פורסם ב-13 ביולי 2010
מי התנסתה פעם לעמוד בפני קיסמו של בן 5 שמכריז בנחרצות!
"כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות ממציא, בנתיים אני אצייר לך דגמים סודיים ואת תתפרי לי!"
כן ממש כך!
ואז הציור על דף קטן קטן, סחיבת מכונת התפירה הכבדה (כן זו הישנה מהברזל שאף פעם לא תיגמר), ושק בגדי הפליס הרכים למגע...וקדימה לעבודה. אין זמן הביקור אצל סבתא קצר וצריך להספיק הרבה.
הנייר הלבן מתחיל להתמלא בצבע, הילד מתכנן וחושב ברצינות רבה וזהו...מוכן.
הבדים נערמים על השולחן והוא "אבל זה צריך להיות בדיוק כמו בציור שלי..אני צריך צהוב יותר בהיר"...נו באמת! מה אני חנות בדים? גם כך החדר כבר עולה על גדותיו ואני לא מוותרת על שום פיסה!!!
אני גוזרת, מתאימה! והוא שומר מכל משמר לבל תהיה חריגה!
והנה התוצאה הראשונה! תפורה כולה בתך מסרק ביד.
מי חשב שזו רק התחלה של ידידות נפלאה בין סבתא לנכד הבכור בשילוב של יצירה?
תם ונשלם הפרוייקט הראשון...ואני מציעה "נכין גם אחד לאחותך!" והוא הדעתן הקטן -
"אבל אני האורח, אני רוצה מיוחד רק לי". אחרי שכנועים מתווסף עוד אפרוחון גם לקטנה.
טובים השניים מן האחד . והפעם...כבר במכונה!
והעניינים לא הסתיימו כאן! "אני רוצה עוד משהו קטן לעצמי כי אמרתי לך שהיום אני האורח שלך ולאורחים מגיע יותר"! נו טוב! אפשר לעמוד בפניו?????
שוב ניגש לנייר והצבעים ומצייר והפעם הוא מודיע "אני רוצה סמיילי בחלון" את הסמיילי הוא מצייר בתוך ריבוע. בהשפעת הנוף החיפאי הוא מצייר את הריבוע בירוק (כן הרבה ירוק רואים אצלנו מבעד לחלון).
שוב הוא פונה לערימת הבדים הרכים ואומר "אני רוצה כרית רכה ונעימה ללטף". כן למפקד הקטן!!
רק שתבינו - גודל הכרית כ-12 ס"מ.
והרי התוצאה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה