פרפרים הם חופשיים

פרפרים הם מוטיב חוזר בכרטיסי הברכה שאני מעצבת.

הם מסמלים עבורי -

תנועה

חופש

מעוף

רכות

קלילות

צבעוניות

סקרנות.

כבר בשנותינו הראשונות אנחנו נחשפים ליופיו של הפרפר.

כל תינוק יושיט את ידו

ואמא תדקלם לו בקולה הרגוע

"בוא אלי פרפר נחמד, שב אצלי על כף היד"

"שב תנוח, אל תירא

ותעוף בחזרה"

https://www.youtube.com/watch?v=e78IZK9Vpf0

 

                                   מי יתן והחטופים רכוני ראש במנהרות של עזה
                           יצאו לחופשי, לאור היום, לשמש הזורחת

                             לחוף הים, לשגרת יומם, לחיק משפחתם
                                 ולזרועות עם ישראל המצפה להם.

                          

                           מי יתן וחיילנו ישובו בשלום ממשימתם

                                 ויחוו שקט ושלוה בנשמתם.

                              מי יתן ובטחון, שגשוג ופריחה
                               ישרו בארצנו ובקרב ישובינו
                                   והמפונים בהמוניהם

                                       ישובו לבתיהם.

אבנים שותקות

                                          

                            

                                              באדיבות דוברות עיריית חיפה.

                 שורות שורות של אבנים שותקות

                                עטופות בפרחים צבעוניים

                                    וצמחים ירוקים פורחים.  

                              חפצים אהובים מזכרת מחדר הילדים,

                                 וילדים בני 19 דוממים.

                                     חיילים מתים.

                              פער בין הירוק והשמח

                                     לעצב המציף,

                                   לדמעות הזולגות.

                                משקפי שמש מסתירות 

                                    או לפחות מנסות.

                                     טקסים ותפילות

                                   לא תמיד מובנות.

                                   "אל מלא רחמים"

                                     הורים כואבים.

                                  קהל שבא לכבד

                                   משפחה מיוסרת 

                               שאינה זקוקה לתזכורת.

                                   חזן זר ולא מוכר

                                  נושא קולו המסלסל,

                                     לבבות מטלטל!.

                           קריאת הספדים גם כשחלפו שנים.

                                   עוד שנה ועוד שנה.

                               המדים נגנזו....אין מילואים.

                                    יש רק אבן קרה

                                זרי פרחים צבעוניים

                                והרבה חיילים מתים. 

                                     

                                                                                           מהרשת
      

        

היתה לי סבתא...נותרה רק אבן.

          

                                                      

 כן, אני כנראה מוזרה.

יש לי בקשות מפתיעות ביום ההולדת.

פעם היה זה בית חב"ד בצפת. שלא אשכח.

הפעם ביקשתי לצאת לטיול שורשים.

כך, עם שתי בנותי האהובות

יצאנו לפרדס חנה, לבית הקברות.

ביקרנו את המצבה של סבתא זהבה ז"ל, 

אימי ז"ל, תמיד ביקשה 

 שלא נשכח לפקוד את קיברה. 

היה חשוב לי למלא צוואתה.

 זהבה אנגל ז"ל.  

 הסבתא המיוחדת שהיתה לי. 

אשה קטנה אבל גדולה, 

אמיצה, חרוצה, דתיה, שחקנית תיאטרון באידיש. 

ניגנה בפסנתר ואקורדיון. 

אשה כריזמטית, חברותית, מנהיגה, פלפלית, היפר אקטיבית. 

טיפחה גינה לתפארת עם פרחי דליה שהיו גבוהים ממנה

 וחצר מלאה בעצי פרי מכל טוב. 

נפרדתי ממנה מיד אחרי בת המצוה שלי.

 אבל לשכוח אותה לא ניתן. היא חלק מחיי.

הצניעות איפיינה אותה ואת התקופה.

זוכרת היטב את ביתה.

את הבגדים שתפרה לי

בימים שלא היתה תלבושת אחידה

ובהם הרגשתי תמיד מיוחדת וגאה.

זוכרת איך לקראת חג הפסח היתה ערוכה.

איך הכינה לי במו ידיה - שוקולד למריחה.

זוכרת את טעם הגויאבות על העץ.

המנדרינות עם הקליפה הכתומה

הסעודות הבריאות ישר מהעצים

          בחצר הפורחת, ירוקה ומשמחת.   

   היו ימים, הם מתרחקים והולכים

           אבל בלתי נשכחים.         

מחר!

 

                                               המחר אינו ידוע, 

                                         מטושטש לי, אפרפר

ואינו אומר דבר.

תלוי איך תהיינה החדשות,

 מה יקרה בצפון, 

מה יעידו מטוסי הקרב בשמיים,

 הבומים מחרישי אוזניים. 

איך יראה הלילה הקרוב כשנופלת החשיכה 

מקרבת ונוגעת בלא ידוע, 

מפחיד קצת, מעורר מחשבות ותהיות.

 שוב אעמוד במקלחת, 

שם מוצאת מרגוע,

 אבל גם שם לאחרונה... איני רגועה. 

במקום כותנת קייצית נעימה, לובשת בגדים נוחים,

 אולי נצטרך לרוץ 4 קומות

 במורד המדרגות 

לעבר המקלט הריק, 

ונפגוש את השכנים. 

אז מי יודע כיצד יראה המחר?

 באולפן פרשנים רבים, 

אלופים קשישים במיל', 

מביעים דעתם האישית 

לא פעם מרימים קולם ורבים.

 הם יהיו רמז לאיך יראה המחר? 

לא ולא. 

אולי רק החזאים שהם קצת יותר מדייקים.

 אז איך יראה המחר מי יודע?

 האם אתם יודעים?