לכל אחד שלוה משלו!

 

      תפילת השלווה היא תפילה שחוברה על ידי ריינהולד ניבור, כומר פרוטסטנטי אמריקאי ופעיל חברתי במאבק לזכויות אדם

מקור התפילה וגלגוליה

התפילה המקורית ארוכה בהרבה. נראה שהיא שואבת ממקורות קודמים, בהם "סיפורי אמא אווזה". רעיון דומה מצוי בספר מבחר הפנינים של שלמה אבן גבירול, בשער י"ז (ההכרה) פסוק ב': "ואמרו ראש השכל, ההכרה בין ההוה והנמנע, והנחמה במה שאינו ביכולת".

התפילה המוכרת מבוססת על הנוסח המקוצר שאומץ בידי ארגון אלכוהוליסטים אנונימיים. התפילה אומצה על ידי ארגון אלכוהוליסטים אנונימיים במסגרת תוכנית שנים עשר הצעדים שלהם, ובעקבותיהם בארגוני גמילה אחרים.

התפילה יוחסה בטעות לאנשים שונים כמו קיקרו, פרנציסקוס מאסיזי ואחרים. צבא ארצות הברית הפיץ את התפילה בין חייליו המוצבים במערב גרמניה, לאחר מלחמת העולם השנייה, תוך ייחוס שגוי לפילוסוף פרידריך אטינגר.

שולי נתן הלחינה ושרה גרסה אחרת של תרגום התפילה בשיר "אנא אלי": "אלוהים תן לי את השלוה להשלים עם שאיני יכול לשנות. אנא תן לי את אומץ הלב לשנות דברים שביכולתי. ואנא תן לי את החוכמה להבחין בין אלה לבין אלה". מלבד התרגום של אלכוהוליסטים אנונימיים ישנו גם תרגום של יהונתן גפן.

התפילה מאוזכרת ברומן "בית מטבחיים חמש" מאת קורט וונגוט.

תפילת השלווה

נפתלי כלפה
מילים: עממי
לחן: נפתלי כלפה



God grant me the serenity
To accept the things I cannot change;
Courage to change the things I can;
And the wisdom to know the difference.

אֵלִי, תֵּן בִּי אֵת הַשַּלְוָוה,
לְקָבֵּל, אֵת הַדְּבָרִים שֶאֵין בִּיכוֹלתִּי לְשַנוֹתָם,
אוֹמֶץ, לְשַנוֹת אֵת הַדְּבָרִים אֲשֶר בִּיכוֹלתִּי,
וְאֵת הַתְּבוּנָה, לְהַבְחין בֵּין השְׁנַיִם. אָמֵן.

גורמים המעודדים יצירה של תחושת שלווה   ויקיפדיה

האדם הממוצע יכול לחוש שלווה בקלות במצב של מנוחה, אך תחושה זו יכולה להתקיים גם במצבי תודעה בעלי רמת עוררות גבוהה יותר. לעיתים ההתמקדות בדבר מה חיצוני או אף פנימי, כמו נשימה, יכולה להיות מרגיעה כשלעצמה. הצבע תכלת מקושר לתחושת השלווה.

ניתן לתרגל ולשפר את היכולת של האדם לחוש בשלווה. על פי רוב נדרשת תודעה מאומנת כדי להישאר במצב של שלווה גם כנגד מספר גבוה של גירויים שונים והסחות דעת. הסחות דעת רגשיות עלולות להיות מאתגרות במיוחד בהקשר זה. הרגשות השליליים הם האתגר הכי גדול לאדם המנסה להגיע לשלווה עמוקה ומתמשכת. קימות מספר דיסציפלינות המיועדות לקדם ולפתח את היכולת לחוש בשלווה. כמו למשל תפילה, יוגה, אימון הרפיה, אימון נשימתי, מדיטציה. 

בעולמנו הסוער!!!

החיים כאן בארץ המוקפת אוייביה הרוצים לכלותיה

החדשות המטלטלות, העוולות האופפות 

החיפוש אחרי הסטנדרטים אליהם חונכת, עליהם גדלת והורגלת.

המחוייבות לזוגיות, למשפחה, להורים המזדקנים, לילדים ונכדים.

הלחץ בעבודה והמירדף לעמוד בדרישות התפקיד

לתת את הכל, לעשות את הכי טוב שאתה יכול!

פקקים בכבישים, מחלות ודאגות.

אין רגע דל בחיינו המשולים... לשחיה מול גלים אימתניים!!!

פעם למעלה צפים וניצלים, פעם למטה שוקעים וטובעים.

חיינו סוערים, אין רגע דל. אנחנו לא שקטים.

תמיד בסתר לבנו, אחר השלווה, אנו תרים, מחפשים, מקווים!.

לכל אחד שלווה משלו. דרך שונה למצוא אותה, לצוד אותה למען עצמו.

האחד ישב בבית קפה מול הים, יבהה בכוס המונחת לפניו ובפרורי העוגה שנותרו בצלחת.

השני יצא לצעידה מהירה, כשהוא נוטף זיעה...דוקא שם מוצא את השלוה.

ויש מי שיצא למכון כושר, להרמת משקולות, מדיטציה ושחיה.

ואני שחיפשתי שנים שלוה, לרגעים אחרי יום עבודה.....

מצאתי אותה בין הסירים, בין המסרגות, החוטים, הסריגה, הקריאה, הכתיבה והיצירה.

לכל אחד שלוה משלו!