יום שבת, 8 בספטמבר 2018

חמסה, ראש השנה ומה שבינהן!

ויקיפדיה -      במיסטיקה, חמסה (מערבית: خمسة - חמישה) היא קמע בצורת כף יד בעלת חמש אצבעות פרושות, האמור להגן מפני עין הרע. על-פי המסורת המוסלמית, היד מייצגת את ידה של פאטמה, בתו של מוחמד נביא האסלאם. חמש האצבעות בה מסמלות את חמשת עמודי האסלאם: הכרזת האמונה, התפילה, הצדקה, הצום והעלייה לרגל.
ביהדות, הרב רואי מרגלית כתב בשם החיד"א  והבן איש חי[1] שהאות ה היא סגולה נגד עין הרע, ולכן נהגו בקהילות מסוימות לעשות חמסה שהיא כנגד המספר חמש, ערכה הגימטרי של האות. הרב הסיק שאם אין מייחסים לסגולה כוח עצמי, אין איסור בשימוש בה[2]. אך הרב דב ליאור כתב כי "מדובר באמונות טפלות ויש להימנע מהן. מיסטיקה איננה דרכה של היהדות."[3]
מקורותיה האמיתיים של החמסה הם כנראה עתיקים יותר, ונעוצים בסמלה של תנית, אלת הירח הקרתגנית.
החמסה נפוצה במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ונהוג לתלות אותה בעיקר בפתחי הבתים, על הצוואר, במכונית, בארנק, או במחזיק המפתחות.
החמסה מופיעה לרוב במבנה סימטרי, בו האגודל והזרת זהות ומקבילות זו לזו, אם כי קיימות גם חמסות המעוצבות בצורות מדויקות יותר מבחינה אנטומית. בחמסה משולבים לעיתים קרובות סמלים נוספים האמורים לסייע כנגד עין הרע, כגון עיניים, דגים, ומגני דוד ושמו של אללה. הצבע תכלת, הנחשב גם הוא כמגן מפני עין הרע, הוא צבע מקובל לחמסה.
למען הגילוי הנאות, בחינוך הפולני בו גדלתי, לא הכרתי חמסה במהלך שנות חיי המוקדמות.
כן, פגשתי בה בחנויות הדרוזים, בשווקים ערביים.
ראיתי אותה כתכשיט זהב על צוואריהן של נשים ונערות יהודיות מכל הזרמים והשכבות.
מעולם לא היתה לי חמסה.
התקרבתי אליה בפעם הראשונה בסקרנות היצירתית שלי, כשהתחלתי לעצב חמסות מחומרים שונים וצורות שונות.
מודה ש.........אהבתי!
זה היה אתגר עבורי.
שמעתי סביבי יותר ויותר את האמירה "חמסה...חמסה" כאמירה נגד עין הרע
כרצון שמשהו יתגשם במהרה.
אבי ז"ל בחליפתו ההדורה, כבר לא היה בחיי כדי להגיב.
אמי לא חסכה ושאלה "מה לך ולחמסות?"
אבל אצלי הסקרנות גברה על הכל....הצורך ליצור!
ראש השנה כבר בפתח
והנה שוב החמסה מתחברת לי במחשבות למגוון הברכות
לאיחולים ולתקוה שיהיה טוב.......חמסה.........חמסה....

הנה חמסה שיצרתי מפימו, עם הטבעות וגלזורה ירקרקה



את זו יצרתי מגבס ממש מהיסוד.




זו יצרתי מגלילי פימו מורכבים, שיטת מילפיורי ועוד שילובים.




עיצוב חמסה מעץ, בשילוב מפיות ושקפים



פימו


חמסות עץ מעוצבות

















מיגזרת נייר שציירתי וגזרתי






שתהיה לכולנו שנה טובה, בריאות ושמחה
חמסה........חמסה..........



#ראשהשנה
#חמסה

פרפרים הם חופשיים









ראש השנה בפתח ..הנה הוא כבר כאן
עוד שנה חלפה, עברה, נמוגה
מכינה שוב , סדרה חדשה של כרטיסי ברכה !


סביבי ניירות, חותכנים, דבקים ומספריים
שוקעת לעולם האהוב כל כך - עולם היצירה.

לתרפיה שלי. לעולם שכולו שלווה, דמיון ועשיה.

שוב התת מודע מאיץ בי להדביק פרפרים על הכרטיסים.

מה הוא רומז לי?

מה הוא אומר לי?

ידעתי עוד משחר ילדותי,
כי הפרפר הינו סמל היופי, החופש, השחרור , הקלות.

כל כך היינו רוצים לחוש מכל אלה!
אבל חיינו הסואנים, עמוסי הדאגות והמטלות
הופכים אותנו לדרדר קוצני...לפרח קמל מרכין ראש
אבל בטח שלא... לפרפר משוחרר.

כיוון שבברכות ואיחולים מדובר
ורבים מאיתנו אכן כבר יצאו לחופשי
אחרי עשרות שנים של עומס יומיומי.....
הפרפר הינו חלק מאיתנו, מלוה אותנו במעופו!

יש שעות שאנחנו נישאים על כנפיו העדינות
ויכולים לאפשר לעצמנו מעט מן החופש הקסום הזה.
מן הקלות, הרפרוף, הריחוף....
יכולים לחוש שפרשנו כנפיים, נושמים עמוק ועפים...
עפים למחשבות, הרהורים על החיים, על המשפחה והחגים...
עפים ומנענעים בכנפיים הצבעוניות, הרכות כל כך
מביטים לעיתים מלמעלה, נחים על פרח רענן מטל הבוקר
נהנים מקרני שמש מחממות

וחושבים חושבים על החיים שעוברים
ממש ביעף
כמו אותו מעוף כנף.

שנה טובה חברים!

היו בריאים ומאושרים!















יום שבת, 1 בספטמבר 2018

קייטנת סבתא, קיץ 2018

                           


                                  קייטנת סבתא.

                         חום יולי אוגוסט, עושה צעדיו לעזוב

                          כדי לפנות מקומו לרוח קרירה ואולי גשם שישקה                                   את האדמה היבשה.

                                     ימי החופשה גם הם מפנים מקומם,                                                  לשנת לימודים חדשה.
                   הן מגיעות, שתי בנות ה-11 (בהפרש של חודשיים), שתי נכדות אהובות ושונות
                        האחת בת מושב, ילדת טבע, השניה שחזרה מעבר לים, עם מבטא אמריקאי מושלם.
בנות דודות, אוהבות ואהובות, מגיעות לסבתא - עם רשימת משימות...
"סדנת יצירה" הן מבקשות, ויודעות להגדיר בדיוק מה הן רוצות!.
"סדנת בישול" - בסופה ישבו, זו מול... זו וילקקו את השפתיים.

הן בוחנות בקפידה את החדר שהוקדש להם - לקייטנה.
שולפות את הכרית האישית, ומכינות לעצמן את המיטה.
בוחנות את רכותה, נשכבות, מתגלגלות מצד לצד ומביעות דעה.
כבר מאיצות בי להתחיל במשימה הראשונה.....
מתי כבר נתחיל סבתא? שואלת האחת....
לא לפני שהוגשה להן ארוחה...
הן מביטות זו בזו, שמחות ומאושרות,
חיכו כל החופש לאלה השעות.......של ביחד, 2 נערות מתוקות
שהשאירו מאחור אחים ואחיות רק כדי לזכות בשעות סבתא, להתנתק מהמולה של חופש ולהנות מעשיה.
אני רצה מפה לשם, מחדר היצירה הפרטי שלי, למטבח ומשם לשולחן.
מביאה חומרים מעוררי התפעלות......זהו הגיע זמן הכנת פרחים מחרוזים.
הן שואלות בסקרנות, רוצות לדעת, צעד אחר צעד.
מלטפות חרוזים, מתלבטות בבחירת הצבעים, בוחנות זו את זו
ויוצאות לדרך. עולם היצירה נכבש בסערה.
יושבות על המיטה, מול קופסאות שלל חרוזים בכל מיני צבעים
וחורזות......חורזות.......וכל כך מרוצות מהתוצאות.
אני יושבת מהצד, מול הדינמיקה המתרחשת, בתוכי אושר גדול ותחושת סיפוק ממלאת כל תא ותא בגופי, גם אם קצת עייף.
משימה ראשונה מסתיימת בהצלחה.
עושות פסק זמן לסדנת ממולאים, סבתא צייתנית ממלאת משאלות לב של נכדים...
הן קולפות וחותכות, שואלות שוב ושוב במה יכולות לסייע.
הסיר מתמלא בסירות פלפלים וקישואים
עיני הבנות נוצצות.....מביטות בשעון ומחכות לבאות.
ריח נפלא פושט בין קירות הדירה, אנו כבר ערוכות למשימה הבאה.
"יצירה בפימו" הן ביקשו הפעם.....ואני מכינה את הזירה
פורשת משטחים, מזהירה מפני הסכינים, פותחת קופסאות עמוסות בפימו משלל צבעים.
אושר נסוך על פניהן.......הגשמת משאלה שחיכו לה תקופה ארוכה.
הן לשות ולשות, למול שלל הצבעים מתלבטות, שואלות ומתעניינות בתהליך
וכבר רוצות לעבור לשלב הבא....רוצות לנצל כל דקה.
עצובות למול מחוגי השעון הממהרים.....זמן קייטנת סבתא אוזל, בקרוב חוזרות...לבית ההורים.
אחת אף מזילה דמעה ושואלת "מתי תהיה הפעם הבאה"?.
פותחות יומנים ובודקות את ימי החופשה הבאים...במהלך שנת הלימודים.
שלום לכן נכדות אהובות, הנעמתם לי את ימי הקיץ החמים!
בהצלחה מקסימות שלי, אוהבת מכל הלב. 
תודה שבחרתן בקייטנת סבתא
ואתן יוצאות עם זיכרונות,
תוצאות יצירתיות 
וציפייה לבאות!!!

היה היה פנס בודד........


צולם בפורטלנד, ארה"ב

יום סגרירי אפור מעט,  המצלמה ביד.

נמל, מים עכורים, תרנים, מפרשים וסירות 
והראש עמוס מחשבות.
למול הפנס הבודד
מתנגן השיר, עם מילים של פעם
תמימות כל כך
עם מוסיקה עתיקה כל כך...
ולאחר ערב של "כוכב נולד" ותחרויות שירה 
הנראים בכל ערוץ וערוץ על המירקע,
אני מהרהרת ומנסה להסביר לעצמי
מה קרה למילים העכשוויות?
למוסיקה המתנגנת במכוניות
ל-"TOY"   ו-טודובום ...
ואיפה התום? והתרגום לסיטואציות הפשוטות של החיים?

פנס בודד

גידי גוב ומיקה קרני
מילים: 
יוסף דר וחיים גורי
לחן: סשה ארגוב
היה היה פנס בודד בקצה שכונה
והוא האיר את ילדותנו הקטנה
והוא האיר את משחקי המחבואים
ולאורו היו הקדרים באים.

כש"השוטרים" כמעט תפסו את "הגנב"
היה קולה של אמא רץ בתחנוניו:
"הביתה, בוא לארוחה, כבר מאוחר,
כבר זמן לשכב לישון, צריך לקום מחר".
"רק עוד רגע, אמא, רק עוד רגע קט
את תמיד הורסת כשכבר כמעט
לא הספקנו לשחק מעט אפילו" -
אבל תחנונינו לא הועילו.

היה היה פנס בודד בקצה שכונה
ועל ידו גדר, ושער וגינה,
ושם אמרתי לה את שאומרים כולם
על מפתני כל הבנות שבעולם.
וכשידי, שכבר מיליון עלים תלשה,
רק ללטף ביקשה לה את חלקת ראשה -
אמרה: "סליחה, יש לי בחינה בסמינר,
כבר זמן לשכב לישון, צריך לקום מחר".
"רק עוד רגע, רינה, רק שניה אחת,
את תמיד הורסת כשכבר כמעט
לא הספקנו לפטפט מעט אפילו" -
אבל תחנוני אז לא הועילו.

היה היה פנס בודד - חלפו שנים
ואור אחר עכשיו מאיר בשיכונים
והשכונות מצאו מקלט בפזמונים,
אבל אותם קולות ברחוב ובגנים.
וכשפספוס נשען בחוץ על אופניו
והחצר כולה מלאה בשריקותיו,
אני יוצא אל המרפסת וקורא:
"שמע ילד, לך הביתה או אני יורד".
"רק עוד רגע, ילד, רק עוד רגע קט
לא נורא, שחק קצת, צעק - אבל מעט".
אז רציתי להפחיד אותו כאילו -
אבל לא ירדתי אפילו.




יום שבת, 18 באוגוסט 2018

חיפה היפה משלמת את מחיר הקידמה.

השקט המבורך של שבת בבוקר
מזכיר במקצת את יום הכפורים.
מנוחת ה"לוחם" לאחר כל ימות השבוע
השקט סביב, ההפוגה מהמכוניות הצופרות בבוקר לעבודה.
כולם ישנים (!) (?) ואולי את הקפה כבר שותים.
בכל זאת החיים השתנו מאז הפרישה
תם הלחץ בבוקר והמתח היומיומי
איך עשינו זאת רק לא מזמן? שואלת את עצמי.

חיפה הותיקה מחדשת פניה
בתים קטנים משנים צורה וגדלים למימדים עצומים.
מתקרבים זה לזה
ובמשך היום הפועלים עובדים
ואת אזני מחרישים.
מחפשת לי פינה חמה - אך הם אינם מתחשבים!

הבטיחו לי שקט בפרישה
אחרי עשרות שנים של המולת ילדים.
הקידמה בועטת בכל כוחה
"פינוי בינוי" "תמ"א 38" הפכו למושגים שבשיגרה.
הנוף למול עיני אחר ושונה. קו האופק מדי יום משתנה.
עוד ועוד חופרים בהר, גודעים עצי אורן ותיקים
מטפסים אל הגובה ואת הנוף היפיפה מסתירים.
בתים בני 2 קומות הפכו לשמונה
מרפסות אל הנוף, מעליות וגינות מפתות.
העין מנסה להתרגל לשינוי, לגובה, לאדריכלות החדשה.
חיפה מתעוררת משנתה.


משלמת את מחיר הקידמה.







יום חמישי, 16 באוגוסט 2018

זיכרונות וטעמים מבית ההורים



חמישי בבוקר!
המטבח, או כפי שאני קוראת לו "חדר היצירה השימושי" - מוכן לפשיטה.
השבת כבר בפתח.........
כן היא שוב כאן, מהר כל כך.
רק התענגנו על הקודמת, שחלפה עברה לה ביעף..
והנה שוב הכנות, רשימת קניות, מחשבות על מה נכין הפעם!
חם, המטבח אינו מקום אידיאלי לבילוי עכשווי.
מן הסתם נעים יותר מול גלי הים,
להנות ממשב רוח של בוקר.....
אבל המצפון מציק ומנפנף באצבע המורה......
כי לו יש תוכניות מגירה.
מעלה מנבכי הזיכרון, מתכון שנותר יתום כבר תקופה.
פשוט כי יש תחלופה....
כי זה מה שקורה בחדר היצירה!.
אז קפה כבר שתינו? תוכניות כבר עשינו?
מפליגה בזכרונות מבית ההורים, זכרון של טעמים
תחושות של ילדות רחוקה, על קצה הלשון,
מרחפת על ענני עולם הדימיון.....
הנה נפלה ההחלטה - היום בין השאר - אגע בזכרונות מתוקים
אזכר בילדות ותחושת געגוע להורים.
לבית, למשפחה הגרעינית, לשולחן האוכל שאליו מסבים
רק ארבעה.....
שכחתם שהיו גרמנים, שדיללו את משפחותינו
והשאירו רק מעט ניצולים?
משפחה קטנטנה, ללא סבים וסבתות, ללא אחים ואחיות
שיודעת להעריך ולראות את חצי הכוס המלאה.
לזכר אותם הימים, של ילדות מתוקה
נהנה ממחשבות מתוקות והרבה טעמים.
רוצים להשתתף בחגיגה?


המצרכים למגולגלות המנחמות!
2.5 כוס קמח כפרי
חצי שקית אבקת אפיה
50 גרם חמאה
1/3 כוס חד פעמית קרה - שמן חמניות/תירס
גביע שמנת חמוצה

ללוש היטב. להניח במקרר לשעה שעתיים.
לחלק ל-3 חלקים.
לרדד עלה, למרוח ממרח תמרים + קנמון + אגוזי מלך קצוצים
לגלגל ולחתוך לפני האפיה.

להניח על תבנית מכוסה בנייר אפיה ולאפות עד שמשחים.
לקרר ולאחסן.
בתיאבון והנאה.


יום שני, 13 באוגוסט 2018

מחשבות והרהורים על ההבדל בין גברים לנשים!

מחשבות והרהורים על ההבדל בין גברים לנשים.



מהויקיפדיה -
"גברים ממאדים ונשים מנוגה (באנגלית: Men Are from Mars, Women Are from Venus) הוא ספר רב מכר שיצא בשנת 1992 העוסק בתחום העזרה העצמית. הספר נכתב על ידי ג'ון גריי, והפך לבסיס עבור ספרים נוספים, הקלטות, סמינרים, מופע יחיד בברודוויי וסדרת סיטקום בטלוויזיה."

"הספר מציג את העמדה כי נשים וגברים שונים כמו יצורים מכוכבי לכת או עולמות נפרדים. הוא מדמה אותם לאל המלחמה הרומי מארס (שעל שמו קרוי הכוכב מאדים) ולאלת האהבה ונוס (שעל שמה הכוכב נוגה). נקודת הפתיחה בספר היא שאנשי מאדים פגשו בנשות נוגה ופיתחו מערכות יחסים מוצלחות היות שהם קיבלו את המאפיינים השונים האחד של השנייה. אך כשיום אחד הם נחתו בכדור הארץ הם שכחו כי כל אחד הגיע מכוכב לכת אחר ומהנקודה הזאת נוצרו פערים שפגעו במערכת היחסים."

"דוגמה אחת שגריי מציע בתאוריות שלו היא שגברים מתלוננים על בעיות, כי הם מבקשים פתרונות בעוד נשים מתלוננות על בעיות כי הן רוצות שיכירו בבעיותיהן. גריי גם סבור כי ניתן לבצע אבחנה בין המינים לפי השוני באופן שבו הם מתנהגים תחת לחץ."
"גריי סבור כי גברים רבים נוהגים לסגת עד שהם מוצאים פתרון לבעיה. הוא מתייחס אל זה כאל "נסוגים לתוך המערה שלהם". במקרים מסוימים הם עלולים לסגת, פשוטו כמשמעו, למשל, כדי ללכת לבלות עם חברים. מטרת הנסיגה היא לקחת את הזמן כדי להגיע לפתרון. ב"מערות" אלו, גברים לא בהכרח מתמקדים בבעיה, אלא פעמים רבות מדובר ב"פסק זמן" כדי לאפשר להם להתרחק מהבעיות כך מוחם יכול להתמקד במשהו אחר. גריי טוען כי זה מאפשר להם לבחון מחדש את הבעיה מאוחר יותר בפרספקטיבה חדשה."
"גריי סבור כי נסיגת הגברים לתוך ה"מערה" היא נושא שהנשים התקשו להבין אותו לאורך ההיסטוריה. נטייתן הטבעית היא לדבר על בעיות (גם אם מדיבורים לא פותרים את הבעיה). זה מוביל לדינמיקה טבעית של גבר נסוג אל מול אשה המנסה להתקרב עוד יותר. לדברי גריי זה הופך להיות מקור מרכזי של קונפליקט בין נשים לגברים."

"גריי טוען כי גברים ונשים מעניקים ניקוד בתוך מערכת היחסים על נתינה וקבלה של אהבה באופן שונה. הוא אומר כי גברים נוטים לתת ניקוד גבוה יותר על מה שהם חושבים שהם מעשים גדולים, בעוד שנשים מעניקות ניקוד לכל מעשה של אהבה, נקודה אחת בכל פעם. לדברי גריי, נשים נוטות לשמור על מערכת נקודות שגברים מעטים מודעים אליה. גריי כותב כי גברים ונשים מפקחים על כמות התן וקח במערכת היחסים ואם יש חוסר איזון, אדם אחד מרגיש שהוא נתן יותר ממה שניתן לו ומפתח טינה. הוא קובע כי זו תקופה בה התקשורת חשובה מאוד ועוזרת להחזיר את הקשר לאיזון."



מי מאיתנו, בעיקר הנשים, אינה מתעמקת בנושא? האם שמתם ליבכם כמה פוסטים עוסקים התחום המורכב הזה, גם אם הכותרת אינה מעידה על כך? שנים ארוכות לא מצאתי עצמי במפגשי נשים. זה קרה בעבר בגן השעשועים, בטיפת חלב. השנים חלפו - ילדים, עבודה בחוץ, זמן פנוי שואף לאפס, חיי חברה מצומצמים בשל דרישות ואילוצי החיים.
והנה עכשיו, לאחר הפרישה, יציאה לחיים אחרים, מוצאת עצמי מפנה זמן למפגשי נשים מהנים. שיחות נפש, פתיחות, קשר, דאגה הדדית, הבנה חום ואהבה. סביב שולחן אחד מתקבצות אחת לשבוע, מפנות זמן, כי המיפגש חשוב לנו. מעניק לנו אנרגיות, רוגע ומנוחה.



מה הפלא שהקדשתי לכך גם זמן יצירה?
נשים......נשים......וסליחה מכם הגברים הקוראים.
כן.....עובדה...גברים ממאדים - נשים מנוגה!






התמודדות!

שוב הוא הגיע כמו בכל שנה, היום הנוראי הזה, יום הכיפורים, עם הזיכרונות שלא עוזבים . שוב זולגות הדמעות בחדר צדדי, בסתר, רק עם עצמי. שוב פורצות...