שם בחוץ
המוזן בשטיפות מוח אינסופיות
הוא חייב לדעת.
לגעת במעט.. באמת!
להציץ לעבר הגיהנום שפקד את ארצנו האהובה.
הפעם נצא עם הדגלים
לא אלה המפלגים.....הקוראים לשנאה ומחלוקת.
נצא לקראת תקוה וימים טובים יותר
ונשיר....
"אין לי ארץ אחרת - גם אם אדמתי בוערת"
"עם ישראל חי"
"מי שמאמין - לא מפחד".
נזיל דמעות שלא פוסקות
נספגן בעוד מטפחת שמתקשה להכיל!
ונשיר!
מלאי תקוה וחלומות לעתיד בטוח
בארץ הזו.
שלנו!!!!
