מהרשת סמיטה חיה בהודו וחולמת לראות את בתה רוכשת השכלה ונחלצת מחיים אומללים.
ג׳וליה עובדת בבית המלאכה של אביה בסיציליה. כשהוא נפגע בתאונה היא מגלה שהעסק המשפחתי על סף פשיטת רגל.
שרה, עורכת דין מפורסמת בקנדה, צפויה להתקדם לניהול המשרד, אך לחיים תוכניות משלהם.
סמיטה, ג׳וליה ושרה, הקשורות בלי דעת, מתקוממות נגד גורלן ומחליטות להיאבק. סיפורן השופע אנושיות הוא צמה קלועה של סולידריות ותקווה.
לטישיה קולומביאני היא במאית, שחקנית, תסריטאית וסופרת צרפתייה. ספרה ״הצמה״ הפך רב מכר מיד עם צאתו לאור ותורגם ל־27 שפות.
הינדית, איטלקית, אנגלית, בתרגום לעברית ולאנגלית.
https://www.youtube.com/watch?v=bb25SaIQ9Cs
״פרה יותר טובה מאישה. בפרות מטפלים יותר טוב מאיתנו״, אומרת רוכלת אלמונית בתחנת הרכבת של הודו, ובלי משים כמעט חורצת את גורלה של סמיטה ושאר בנות מינה.
״הצמה״, המבוסס על רב המכר העולמי תחת אותו שם מאת הסופרת, התסריטאית והבמאית לטישיה קולמבני, הוא סרט על הבלתי אפשרי שמתממש לנגד העיניים בעוצמה שלא תתואר. בין שלוש מדינות שונות ומרוחקות זו מזו, נרקם שתי וערב סיפורן של שלוש נשים שלכאורה לא חולקות שום דבר זו עם זו, אך נוטלות בלא יודעין פיסות ורגעי חיים שמחברים אותן יותר מכל.
שלוש עלילות מתקיימות כאן במקביל עם שלוש נשים בלתי נשכחות: שרה, עורכת דין קנדית יפה ומצליחה, סמיטה, תושבת כפר הודי שבטוחה שלביתה מחכה עתיד מזהיר עם למידתה קרוא וכתוב, וג׳וליה, בחורה איטלקיה צעירה ומחוזרת שעובדת בבית המלאכה לייצור פאות שבבעלות אביה.
אך בעוד חייהן של השלושה נראים עוברים על מי מנוחות עם קו מתוח של תקווה באופק, הן מגלות ברגע אחד שהקרקע מתחילה להישמט תחת רגליהן.
שרה מתבשרת על חוליה בסרטן, סמיטה מחליטה לעזוב את מושבה יחד עם ביתה לעבר הלא נודע וג׳וליה נותרת ללא אב שהשאיר אותה עם חובות גדולים בבית המלאכה.
כל אחת, במעט הכוחות שביכולתה לגייס וללקט מהחורבן שהופל עליהן, נאבקת למען הצלת חייה ומשפחתה. האלמנט החבוי המשותף לחיי השלושה, ממש כמו צמה שזורה, הוא אולי הסממן הנשי ביותר- השיער.
אחת מאבדת אותו, השנייה מקריבה אותו והשלישית מייצרת אותו. במעגל הזה של אובדן- קורבן- יצירה, מצליחות הנשים הללו בעזרת כוח ותעוזה ללא גבולות להתגבר על מה שהמיט עליהן גורלן.
ל״הצמה״ לוקח זמן להתעצב, להתגבש ולהתקדם בעלילתו, אך הסבלנות משתלמת. המשחק של כל אחת מהשחקניות כובש, אותנטי ומכמיר לב. גם דמותו המאצ'ואיסטית והרגישה של בן זוגה ההודי של ג'וליה, שהופך בהמשך גם לשותפה העסקי, נוסך ומשרה תחושה של חום, טוב לב ואנושיות טהורה.
עם זאת, האינדיבידואליות והעצמאות של הדמויות הנשיות המרכזיות בסרט בולטת ומתעלה על נוכחותם של הגברים שלצידן, ומלוא הזרקור ומוקד תשומת הלב מופנה אליהן. הסיפור האחדותי שהן חולקות נהיה כל כך טבעי ועמוק ככול שמתקדם הסרט, עד כדי כך שהמעבר בין התרבויות והשפות השונות פחות ופחות מורגש. הזהות האתנית והגאוגרפית לא נפגעת במעמדה או בחשיבותה, אך בשלב מסוים היא מתחילה להתקלף ומומרת לכללית יותר, למעין "רקמה אנושית אחת".
לבעלי הלב הרגיש מבינכם, לא ייקח זמן רב עד שדמעות ייקוו בעיניכם ויזלגו על מורד הלחיים כשתראו את הדרך והמסע ששלוש הנשים הללו עוברות. קשה שלא להתאהב בשרה, סמיטה וג׳וליה, ולהתמסר למאבק הנצחי שלהן בלשרוד ולנצח את קשייהן. מלבד דמויות בלתי נשכחות, הצופה האדוק צפוי ליהנות מנופים מרהיבים (לעיתים אף מצמררים) של נהר הגנגס הבוער, מקדשי הודו המונומנטליים, הנוף האורבני והמודרני של מונטריאול ורחובותיה המסורתיים והעתיקים של דרום איטליה.
כל אחת מן הנשים העומדות בחוד החנית של הסרט הזה מציגה יופי, הן פנימי הן חיצוני, אחר ומיוחד שהופך אותה לחד פעמית, ובו זמנית שחושף את היסוד הבסיסי והמשותף של נשיות רבה עוצמה.
״אל תתאבלו על מי שנטש אתכם ועל מה שאין לכם, על עברכם ועל מי ששונא אתכם. תתרכזו במי שיש לכם, בהווה ובמי שאוהב אתכם״, אומרת אחת הדמויות הגבריות השוליות יותר בסרט. במילים אלו אותו גבר מצליח להגדיר בקול את פרקטיקת המאבק הנשית והבלתי מוסברת לאורך הסרט כולו. בואו לצפות ב״הצמה״ עם ציפייה, תקווה וקצת טישו בשעתיים שמבטיחות קולנוע איכותי באמת.
תשאלו בודאי מדוע בחרתי לתעד את הנ"ל.
הסרט השאיר בי מחשבות, עורר רגשות. ישבתי שעתיים מול המסך ולא מצמצתי לרגע.
אתה נסחף פנימה לתוך העלילה. מתעוררות שאלות ותהיות. 3 נשים רחוקות זו מזו, שזורות זו בזו. בהחלט סרט מקורי ומיוחד.
פגשתי אנשים שבאו לצפות בו בשנית.
אתם יודעים, אנחנו חווים חוויות תוך כדי צפיה. עם חלוף הזמן, נשכחים פרטים שהיינו רוצים לזכור.
זו הסיבה שהחלטתי לתעד. שאוכל לשוב לכאן ולא לתת לחוויה לשקוע, לחלוף, להימחק.
סרט חזק ומומלץ. יכולה להבין את אלה שבחרו לצפות בשנית.
תודה על הסקירה וההמלצה
השבמחק