חמוצים ביתיים. - מתכונים בקלי קלות.

                                                             

                             

                                            חמוצים, ובפרט כרוב כבוש (כרוב חמוץ), הם נכס תזונתי אמיתי.

---

🥒 למה חשוב לאכול חמוצים (כבושים טבעית)?

1. פרוביוטיקה טבעית
   חמוצים מותססים טבעית (לא בחומץ תעשייתי!) מכילים חיידקים טובים (בעיקר לקטובצילים) שתורמים לאיזון מערכת העיכול ומחזקים את המערכת החיסונית.

2. שימור ערכים תזונתיים
   תהליך הכבישה לא פוגע כמעט בויטמינים שבירק – להפך, הוא עשוי אפילו לשפר זמינות של חומרים מסוימים כמו ויטמין C.

3. איזון רמות סוכר
   חמוצים עוזרים לאזן את רמות הסוכר בדם, מה שיכול לסייע במיוחד לאנשים עם סוכרת או טרום-סוכרת.

4. תחושת שובע והפחתת חשק למתוק
   חמוצים מוסיפים טעם עז ועוזרים להפחית את הצורך בטעמים חזקים אחרים – כמו סוכר או שומן.

                                                          

אין סיבה להירתע מהכנת חמוצים ביתיים.
זה ממש פשוט. אני מכינה על בסיס קבוע.

ימי הקיץ הם תקופה אידיאלית להכנת חמוצים.

כרוב חמוץ
לפת וסלק
מלפפונים חמוצים
כרובית

                                          

                              מתכון להכנת כרוב חמוץ ביתי:

                                                           מצרכים:

• 1 ראש כרוב לבן בינוני (כ-1.5 ק"ג)

• 1 כף מלח גס לא מעובד (כמו מלח ים או מלח הימלאיה)

• להוסיף  -  1 גזר פרוס (לתוספת צבע וטעם)

  • 1 כפית זרעי קימל או חרדל

  • 1-2 שיני שום פרוס

  • מספר עלי סלרי ירוקים וטריים

---

אופן ההכנה:

1. חיתוך הכרוב:
   לחתוך את הכרוב לרצועות דקות מאוד (אפשר גם להשתמש במנדולינה, או מעבד מזון). עיסוי עם מלח:

2. להעביר את הכרוב לקערה גדולה, לפזר מעל את המלח, וללוש היטב בידיים במשך 5–10 דקות – 

3. עד שהכרוב מתרכך ומתחיל להוציא נוזלים.

4. אריזה בצנצנת:
   למלא צנצנת זכוכית נקייה היטב בתערובת הכרוב, ולדחוס אותה פנימה היטב כך שהנוזלים מכסים את הכרוב 

5. . אם חסר נוזל – אפשר להוסיף מעט מים רתוחים ומצוננים עם עוד קמצוץ מלח.

6. הכבישה:
   לסגור בצנצנת עם מכסה רופף (שיאפשר גזים לצאת) או להשתמש במכסה ייעודי להתססה. 

7. להשאיר בטמפרטורת החדר (כ-20–22 מעלות) במשך 5–7 ימים.

8. בדיקה וטעימה:
   כבר אחרי 3–4 ימים אפשר להתחיל לטעום. כשמגיעים לרמת החמיצות הרצויה – להעביר למקרר. 

9. בכבישה נכונה – הכרוב יכול להחזיק גם חודשיים בקירור.

---

טיפים חשובים:

• הקפידו שהכרוב מכוסה לגמרי בנוזל – אחרת עלול להתפתח עובש.

• אם מופיע קצף לבן – זה תקין. אם מופיע עובש שחור או ירוק – לזרוק.

                                        

                                                        

🥗 מתכון לפת וסלק מוחמצים – בסגנון ביתי קלאסי

🧂 שיטה: כבישה בחומץ (שיטה מהירה – מוכנים תוך יומיים)

---

🧺 מצרכים:

• 3–4 לפתות בינוניות, קלופות ופרוסות לחצאי עיגולים בעובי 0.5 ס"מ

• 1 סלק גדול (או 2 קטנים), קלוף ופרוס לפרוסות דקות או מקלות

• 4 שיני שום קלופות

• 1 פלפל חריף (אופציונלי)

• 1 כף מלח

• 1 כפית סוכר

• 1.5 כוסות מים

• 1 כוס חומץ לבן (או חומץ תפוחים עדין)

• 1 כפית גרגרי כוסברה או חרדל (אופציונלי)

• צנצנת זכוכית גדולה (או 2 קטנות) – שטופה ומחוטאת

---

👩‍🍳 אופן ההכנה:

1. עיקור הצנצנת (רשות אך מומלץ):
   שופכים מים רותחים לתוך הצנצנת ונותנים לה להתייבש היטב.

2. הכנת הירקות:
   קולפים ופורסים את הלפת והסלק. חשוב שהעובי יהיה אחיד כדי שיכבשו באותו קצב.

3. הכנת התמלחת (נוזל הכבישה):
   בסיר קטן מחממים את המים, מוסיפים מלח, סוכר והחומץ – ומביאים לרתיחה קלה רק עד שהמלח והסוכר נמסים. מקררים לטמפרטורת החדר.

4. סידור בצנצנת:
   מניחים את שיני השום בתחתית, מוסיפים שכבות של לפת וסלק לסירוגין. אם רוצים – מוסיפים גם פלפל חריף וגרגרי תבלין.

5. מזיגת הנוזלים:
   שופכים את נוזל הכבישה על הירקות עד כיסוי מלא. סוגרים היטב.

6. המתנה:
   מניחים את הצנצנת בטמפרטורת החדר (לא בשמש ישירה) למשך 24–48 שעות. לאחר מכן – מעבירים למקרר. אחרי יומיים-שלושה כבר אפשר ליהנות, אבל אחרי שבוע הם יהיו אפילו טעימים יותר.

---

📝 הערות:

• הלפת "שואבת" את הצבע מהסלק ומקבלת גוון סגול עמוק – מרהיב.

                        מלפפונים חמוצים – פריכים, חמצמצים וממכרים. 

1. חמוצים מהירים (בחומץ) – מוכנים תוך יום-יומיים.

2. חמוצים מותססים טבעית (ללא חומץ) – תהליך איטי ובריא יותר, עם פרוביוטיקה טבעית.

---

🥒 מתכון למלפפונים חמוצים מהירים (כבישה בחומץ)

🧺 מצרכים:

• 1 ק"ג מלפפונים קטנים (מלפפוני בייבי/מלפפוני שוק ישראליים)

• 1.5 כוסות מים

• 1 כוס חומץ לבן או חומץ תפוחים

• 1 כף מלח גס

• 1 כפית סוכר (מאזן את החמיצות)

• 4 שיני שום קלופות וכתושות קלות

• 5–6 ענפי שמיר (או זרעי שמיר)

• 1 כפית פלפל שחור שלם (או חריף פרוס – לפי הטעם)

• צנצנת גדולה מעוקרת

---

👩‍🍳 אופן ההכנה:

1. הכנת הצנצנת:
   שוטפים ומחטאים את הצנצנת במים רותחים.

2. סידור המרכיבים:
   מניחים בתחתית את השמיר, השום, הפלפל והתבלינים. מוסיפים את המלפפונים צפוף .

3. הכנת נוזל הכבישה:
   מרתיחים את המים עם החומץ, המלח והסוכר עד שהכל נמס. מקררים לטמפרטורת החדר.

4. מזיגת הנוזל:
   שופכים את הנוזל לצנצנת עד שכל המלפפונים מכוסים. סוגרים היטב.

5. המתנה:
   שומרים בטמפרטורת החדר 24 שעות, ואז מעבירים למקרר. אחרי יומיים אפשר להתחיל לנשנש. 

6. בשיאם אחרי 4–5 ימים.

        מתכון למלפפונים מותססים טבעית (ללא חומץ, פרוביוטי)

🧺 מצרכים:

• 1 ק"ג מלפפונים קטנים

• 1 ליטר מים מסוננים/רתוחים ומצוננים

• 1 כף וחצי מלח (לא שולחן – רק מלח ים או גס)

• 4 שיני שום

• חופן שמיר, אפשר גם עלי סלרי

• 1 עלה דפנה, גרגרי פלפל אנגלי (אופציונלי)

• צנצנת זכוכית גדולה

---

👩‍🍳 אופן ההכנה:

1. הכנת מי המלח (תמיסת כבישה):
   ממיסים את המלח במים. חשוב שהמים יהיו בטמפרטורת החדר.

2. סידור הצנצנת:
   שמים בתחתית תבלינים, שום ושמיר. מוסיפים את המלפפונים ויוצקים את תמיסת המלח עד כיסוי מלא.

3. דחיסה ומשקולת:
   אפשר להניח "משקולת" כמו צלוחית קטנה או עלה כרוב שידחס את המלפפונים מתחת למים – 

4. חשוב מאוד למנוע חשיפה לאוויר!

5. המתנה להתססה:
   מכסים במכסה לא הדוק לגמרי או בבד נושם. מניחים בטמפרטורת החדר ל-4–7 ימים (תלוי בחום החדר).

6. טועמים מדי יום. כשמגיעים לחמיצות הרצויה – מעבירים למקרר.

---

📝 הערות 

• גרסה עם חומץ – מהירה ונוחה, אבל פחות פרוביוטית.

• גרסה בלי חומץ – דורשת סבלנות, אך עשירה בחיידקים טובים לגוף.

                                            בהצלחה. אשמח לכל שיתוף וחוות דעתכם. 

פשטידת קישואים ושמנת - מתכון

                                                

                                                פשטידת קישואים ושמנת חמוצה

                                                         חומרים ואופן הכנה

                                    2-3בצלים גדולים לחתוך דק
                                     להשחים במחבת/סיר .

                                     לחתוך 5-6 קישואים לחתוך קוביות
                                     בקערה -  קישואים,  
                                                   2 ביצים 
                                                   2 כף שמן                       

                                                                             שמנת 9% 
                                                    3 כפיות אבקת מרק פרווה/מלח   
                                                   חצי כוס קמח כוסמין או רגיל 
                                                   להוסיף הבצל המושחם
                                                   חצי כוס מים/חלב                       

                                    לערבב היטב כל המרכיבים. להעביר לתבנית
                                    על גבי נייר אפיה.
                                    לשטח ולפזר למעלה שומשום או גבינה צהובה
                                    או פירורי לחם.
                                    לאפות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות
                                    כאשר השחימה, להעביר לחום תחתון לעוד 10 דקות.

                                                                בתיאבון!

                                    נ.ב  אפשר להוסיף ירק (שמיר, פטרוזיליה)

                                          אפשר להוסיף גבינה לבנה וצהובה למרכיבי                                                      הפשטידה.

                                               

                                        

מלאכת הריקמה - חמסה

                                 

                                                                       

                        רקמה לדעתי היא פעולה מדיטטיבית ששכר בצידה. היא מרגיעה מאד, 

                        דורשת תכנון ומחשבה.  יש בה סיפוק רב וגם תוצאה.
                        את החמסה הנ"ל ציירתי על פיסת בד. גם את המוטיבים הפנימיים. 

                             

                                   🧵 היסטוריה של הרקמה

                          הרקמה היא אחת מצורות האמנות והקישוט הקדומות ביותר, שבה שוזרים חוטים 

                              על גבי טקסטיל ליצירת עיטורים,  סמלים ולעיתים גם מסרים.

                      רקמה פרהיסטורית: הממצאים הארכיאולוגיים הקדומים ביותר של טקסטיל רקום 

                     מתוארכים ללפני כ-30,000 שנה. חוטים פשוטים מצמח או גידול חיה שימשו לעיטור בגדים.

•          מצרים העתיקה: כבר באלף ה-2 לפנה"ס, המצרים רקמו בבדים יקרים (בעיקר פשתן)

•                                            מוטיבים של אלים,   טבע וסמלים דתיים.

•          סין והודו: בסין, הרקמה שימשה לביטוי מעמד חברתי גבוה. רקמות משי עשירות בעיטורים של 

•                  דרקונים ופרחים . בהודו, הרקמה היא חלק מהתרבות המסורתית מזה אלפי שנים .

•      בימי הביניים, רקמה הייתה אומנות יוקרתית. רקמות זהב וכסף עיטרו בגדי כמורה, מלכים ואצילים. 

•                                המוטיבים הדתיים שלטו, במיוחד בימי הביניים והתחייה.

• בתקופה הוויקטוריאנית באנגליה (המאה ה-19), הרקמה הפכה גם לפעילות של נשים מהמעמד הבינוני, 

•                                                          ונפוצה כרקמת נוי ביתית.

---

                                              🪬 רקמת חמסות

                                 החמסה היא סמל מיסטי בדמות כף יד סימטרית, לרוב עם עין במרכזה. 

                                     הסמל נפוץ במזרח התיכון, צפון אפריקה ובקרב יהודים, מוסלמים ונוצרים.

                                    רקמת חמסות נפוצה במיוחד בקהילות מרוקו, תוניסיה, לוב ואלג'יריה. 

                                      נשים רקמו חמסות על בגדים, בדי חופה, כריות, כיסויי מיטה ותיקים – 

                                                                 להגן מעין הרע ולהביא מזל וברכה.

                                         לרוב שולבו גם מוטיבים של דגים, עיניים, ציפורים או פרחים –                  

                                                                        סמליים של הגנה ופוריות.

                                      בישראל, החמסה הפכה לסמל פופולרי בקרב קהילות יוצאי המזרח. 

             רקמות חמסה עיטרו גם טליתות, תיקים לתפילין, ואפילו סמלים ציוניים משולבים באומנות עדינה.

---

                                   🧵 סגנונות רקמת חמסה נפוצים:

•                             רקמה ידנית עם חוטי זהב/כסף – סגנון אנדלוסי מרוקאי מסורתי.

•                                       רקמה שטוחה  – שימוש בדגמים חוזרים.

•     רקמת צלבים או "שיבוץ" – סגנון אורנמנטלי יותר, נהוג באזורים שונים בצפון אפריקה.

•                         רקמה עם חרוזים או מטבעות – לקישוט ולהוספת אנרגיה מיסטית.

ספגטי ברוטב עגבניות - תוצרת בית בקלי קלות

 

                                              

                  

                                                            מתכון ודרך הכנה

                                  חצי חבילת ספגטי לבשל ולסנן 

                                                                     הרוטב

                                        במעבד מזון לרסק היטב
                                          5 עגבניות טריות
                                            4 שיני שום טרי
                                                  בצל
                                              פלפל אדום
                                          פלפל חריף מיובש
                                          מספר עלי סלרי
                                             בזיליקום
                                             מלח, פלפל

                                     להרתיח, לבשל על אש קטנה
                                       להוסיף את הספגטי המוכן
                                    לערבב היטב למשך דקות נוספות.
                                                    בתיאבון!
                                             מי צריך משלוחים?
                                     הכי כיף להכין בבית, בקלי קלות. 

                                                      

רולדות שמרים במילוי גבינה

                                                            

                                                          

                                                     3 רולדות שמרים - ניסוי חדש במרכיבי הבצק.

                                                               4 כוסות חד"פ קמח כפרי/לבן
                                                               4 כפות סוכר
                                                               כף אחת שמרים יבשים
                                                               חצי כפית שטוחה מלח 

                                                              לערבב היטב במעבד מזון או מיקסר
                                                              להוסיף - 
                                                               ביצה לארג' או 2 מדיום   
                                                               גיל/אשל 200 מיל
                                                               חצי כוס שמן
                                                               מעט תמצית וניל
                                                               גרידת לימון
                                                               מים פושרים עד ליצירת בצק רך

                                                              ללוש מספר דקות לכסות הקערה, לתת לתפוח

                                                              אחרי התפחה ללוש לישה קצרה ולחלק ל-3
                                                              לרדד כל חלק על משטח מקומח
                                                              להניח מילוי ולגלגל  תוך שמירה שהמילוי לא "בורח"
                                                              להניח על גבי נייר אפיה
                                                              לכסות במגבת ולחכות להתפחה נוספת
                                                              לפני אפייה למרוח במי סוכר/סילאן/ביצה
                                                              לאפות ב-170 מעלות עד להשחמה.


                                                             מילוי -
                                                             500 גר' גבינת סקי מסוננת מנוזלים
                                                             ביצה
                                                             3 כפות קורנפלור/פודינג וניל
                                                              תמצית וניל + גרידת קליפת לימון
                                                              לערבב היטב לעיסה חלקה  
  

                                                   נ.ב  - הזדמנות לגוון, כל רולדה בטעם אחר. גבינה, תמרים, שוקולד למריחה.

                  בהצלחה.

         

            

פיתות תוצרת בית.

 

                                           
                                            

                                            מתברר שהכנת פיתות בבית זו מלאכה פשוטה.

                                    כדאי לנסות. בטוחה שתופתעו.
                                  הכנת בצק השמרים כמעט תמיד זהה

                                                       3.5 כוסות קמח לבן/כוסמין/כפרי
                                      כף שמרים יבשים
                                      כף סוכר
                                      כפית מלח
                                      מעט שמן
                                      מים פושרים לפי הצורך (תלוי בקמח כמה נחוץ)

                              ללוש היטב מספר דקות לבצק גמיש ולהתפיח
                              לחלק לכדורים ולהתפיח על גבי משטח מקומח
                              לרדד כל כדור לעגול בגובה כסנטימטר
                              לכסות במגבת.
                              לחמם מחבת עבה לפנקייק, ללא שמן, להניח על המחבת
                              להפוך לצד השני.
                              משם להעביר מיד לתוך מגבת נקייה לשמור על הלחות.
                              מזהירה - ממכר. טעים כל כך.......

                              אפשר כמובן בתנור על גבי נייר אפיה.  

חוף אולגה - פינת חמד.

                                                               

                                              אחת מפינות החמד האהובות עלי הוא חוף אולגה.
                                          אני שרצועת חוף ארוכה פרוסה למולי מדי יום.
                                          מה שמיחד את המקום הוא סלעים שמקשטים את הנוף

                                            

                                              ובערב כשהשמש שוקעת אל תוך הים הכחול
                                              והשמיים מתכסים אדום......
                                              המראה עוצר נשימה.
                                              העיניים אינן שבעות מהיופי הזה.

                                          

                                   

הסרט "פינק ליידי" - מחשבות והרהורים

 

                                                            

                                       https://www.youtube.com/watch?v=diDtV0vb-yU

                                                   פינק ליידי -   מאחורי הקלעים

                                                אכן, החברה החרדית תמיד עוררה בי עניין. 

                                       בימי ילדותי גדלתי ברחובות, ליד מכון וייצמן והפקולטה לחקלאות. 

                             לא הייתי חשופה למיגזר  החרדי. גם לא לחובשי כיפות.  בשורשים של משפחתי
                                        שלפני השואה היו  רבנים אבל   איש לא נותר מהם כולם ניספו.  
                                              לאחר שירותי הצבאי, למדתי באוניברסיטת בר אילן. 

                                 האוירה הכללית היתה שונה, אולם בפקולטה לפסיכולוגיה , היו מן הסתם פחות דתיים                                                                                                    מבית.......כמוני.
                                                           הסקרנות לגבי החברה החרדית תמיד היתה שם. 

                                       רק לפני 3 שנים  נסעתי לבני ברק לעשות היכרות  עם המקום. 

                   תוכנית מגירה שחיכתה שנים. שוטטנו בסימטאות, ראינו חצרות בתים ללא פרח או צמח ירוק
                                                                רק צי עגלות ילדים ותינוקות. 

                   נכנסנו לטעום אוכל יהודי המוכר  מבית ההורים, אפילו שוחחנו עם  חרדים ממרחק "בטוח".   

                                                                         היה מרתק ובלתי נשכח.
                                     כאשר פורסם הפרומו ל"פינק ליידי" ידעתי שעל הסרט הזה לא אוותר . 
                                                    את סיפור העלילה אשאיר למבקרים המקצועיים הרצ"ב. 

                                                        רק אוסיף ואומר "לכו לראות, בהחלט מעניין".

                                                              

מהרשת - יותם דוברין

 מאז ומתמיד, החברה החרדית הייתה נושא לוהט ובולט בקולנוע הישראלי, אבל בשנים האחרונות באמצעות סרטים כמו "האושפיזין", "בחורים טובים" והמשכו, "הבלתי רשמיים" ו"בית" מדובר באחד הנושאים הפופולריים בקולנוע המקומי. עם זאת, אף אחד מהם לא דומה לסרטו החדש של ניר ברגמן ("כנפיים שבורות", "הנה אנחנו"). "פינק ליידי" הוא סרט מופתי, שנכתב על ידי מינדי ארליך, המוכרת מ"חתונה ממבט ראשון", כאשר הסרט כולל סיפור אותנטי ואישי ביותר. העלילה מספרת על משפחה חרדית כאשר הפטריארך עובר סחיטה בגלל היותו הומו בארון. במרכז הסיפור עומדת דווקא אשתו, בתי (נור פיבק), מה שהופך את הנושא העיקרי של הסרט לעסוק באנושיות שלה ואיך חייה מושפעים בגלל הפרשה הזו.

ארליך שאבה השראה מחייה האישיים ומסביבתה כיוצאת החברה החרדית כדי ליצור את דמותה של בתי, ובכך העניקה לה אותנטיות רבה. התשוקה של ארליך לכתוב דמות כה מורכבת ועמוקה מורגשת ביותר בצפייה. ניכר גם כי בעלה, לייזר (אורי בלופרב, "המזח"), זוכה להשקעה דומה, למרות שחייו כל כך שונים משל בתי. שתי דמויות אלה מניעות את הסרט, והן הלב הפועם של העלילה. הכתיבה שלהן עגולה ומותירה את הצופה עם מחשבות ורגשות עזים.

כל השחקנים בסרט נפלאים והופתעתם משאירה חותם. נור פיבק בולטת מעל כולם, כאשר מבלי מאמץ השחקנית מציגה את כל המורכבות של בתי. גם תפקידו של בלופרב מניב למסך תוצאות נפלאות, עם יכולתו להציג היטב את הדמות שזהותה מובילה לקונפליקט הראשי. בלופרב עושה זאת בתשוקה, ומכניס אנושיות עצומה לתוך דמותו של לייזר. ראוי לציין גם את הופעתה של גל מלכה ("המפקדת"). מתוך כל זה, אי אפשר שלא לשבח גם את במאי הסרט, ניר ברגמן, על יכולתו לעבוד עם שחקנים ולהוציא מהם ביצועים כה נפלאים.

חוזקה נוספת של "פינק ליידי" היא יכולתו להציג את הנושא העיקרי בתוכו, שהוא ההתמודדות של בתי בכל הפרשה סביב בעלה. העלילה מראה איך היא מתעמתת עם הציפיות הפטריארכליות סביבה, שמגיעות מכל מקום – בין אם זה גברים, נשים או מתוך עצמה. התוצאה היא חוויית צפייה מאוד מספקת, בה אפשר לראות מסע אדיר אותו בתי עוברת. ראוי גם לציין נושא נוסף שעולה שהוא התמודדות הקהילה החרדית עם הקהילה הגאה, שנעשה בצורה רגישה. גם כאשר יש סצנות בהן דמויות אולי ישתמשו בשפה שאינה פוליטיקלי קורקט, זה לעולם לא נדמה כאילו זה נעשה במטרת לעג.   

 "פינק ליידי" גם מצטיין בכל המובנים הטכניים. ראשית, הצילום לכל אורך הסרט מרהיב. סצנה בולטת במיוחד נמצאת במערכה הראשונה, כשניתן לראות את בתי ולייזר בתור הצללות, לנגד תאורה בהירה ומעורפלת שמאחוריהם. הקומפוזיציות מחמיאות ביותר לתמונה, תוך שימוש מהמם במסגור - טכניקה של תכנון מיקום השחקנים במטרה להעצים את האפקט הרגשי. ישנן במהלך הסרט מספר סצנות בהן ניתן לראות את בתי ולייזר כשהם במהלך צילום של תמונה משפחתית. הצפיפות בתמונה מראה כמה השניים, במיוחד בתי, לכודים בתוך הציפיות החברתיות בתוך הקהילה החברתית, וכמה המצב הזה קלסטרופובי.

למעשה, החולשה היחידה בסרט מגיעה דווקא מתוך ניסיונו לאזן את הדרמה הכבדה באמצעות סצנות קומיות. אלו סצנות מיותרות משתי סיבות - הראשונה היא בגלל שהדרמה ב״פינק ליידי״ אינה עד כדי כך קודרת, שנדרש איזון שכזה. השנייה היא בגלל שהסצנות האלה מונעות על ידי דמויות משניות שמופיעות בעיקר בהן, ואין להן משמעות גדולה עבור עלילת הסרט. הן יוצרות מצב שבו העלילה מתקדמת, אך לוקחת ברקסים כדי לנסות לרענן את הקהל. אמנם הסצנות האלה מצחיקות, אך הן פוגעות בזרימת הסיפור ומאריכות סרט שיכול היה להיות שעה וחצי לכדי סרט של קרוב לשעתיים.
באמצעות שילוב של עלילה מרתקת ואותנטית, משחק מרשים ופסקול נפלא – ״פינק ליידי״ הוא אחת היצירות הקולנועיות הישראליות המבריקות של השנים האחרונות.. נור פיבק שהתגלתה בסרט "הברך״ של נדב לפיד, מספקת בסרט זה הופעה ממעלה ראשונה. למה היא לא מופיעה בעוד סרטים? ניתן לקוות כי ״פינק ליידי״ שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל טאלין יצליח גם בקופות, ובכך יאפשר לה, וגם לשאר השחקנים המוכשרים בסרט, הזדמנויות נוספות.  




 
 

                 

סרט - "ניקי" - מחשבות והרהורים.

                                         

                                                                      

                              MID=8167https://www.seret.co.il/movies /s_movies.asp?MID=8167

                  אמש ראיתי את הסרט הצרפתי הלא קל הזה. לחשושים בצופים הביעו "זה לא בשבילנו" "מי צריך את הדיכאון הזה", "מצטערת שבאתי". "לא הבנתי שום דבר מהשיגעון הזה".
אני למען הגילוי הנאות, התחברתי מפן שונה. לא יכולתי להשלים עם המושג משוגעת, קראתי לה פגועת נפש. 
 כמי שעבדה במוסד פסיכיאטרי בארה"ב, הסרט החזיר אותי לתחושה ההיא. אכן ימים קשים שהותירו בי משקעים, אבל יכולתי להבין את המהלכים בטיפול, את גישת הפסיכיאטר, השמירה עליה שלא תיפגע בעצמה בתקופה שאובחנה במסוכנות לפגיעה בעצמה ובאחרים. אכן, כך בדיוק נראית פגיעה נפשית בהתפרצותה שאולי אינה מוכרת ומאיימת כל כך על האדם החי את חייו מנותק מהעולם הזה.   האמנות היתה עבורה מרפא, כמו עבור חולים אחרים שמחפשים נישה לברוח אליה מן הכאב שחווה הנפש. ניקי מחפשת מזור לנפשה, מחפשת דרך להיות עסוקה, מכחישה את עצם הצורך באישפוז "אני משוגעת?" היא שואלת את עצמה ואת בעלה.

אני נזכרת מדוע קראתי לבלוג שלי "אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה", אמירה שהכי הכי מתחברת לסרט הזה. 

סרט כבד, דורש ריכוז ושימת לב לפרטים הקטנים כדי להבין את העלילה. סרט מורכב שאולי אף משאיר מועקה לאנשים מסויימים אבל לא יכול להותיר אותך אדיש.                                                

                                                                          שחקנים / שחקניות                                                             שרלוט לה-בון  דמיאן בונאר  ג'ון רובינס  נורה ארנזדר

במאי/ת סלין סלטה

הפקה תסריט: סלין סלטה, סמואל דואה

אורך 98 דקות

שפה צרפתית

מקום / שנה צרפת/בלגיה / 2024

הגבלת גיל 

הותר מגיל 12

 (Age 12+ Permitted)  ?

בכורה 24/4/2025

ז'אנרים דרמהביוגרפיהזר

                                                              

                                                                     

                 "נמשכתי לעוצמה ולכוח שהיא הפגינה, למרות היחס המזלזל של החברה"

מאת רון פוגל    2025

הסרט "ניקי" מספר את סיפורה של אחת מגדולות האמניות הצרפתיות של זמננו, שאחראית בין היתר לפסל "המפלצת" בירושלים. רון פוגל פגש לאחר בכורת הסרט בקאן לראיון את במאית הסרט סלין סלטה ואת השחקנים שרלוט לה בון ("הלוטוס הלבן"), גון רובינסון ("אלפנט") ודמיאן בונר ("הילד השישי")

הסרט "ניקי" הוקרן לפני שנה בפסטיבל הקולנוע בקאן שבו הוצג במסגרת "מבט מסוים". ניקי דה-סן פאל (1930–2002), אמנית צרפתייה-אמריקאית, נחשבת היום כאחת הדמויות המרכזיות מבין האמניות הפמיניסטיות והפופ-ארט. עבודותיה כללו פסלים צבעוניים ופסלים בגודל טבעי, והיא זכתה להכרה בזכות השימוש שלה בגופי נשים ובסמלים מיניים. היא יצרה יצירות פורצות דרך שהתמודדו עם נושאים של אלימות, מגדר ושחרור אישי. פסלה "המפלצת" (הגולם) ניצב בקריית יובל, ירושלים.
הסרט מתאר את חייה בתקופה בת כעשור, תקופה שבה היא ממש רגע לפני הפריצה הגדולה שלה ומצליחה סוף סוף להתגבר על השדים הרודפים אותה כתוצאה מההתעללויות המיניות שחוותה כילדה. זהו סרט על אמנית ועל הדרך הארוכה שלה לגאולה, בעיקר בזכות האמנות שלה. פגשתי לשיחה בקאן את במאית הסרט "ניקי" סלין סלטה, את השחקנית שרלוט לה בון, המגלמת את האמנית ואת ג'ון רובינסון ודמיאן בונר המגלמים את הגברים בחייה.

מה משך אותך בדמות של ניקי שהחלטת לעשות עליה סרט?
סלין: "נמשכתי לעוצמה ולכוח שהפגינה האישה הזו. היא פרצה בשנות השישים, למרות יחס די מזלזל של החברה בכלל ושל הגברים בחייה בפרט. אהבתי את החזון שהיה לה שהוביל אותה בסופו של דבר ליצור יצירות אומנות יוצאות דופן, גם בעומק שלהן וגם בהיקפן".



(שרלוט לה בון בסרט "ניקי")

האם את כבמאית מנסה לפענח את מקורות היצירה ואת ההשראה של ניקי או שאת מספרת את הסיפור ונותנת לצופה לפענח את הדמות האניגמטית הזו?
"אני בהחלט מנסה לגלות מה מסתתר מאחורי הפרסונה והאומנות של ניקי. במיוחד מה שעניין אותי זה היכולת שלה לאסוף את השברים של עצמה ולהפוך לכזו יוצרת מוערכת. עניין אותי המאבק הפנימי שבה ואת העובדה שהאומנות שלה הייתה בעצם ריפוי בעיסוק. זהו סרט על להילחם במפלצות שלך ועל היכולת שלך להגיע להשלמה עם עצמך וכמו במקרה של ניקי להיוולד מחדש".

האם שינית משהו בסיפור חייה של ניקי או שהיה חשוב לך להציג לצופה "את כל האמת"?
"היה לי מאד חשוב להציג לצופה את כל הצדדים באישיותה של ניקי, גם אלו שפחות מחמיאים לה. הקטע היחיד שהוספתי הוא זה שבו היא שמה סכין מתחת לכרית שלה כבחורה צעירה. רציתי להדגיש את המצוקה הנוראית שלה ואת העובדה שבשל מה שהיא חוותה היא ממש חששה לחייה. אבל למרות שהיה לה סכין היא לא הצליחה לגרום לעצמה להשתמש בו. הדבר הזה מדגיש את חוסר האונים שהיא חשה ברוב חייה עד שהצליחה להשתחרר מחוסר האונים הזה בזכות האומנות שלה".את משתמשת לעיתים בסרט במסך מפוצל ובעוד טריקים קולנועיים. האם זה נעשה כי מדובר בסרט על אומנות ולכן הרשית לעצמך גישה יותר חופשית?
"זו הייתה הדרך שלי לומר דברים באופן חזותי, במיוחד דברים שנוגעים לנושא גילוי העריות כלפי ניקי. הצופה יכול לחוש את הניתוק שחשה ניקי מהגוף שלה והדרך שלה להתגונן הייתה להפליג למחוזות בדמיון וכך גם אני מפליגה בטכניקות שונות שהופכות את הסרט ליותר מופשט ורב-ממדי".

האם היית בקשר עם משפחתה של האומנית?
"לצערי, משפחתה לא נוטה לשתף פעולה ולכן גם עד היום לא נעשו על האומנית המיוחדת הזו סרטים עלילתיים. נדמה לי שהמשפחה מאוד חששה לחשוף את עברה הלא פשוט של ניקי. בשבילי זו הייתה ממש שליחות ולכן החלטתי גם ללא עזרת המשפחה לביים את הסרט".

מדוע בחרת להתמקד בחייה של ניקי לפני ההצלחה הגדולה שלה?
"בעיניי, זהו לא סרט על אומן אלא על איך אישה מצליחה לשנות את עצמה מאדם מוכה וטראומטי לאדם מצליח ולכן החלטתי להתמקד בעשור שבו היא משתנה ולא בזמן שהיא הפכה לאומנית מוכרת בכל העולם. בכלל, הסרט הוא על אומנות כדבר שמאפשר לאנשים למצוא את עצמם ולבטא את עצמם".

דמיאן בונר הינו שחקן צרפתי מנוסה שלאחרונה נצפה על המסכים בישראל בסרט "הילד השישי". הוא תמיד נותן הופעות עוצמתיות ובעל עומק וגם בסרט "ניקי", שבו הוא מגלם המגלם פסל ושותף לחיים של האומנית, הוא מרשים.

האם למדת את עבודותיה כדי להבין את דמותה יותר לעומק וכדי להציג דמות יותר אמינה?

דמיאן: "בהחלט! ממש התעמקתי בכל מה שקשור ליצירותיה של ניקי ושל חבריה, חקרתי את כל נושא הניאו-ריאליזם וצפיתי בכל פיסת מידע אפשרית שנוצרה על ניקי וגם קראתי ספרות עליה. אני תמיד נוהג לעשות מחקר מקיף".
בשרלוט לה בון המגלמת בסרט את ניקי נתקלתי לראשונה כשכיכבה ב"מסע של מאה צעדים" שם גילמה את הבחורה שמתאהבת בשף ההודי הצעיר. לאחרונה היא כיכבה בעונה השלישית של הסדרה "הלוטוס הלבן" בתור קלואי בת הזוג של גרג הנכלולי והיא מרשימה בחיים עוד יותר מאשר על המסך. ג'ון רובינסון, המגלם בסרט את בעלה של ניקי, הינו שחקן מוכשר שהופיע בין היתר בסרט "אלפנט" של גאס ואן סנט.
שרלוט, איך מתכוננים לסרט כשכזה? ומה את מכניסה מעצמך לתוך התפקיד?

"אני בעצמי אמנית - אני מציירת ומפסלת כך שהיה לי הרבה יותר קל להיכנס לדמות של ניקי. מה גם שחייתי בצרפת, כך שהכרתי את יצירותיה עוד לפני ששיחקתי אותה בסרט. קראתי לא מעט עליה וצפיתי בסרטי תעודה על חייה".





ג'ון, האם היה מקום לאלתור על הסט?

"לא במיוחד. לי היה די קשה כי אני לא מבין צרפתית ולכן ממש למדתי את השפה לצורך המשחק בסרט".