יום ראשון, 31 באוגוסט 2025

סיפורו של אבטיח.

                                               



                                                                    אז רק שתדעו......
                          זהו לא סתם אבטיח, הוא מיוחד במיוחד עבורי.
                                           מעשה שהיה כך היה........
                       בעת קניית אבטיח תמימה, התגלו גרעינים שחורים
                             שכבר שנים לא נראים באבטיחים הקנויים.
                                   האדום אדום הזה - נטול גרעינים.
                                    מתלהבת, ירדתי לגינה הביתית וטמנתי אותם באדמה.
                                  כעבור זמן ביצבצו העלים הראשונים
                                        ובהמשך - 3 אבטיחים.
                                                 ההתרגשות היתה גדולה.
                                       בכל זאת, שכונה עירונית על הכרמל.
                          בית משותף וגינה די עזובה כי מאום לא שורד בה.|
                     אורחי קבע שהם החזירים, חברו אליהם גם דורבנים ענקיים.
                                       אז מה הסיכויים של אבטיחים יפים ומרשימים?
                                           גדלו גדלו, גרמו לי התרגשות שהסתיימה באכזבה...

                                                  מישהו נהנה מהם - ולא אני....😥

                        חיכיתי, השקיתי, התרגשתי, שמחתי,  אבל.....
                                     החזירים החיפאים פשטו , אכלו, נהנו....... 
                                       כשמם, כן הם - חזירים!

                                               
                                                                 




🍉 10 דברים שלא ידעתם על אבטיח – הגיבור של הקיץ

לא רק מים וסוכר: מה באמת מסתתר בפרי הכי אהוב של הקיץ – כולל מחקרים מפתיעים על בריאות, שובע ועור זוהר

  



 
מעבר להיותו פינוק קייצי, האבטיח הוא גם פרי עם יתרונות בריאותיים מפתיעים.

ישראלים צורכים בממוצע עשרות קילוגרמים של אבטיח בכל קיץ, ועדיין – רוב האנשים לא באמת יודעים מה יש בו מעבר למים וסוכר.

אז הנה – 10 דברים שלא ידעתם על אבטיח, עם נתונים, מחקרים והפתעות:

1️⃣ אחוז הסוכר – נמוך יחסית לפירות אחרים

למרות שהטעם מתוק מאוד, האבטיח מכיל רק כ־7% סוכר – פחות מבננה (כ־12%), ענבים (15–16%) או מנגו (14%).

ומה לגבי האינדקס הגליקמי? האם אבטיח מקפיץ את הסוכר בדם יותר מפירות אחרים? האינדקס הגליקמי (GI) של אבטיח באמת גבוה (בין 70–75). אבל – ב־100 גרם אבטיח יש בערך 7 גרם פחמימות זמינות בלבד, וזה נחשב לעומס גליקמי נמוך מאוד (מתחת ל־10 נחשב נמוך).  כלומר: למרות שהסוכר שבו "מהיר", אין ממנו הרבה בפועל – ולכן ההשפעה על רמות הסוכר בדם מתונה.

2️⃣ פרי דל קלוריות – רק 32 קלוריות ל־100 גרם

אבטיח הוא אחד הפירות הדלי־קלוריות ביותר.  המשמעות היא שאפשר לאכול ממנו כמויות גדולות יחסית מבלי לעבור את גבול הקלוריות. לדוגמה: שתי פרוסות גדולות של אבטיח שוות בערך לשתי קוביות שוקולד מבחינת קלוריות – אבל ההשפעה על השובע, הנוזלים והעיכול שונה לגמרי.

3️⃣ מנת פרי = שלוש כוסות קוביות

בזמן שתפוח נחשב למנת פרי אחת, באבטיח אפשר ליהנות מכמות גדולה פי שלושה (שלוש כוסות קוביות) ולהישאר באותה הגדרה תזונתית. זה מה שהופך אותו לאחד הפירות הכי "משתלמים" לנפח אכילה גדול ודל קלוריות – יתרון לאנשים ששומרים על המשקל.

4️⃣ מקור לסיבים תזונתיים

באבטיח יש סיבים תזונתיים – אמנם בכמות מתונה, אבל בשילוב עם תכולת המים הגבוהה הם משפיעים על העיכול, משפרים את פעילות המעי ותורמים לתחושת שובע. מחקרים עדכניים מצאו שגם פרי דל קלוריות יחסית, אם הוא עשיר במים וסיבים, מסייע בשמירה על משקל גוף תקין.

5️⃣ משתן טבעי

האבטיח מורכב ביותר מ־90% מים, ובשילוב אשלגן הוא נחשב לפרי בעל השפעה משתנת עדינה – מסייע להפחתת נפיחות ולשמירה על איזון נוזלים בגוף. בנוסף, מחקרים קטנים הראו כי מיץ אבטיח עשוי לתרום לירידה מתונה בלחץ דם, בעיקר בזכות חומצת האמינו ל־ציטרולין. חומר הזה קיים באבטיח, ובמיוחד גם בחלק הבהיר שמתחת לקליפה.

6️⃣ ליקופן – נוגד חמצון עוצמתי

האבטיח הוא מהמקורות הטובים ביותר לליקופן – נוגד חמצון שמעניק לו את הצבע האדום. ליקופן נחקר רבות ונמצא כבעל השפעה אנטי־דלקתית, מפחית סיכון למחלות לב וסרטן, ותורם לבריאות העיניים.

ליקופן – נוגד חמצון ממשפחת הקרוטנואידים, שאחראי לצבע האדום באבטיח ובעגבנייה – נחקר לא מעט בהקשר של שמירה על העור מנזקי שמש. הרעיון הוא שהליקופן מצטבר ברקמות העור ויכול לנטרל חלק מהנזק החימצוני שנגרם מחשיפה לקרני UV.

במספר מחקרים קטנים (בגרמניה ובאנגליה, למשל) נתנו לנבדקים עגבניות, רסק עגבניות או מיץ עגבניות עשירים בליקופן למשך 10–12 שבועות.  התוצאה: העור שלהם הגיב בפחות אדמומיות (erythema) לאחר חשיפה לקרינת UV בהשוואה לקבוצת הביקורת. סקירה שפורסמה ב־Nutrients סיכמה את המחקרים הללו והראתה קשר עקבי בין צריכת קרוטנואידים (כולל ליקופן) לבין ירידה מסוימת ברגישות לשמש.

חשוב להדגיש: זה לא תחליף לקרם הגנה, אלא תוספת מתונה להגנה הטבעית של הגוף. האפקט מופיע רק בצריכה גבוהה וקבועה לאורך זמן – לא מפרוסת אבטיח אחת 🙂

7️⃣ לחות לעור ולמראה רענן

השילוב בין כמות מים גבוהה לבין ויטמינים כמו A ו־C, יחד עם הליקופן, מעניק לאבטיח יתרון ייחודי גם מבחינת מראה העור.  הוא מסייע בשמירה על גמישות, מעלה את ייצור הקולגן ותורם לעור פחות יבש ומקומט. לא פלא שבתרבויות רבות האבטיח נחשב ל"פרי יופי".

8️⃣ מתאים גם לסוכרתיים – במידה

הודות לעומס סוכר נמוך יחסית, גם אנשים עם סוכרת יכולים לשלב אבטיח בתפריט – כל עוד עושים זאת במידה. הדרך הטובה ביותר: לשלב אותו עם חלבון או שומן (כמו גבינה בולגרית או שקדים), מה שמאט את ספיגת הסוכר ושומר על יציבות רמות הגלוקוז בדם.

9️⃣ מיתוס – באמת אסור לשתות מים אחרי אבטיח??? 🤔

אחד המיתוסים הוותיקים אומר ששתיית מים אחרי אבטיח "מקלקלת את הבטן".

✅ האבטיח עצמו מורכב ברובו ממים (90%+), ואין בו רכיבים ש"מתסיסים" במיוחד.

מערכת העיכול שלנו מתמודדת כל הזמן עם ערבוב מזונות שונים, כולל כאלה עם תכולת מים גבוהה, בלי שום בעיה מיוחדת.

✅ רמת החומציות בקיבה (pH חומצי מאוד) קבועה וגבוהה, והוספת מים או אבטיח לא "מקלקלת" אותה. לכל היותר היא מדללת קצת את חומצת הקיבה לזמן קצר, אבל הגוף מאזן זאת מיידית.

✅ מאיפה נולד המיתוס? כנראה בגלל תחושת מלאות או נפיחות אצל חלק מהאנשים אחרי שילוב של הרבה אבטיח ועוד מים. התחושה הזו קשורה פשוט לנפח בקיבה – לא לחומציות ולא ל"החמצת" המזון.

✅ בשורה התחתונה: אין שום בעיה לשתות מים אחרי אבטיח – זה לא פוגע בעיכול ולא יוצר חומציות. המיתוס הזה דומה למיתוסים אחרים על "שילובי מזון לא נכונים". הדבר היחיד שיכול לקרות הוא פשוט שיהיה לכם יותר מדי נוזלים בבטן ותרגישו כבדים 😅

🔟 שימושים קולינריים – הרבה מעבר לפרוסה

🍉 רעיונות כיפיים עם אבטיח:

כדי ליהנות מהאבטיח ביותר מדרך אחת, הנה חמישה רעיונות פשוטים וטעימים:

🔴 ארטיק אבטיח – טוחנים במעבד מזון את קוביות האבטיח עם מעט מים, מוזגים לתבניות ומקבלים ארטיק טבעי, מרענן ודל קלוריות.

🔴 סלט מלוח־מתוק – קוביות אבטיח עם גבינה בולגרית, בצל סגול דק ושמן זית. שילוב שנשמע מפתיע – אבל מי שטועם מתמכר.

🔴שייק קייצי – בבלנדר עם קרח ועלה נענע אחד או שניים, מתקבל שייק קריר ומרענן במיוחד.

ואם חשבתם לרגע שתמו סיפורי האבטיח?
                  לא ולא.......
   השבוע בשעת בוקר שקטה
   נשמע פיצוץ עז שהקפיץ אותי ממקומי.
   סיור ברחבי הבית לתור אחרי מקור הרעש
   הלא מוכר.....הביא אותי לזירה לא צפויה.
                  תמונה אחת טובה מאלף מילים.

                               






   

תם החופש הגדול! - החיים שלאחר הפרישה.

   



תם החופש הגדול!

רבים מאיתנו מעבר להיותן נשים, אמהות, סבתות,
היו ממש עד לא מזמן נשות חינוך,
שייכות לצוות ביה"ס יסודי או תיכוני.

שוקעות עתה לזיכרונות של ימי הערכות וקישוט הכיתות
התרגשות לקראת הבאות.
אני כיועצת בשפ"י ׁ(שרות פסיכולוגי יעוצי), עשרות שנים,
שהתרוצצתי בין ישיבות מיון, פגישות עם הורים, מורים וצוות הנהלה.
קוראת עוד ועוד דוחות חדשים, פוגשת פנים לא מוכרים,
מחבקת ותיקים, רצה לועדות דחופות ומקבלת הרבה מאד החלטות.

היומן החדש , מתמלא בפגישות עבודה, תחושת החופש נמחקת בין רגע,
חום אוגוסט עוטף בלהיטותו, מסרב לעזוב. היתושים חוגגים,
הפרחים קמלים.
בחדשות - משפחות על טפיהן, עמוסות מזוודות. בפיתחו של מטוס,
נפגשות עם אגלי הזיעה, שאינם מרחמים, חיוכים על הפנים
והרבה חוויות וסיפורים.
במהדורה היומית, דיווחים על התייבשות הכנרת, תחזיות מאיימות,
הרבה מדי טביעות.
בחנויות, אמהות וילדים גוררים עגלות עמוסות מחברות, קלסרים,
מחקים ועטים.
תיק חדש אפנתי, עוד קלמר חובר לותיקים שממלאים מגירה
ועוד מגירה.
תכונה באויר של שנת לימודים חדשה.

ואנחנו, זזנו הצידה מביטים מהצד.
תאריך לידה - הוא שכפה עלינו את הפרישה.
חלקינו עייפים ושחוקים, אחרים מלאי מרץ
ותוכניות שנגדעו באיבן.
מי שואל? מי בודק? מי כשיר? מי עייף?
החלטה גורפת מזיזה אותנו לעבר מעגל חיים אחר -
חבורת הגימלאים.

בימי ג', עומדים בתור לסרטים.
ממלאים אולמות בהם ניתן להאזין להרצאות,
צועדים בים, שוחים לעיתים,
נושמים אויר פסגות.
קוראים ספר לצד כוס קפה קר ועוגה,
צופים בתוכניות בוקר, עוד רופא, סטייליסטית
או שף באוירה שלווה.
מגשימים חלומות,
לרקום, ליצור ולסרוג. לצייר ולכתוב בבלוג
לראות את הנכדים,
להמציא מתכונים חדשים,
לתלות כביסה בנחת,
לטפל בעציצים.

מבקשים בריאות, להמשיך ולהרגיש צעירים!
להגשים משאלות, חלומות ותוכניות!
לגלות מעגלי השתייכות חדשים ומרגשים.
לקשור חוטים עם חברים ותיקים שלא פגשנו עשרות שנים.
ריגושים - הוא סם החיים!
אנחנו פנויים עתה - גם להנאות החיים, שלא עצרנו עד כה,
להביט להם בעיניים
במירוץ החיים הסוערים, התובעניים, המחייבים.

עכשיו כולנו - גם קצת...........נחים!!!



                       

יום שבת, 16 באוגוסט 2025

פרח רב שכבתי! תלת מימדי!

                                                    



                                  מה שמושך אותי ביצירה זה.....
                       הפעלת הדימיון.
                       השקט והשלווה
                       ניתוק מרעשי רקע.
                       החיפוש אחר חומרים.
                       בעיקר מיחזור.
                       התכנון.
                       הזרימה.
                       העשיה.
                       השימוש במיכשור השונה.
                       הסקרנות.
                       הרצון לנסות ולהתנסות בטכניקות שונות.
                       תחליף מדיטציה.
                       גורם ההפתעה בתוצאה.

                       הפעם יצאתי להתנסות ביצירה תלת מימדית.
                       גייסתי מספריים קטנים.
                       פאנצ'ים שונים.
                       ניירות צבעוניים עבים.
                       דבק.

                       וזו התוצאה.


                       תהליך מרפא, משמח ומספק.  
  

יום שישי, 11 ביולי 2025

תמונות ילדות....אני והאקורדיון!

                                                                  


                                       זה התחיל בילדותי המוקדמת.
                                   הרקע -  סבתא מנגנת בפסנתר ואקורדיון. שחקנית בתיאטרון יידיש.
                                   אחיה - מנשה רבינא מוסיקאי ומבקר מוסיקה

                      
מנשה רבינא (רבינוביץ') (22 בינואר 1899 – 4 בדצמבר 1968) היה מוזיקאי
מלחין ומשורר, וחוקר ומבקר מוזיקהספרות עברית ומחול ביישוב ובתקופת המדינהמחנך ומנחיל של תודעה מוזיקלית בארץ ישראל.
 מנשה רבינוביץ-רבינא נולד בפריסלוב שברוסיה (כיום באוקראינה), בן לאלעזר, בעל בית חרושת לסוכריות וחזן, ולברינה. בגיל שנתיים עבר עם משפחתו לנובוגרודק, שם שימש אביו חזן ראשי בליווי מקהלה בבית כנסת
הוא למד בחדר ואחר בחדר מתוקן, בבית ספר עממי עירוני ובקדם-גימנסיה בברנוביץ'. במקביל, 
למד בישיבה ונגינה בכינור ופסנתר, וכן השתתף כמדריך במקהלת אביו. ב-1917 החל את לימודיו בגימנסיה ובקונסרבטוריון ביקטרינוסלב ובגרודנה. ב-1920 נסע ללייפציג,
ללמוד בקונסרבטוריון פסנתר והלחנה, ובמקביל לימד עברית בבית הספר "תלמוד תורה"
שליד הגימנסיה של קרליבך. במסגרת לימודיו זכה במדליה ע"ש מנדלסון.

בשנת 1924 עלה רבינא לישראל. בארץ התגורר שנים רבות ברחוב דיזנגוף בתל אביב. הוא הקים 
את "המוסד להפצת מוזיקה" ובאמצעותו הוציא לאור מספר נכבד של ספרים מפרי עטו ובצוותא
עם אחרים: ספרי תווים ומונוגרפיות על מוזיקאים מפורסמים, על היצירה המוזיקלית והמלחמה;
ומחקריו הראשוניים והמקיפים על ההמנון הלאומי התקוה, ועל המחול של ברוך אגדתי. כמו כן,
היה שנים רבות מבקר תרבות ומוזיקה בעיתונים "דבר", "דבר לילדים" ו"הפועל הצעיר".

בשנותיו הראשונות בארץ ניגן בתזמורת של האופרה הארצישראלית מיסודו של מרדכי גולינקין.
הוא השפיע וניצח על מקהלות רבות: מקהלת פועלי תל אביב בשנים 19241935,
מקהלת בית הכנסת בימים נוראים בברלין, מקהלת "עונג שבת" ב"אהל שם" בתל אביב
שהקים המשורר חיים נחמן ביאליק, ומקהלת האוניברסיטה העברית בירושלים.
הכינוס הראשון של מקהלות בארץ ישראל התקיים ביוזמתו ובניצוחו בעין חרוד ובתל יוסף 
בשנת 1925.

בשנים 19281933 נסע מדי שנה לברלין לנצח על מקהלה בשירת הימים הנוראים ולהשתלם שם
בניצוח אצל פרופ' זיגפריד אוקס בברלין. שם פעל גם בחוגי המוזיקאים היהודים המזרח-אירופאים,
שתיעדו, עיבדו ופרסמו את המוזיקה העממית היהודית. כמו כן השתלם בקורסים בפדגוגיה
מוזיקלית בדרזדן.

רבינא לימד מוזיקה בכמה מסגרות: תחילה בקונסרבטוריון "שולמית" ובגימנסיה הרצליה,
ואחר הורה וניהל את בית ספר למוזיקה "תורת לוִוים"; כמו כן, לימד בבית ספר למוזיקה בחיפה
ובתוכנית "הקונסרבטוריה העברית". המלחין גיל אלדמע נמנה עם תלמידיו הרבים.

 במקביל, עסק רבינא רבות בהנחלת הידע המוזיקלי לציבור הרחב בסדרות של הרצאות;
מלווה את הסבריו המפורטים בנגינה על פסנתר, כאשר הוא מתבל את התאוריה בדוגמה מושמעת.
גם ב"קונצרטים לנוער" שנערכו באולם "אהל שם", עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית 
ובאורח קבוע היה מנשה רבינא המנחה והמסביר הנערץ על המאזינים הצעירים.

בשנת 1947 זכה בפרס אנגל על תרומתו למחקר המוזיקה בארץ ישראל.

רבינא נפטר בשנת 1968 בתום מחלה קצרה, בן 70 במותו. נקבר בבית העלמין הדרום בחולון.

היה נשוי לבתיה (בת עזריאל שרָיֶיר, סוחר ועסקן מוותיקי "חיבת ציון" בקמניץ-פודולסקי[,
אב לדן ואיילה. בנו דן רבינא (1933–2010) היה פרופסור להנדסה אזרחית בטכניון,
ואשתו, ישראלה רבינא, היא פרופסור אמריטה להנדסה במוסד זה.

מנשה רבינא כתב לחנים עבור להקת הזמר של הפלמ"ח ולהקת הצ'יזבטרון. שיריו המוכרים,
שנלקחו כמעט לכל "מסכת" ומופע המוני במוסדות החינוך העבריים מ
שנות השלושים ואילך,
הם: "
מי ימלל" ו"אנו באנו ארצה", רבינא חבר את מילותיהם אל מנגינות עממיות.
לחניו שלו המוכרים הם: "
אליעזר והגזר" למילים של לוין קיפניס, "דונם פה ודונם שם"
למילים של
 יהושע פרידמן, "השקדיה פורחת" למילים של ישראל דושמן ו"בגינה"
למילים של
 חיים נחמן ביאליק.
                                  
                          אח שני - זכור לי כמזמזם לעצמו דו רה מי פה סול ומתופף על השולחן.
                           סבא חזן.
                           אמא - למדה פיתוח קול, שרה אריות ולא ויתרה על קונצרט או אופרה.
                           משפחה מוסיקלית.

    במשפחה כזו קיבלתי הכוונה מגיל צעיר שהחלה מנגינה על אקורדיון המותאם למידותי
    שהוחלף בבוא היום לאקורדיון 120 בסים .    את הידע הבסיסי רכשתי מסבתא שהיה חשוב
    לה שאנגן. 
    בהמשך, למדתי אצל מספר מורים, ניגנתי בתזמורת ובעיקר זכור לי המורה הגרמני
    שהיה מגיע לביתנו מדי שבוע, רכוב על אופנים, לבוש מכנסי חאקי קצרים וגרבי צמר חאקי
    עד הברך.  עולה חדש שדיבר אלי רק גרמנית כי השפה העברית לא היתה שגורה בפיו. הוא
    היה קפדן ודיבר בקול סמכותי.
  בהחלט מוזר ושונה בנוף הישראלי.
ההתחלה היתה קשה לי. לא הבנתי גרמנית והתקשורת היתה בעייתית.
הוא היה אדם מבוגר, מגיע מיוזע אחרי רכיבה ארוכה שכזו.
המשמעת היתה כיאה ליוצא גרמניה.....
נדרשתי לנגן מדי יום ולהתאמן לקראת השיעור הבא עימו.
הורי הקפידו על כך, גם כשלעיתים היו לי עיסוקים אחרים והנגינה הפכה
 להיות עול. זוכרת פעם אחת שאיכזבתי את אבי כשלא עמדתי בדרישה ולא התאמנתי כראוי.  |
האקורדיון שלי הונח על הארון והורחק ממני ליומיים שלושה.
לא הייתי ילדה מרדנית. הייתי רגישה וממושמעת. למרות שחלפו עשרות שנים,
זיכרונות האירוע הזה זכורים לי היטב. האירוע הכאיב לי מאד בשל הסיבה שאיכזבתי את הורי.
אני, הילדה הטובה, השקטה והצייתנית.
זו התמונה היחידה עם האקורדיון הראשון שנותרה באלבום הילדות שלי.
לכו תסבירו לדור של היום, שפעם היינו חושבים על כל צילום. שהיו מצלמות עם סרטי צילום
 ופיתוח כל תמונה היה באמצעות צלם מיומן עם מכשיר דפוס מיושן בשחור לבן.
התמונות היו נשמרות באלבום שדפיו שחורים ובין אחד לשני מפריד דף לבן שקוף.
 כל תמונה היתה מודבקת עם פינות שחורות שהחזיקו את התמונה.
רק כעבור שנים עברו להמצאה של אלבומי כיסים...
היו ימים.

                          חלפו השנים, עבדתי, גידלתי ילדים והאקורדיון חיכה לי עצוב בפינה.
           
                                          נותרו התמונות, ההוכחות! הזיכרונות!

אורז מועשר

                                                               אורז בבתים רבים ובעיקר בארצות המזרח מהוה מרכיב מזון מרכזי. נוהגים להגיש אותו ...