בהגיעי לכתה י'ב היה לי חלום....ללמוד בבצלאל בירושלים במסגרת עתודה.
מה שלא ידעתי באמת...שאין שם עתודה.
3 ימים מפרכים של בחינות ולינה אצל קרובה לא כל כך מוכרת שפתחה בפני את ביתה.
אבא שלי התנגד והיה מודאג שאחיה מאומנות...(טוב, נסיון עם אמא אמנית שבשעות הבוקר היתה מורה
ומחנכת במשרה מלאה) וכך מצאתי את עצמי, בסיום הצבא מתמודדת על מקומי בפקולטה לפסיכולוגיה,
מתוך 1,200 מועמדים. זוכרת את היום שהגיעה התשובה מ"בצלאל", זוכרת את היום המרגש
שהגיע מכתב הקבלה המיוחל מהפקולטה לפסיכולוגיה וקרימינולוגיה שהשאיר אותי נפעמת!
לא נטשתי את היצירה בשום שלב בחיי. כל פעם היתה תקופה אחרת של התמכרות, אבל היא
תמיד היתה שם.(בדים, חוטים, תפירה ריקמה סריגה מגיל צעיר ובהמשך גילוי של עולם שלם
ומורכב של אמנות ויצירה).
מחברותי בביה"ס (גם באוניברסיטה) תמיד היו מוקפדות ומקושטות. חופש גדול, זמן נפלא להיזכר
בהכנות שלי כילדה לשנת הלימודים הקרבה. כיצד הייתי מכינה "שער" לכל מחברת ומעטרת
אותה בכל האמצעים האפשריים (אם רק היה לי הציוד של היום...עם כל החותמות, העטים,
הפאנצ`ים והידע של היום!!!).
הגיע היום והחלטתי להכין אותיות מעוצבות לרונה הקטנה והמדהימה.
היום זה פריט מאד שימושי. במרבית הבתים יש ממ"ד שמאפשר לנו משטח מגנטי של דלת שלמה.
הוראות הכנה -
הדפסת אותיות בגודל הרצוי מאתרים באינטרנט
או שימוש בשבלונות של אותיות בחנויות המיוחדות כמו "גן לי" המיועדות לגננות ומורות.
מיחזור (כמובן) של אריזת קורנפלקס.
ניירות מדוגמים.
מספרים ודבק.
קישוטים שונים.
וכמובן מגנטים (אפשר ממוחזרים מאלה שאתם מקבלים כפרסומות לתיבת הדואר ודלת הכניסה).
ניתן לעצב על פי הטעם האישי. במקרה שלי, לא העמסתי בשל העובדה שמקבלי האותיות אוהבים קוים
"נקיים" ומינימלסטיים. צריך להתחשב נכון?
רונה עדין לא ידעה לקרוא. היא היתה בת שלוש כשקיבלה את אותיות השם שלה שמקשטות את דלת
הממ"ד בבית, והתקבלו בשמחה גדולה.
זו יצירה כיפית!
הייתי מקשטת עוד....אבל הייתי מנועה.
וזו התוצאה!
נסו ותהנו.
עם ילדים גדולים ניתן ליצור יחדיו ולאפשר להם לקשט כרצונם.
ולרוץ בשמחה לעבר דלת הממ"ד ולעטר אותה באותיות שמם.
